שווא – הבדלי גרסאות

==שווא מרחף==

בכמה קטגוריות דקדוקיות בעברית מזדמן שווא שקשה לסווגו. קטגוריות אלה הן בעיקר ב[[ציווי]] של בניין קל (כִּתְבִי, שִמְרוּ), צורת עתיד שיש בה עיצור גרוני (יַעַמְדוּ), צורת נסמך של [[משקלים סגוליים|המשקלים הסגוליים]] בריבוי (בִּגְדֵי־, מַלְכֵי־), ולאחר [[אותיות השימוש]] (בִּלְבָבִי, כִּכְתָבוֹ). אפשר להציג את המקרים האלה כמצבים שבהם היו אמורים להופיע שני שוואים נעים בזה אחר זה, אולם השחזור הזה איננו מקובל על דעת כל חוקרי העברית.

 

לפי ההגדרה הבסיסית של שווא נע, שווא שמקורו בתנועה, הרי הוא שווא נע. כך מסתבר גם מהעובדה שאותיות בגדכפ"ת שלאחריו אינן מקבלות דגש קל. ואולם העובדה שהוא בא אחרי "תנועה קטנה", וכן הביצוע שלו כאפס תנועה גם בשיטת ההגייה הספרדית ואף בשיטת ההגייה התימנית, הקשו על סיווגו החד-משמעי כשווא נע. בין [[מדקדקי העברית בימי הביניים]] וגם בין חוקרי העברית המקראית בעת החדשה, חלוקות הדעות באשר להגדרת שווא זה. מוכרת ביותר הדעה שהעלה לראשונה המדקדק [[שלמה זלמן הנאו]] במאה ה-18, שרואה בו מהות פונולוגית בפני עצמה המכונה "שווא מרחף" או "שווא בינוני". אולם סברה זו לא התקבלה במחקר המדעי: רוב המדקדקים המודרניים סבורים שזהו שווא נח לכל דבר, ומבחינה היסטורית מקורו בתנועה. את ריפוי בג"ד כפ"ת שלאחריו מסבירים בהנחה, שבזמן התאפסות התנועה לא חלו חילופים נוספים אוטומטיים בתוך המילה בין ההגייה הפוצצת והחוככת של עיצורים אלה. [[חיים רבין]] הציע שמבחינה פונולוגית הוא מייצג את אותה פונמה כמו השווא הנע, אך מבחינה פונטית הוא אלופון המבוצע כאפס תנועה, כלומר כשווא נח.