אנסלם פוירבך – הבדלי גרסאות

'''אנסלם פויירבךפוירבך''' ([[12 בספטמבר]] [[1829]] - [[4 בינואר]] [[1880]], באנגלית: '''Anselm Feuerbach''') היה [[ציור|צייר]] [[גרמניה|גרמני]] [[לימודים קלאסיים|קלאסי]], והמוביל מבין ציירי האסכולה בגרמניה ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]].

פויירבךפוירבך נולד ב[[שפייר]], [[עיר]] במדינת [[ריינלנד-פפאלץ]] שב[[גרמניה]]. אביו היה ארכאולוג, יוזף אנסלם פויירבךפוירבך, וסבו היה המשפטן פאול יוהאן אנסלם ריטר פון פויירבךפוירבך. הבית בו נולד הוא עכשיו מוזיאון קטן.<ref>{{Cite web|url=http://www.feuerbachhaus.de/|title=Home - Feuerbachhaus Speyer|website=feuerbachhaus.de}}</ref>

בשנים 1845–1848 למד באקדמיה ב[[דיסלדורף]], שם למד בין היתר אצל יוהאן וילהלם שירמר, פרדריך וילהלם פון שדוב וקרל פרדיננד סון. הוא המשיך את לימודיו באקדמיה במינכן, אך בשנת [[1850]], יחד עם מספר סטודנטים לא מרוצים אחרים, עבר לאקדמיה ב[[אנטוורפן]], שם למד תחת גוסטב וופרס. פויירבךפוירבך עבר ל[[פריז]] בשנת 1851, שם היה תלמידו של תומאס קוטור עד 1854.<ref name="metbio">Artist biography in "German Masters of the Nineteenth Century", p.268</ref> בפריז הוא יצר את יצירת המופת הראשונה שלו, "חאפיז במזרקה" (1852).<ref name="eb1911">[[המהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה|המהדורה האחת-עשרה של "אנציקלופדיה בריטניקה"]] משנת 1911</ref>

בשנת [[1854]], במימון [[פרידריך הראשון, הדוכס הגדול של באדן]], ביקר בוונציה{{הערה|שם=metbio}} שם הוא נשבה בקסמיו של בית הספר הגדול ביותר של הצבעים, כשכמה מעבודותיו הדגימו מחקר מקרוב של המאסטרים האיטלקיים.{{הערה|שם=eb1911}} משם המשיך לפירנצה ואז לרומא. הוא נשאר ברומא עד שנת 1873, ובמהלך התקופה חזר לביקורים קצרים בגרמניה. בשנת 1861 הוא פגש את אנה ריסי (המכונה "ננה"), שישבה כמודל שלו בארבע השנים הבאות. ריסי הייתה המודל הראשי שלו עד לשנת 1866, אז הוחלפה על ידי לוסיה ברונאצ'י, אשתו של בעל הפונדק, שדיגמנה עבור יצירותיו של דמות [[מדיאה]]. בשנת 1862 פגש פויירבךפוירבך את הרוזן אדולף פרידריך פון שאק, שהזמין ממנו עותקי דיוקנאות של אדונים איטלקים קשישים. הוא הציג בפניו את ארנולד בוקלין והנס פון מארס. שלושת האמנים נודעו בשם "דויטשרמר" ("רומאים גרמנים") בגלל העדפתם לאיטלקית על פני אמנות גרמנית.

בשנת 1873 עבר פויירבךפוירבך ל[[וינה|ווינה]], לאחר שמונה לפרופסור לתולדות הציור באקדמיה לאמנות של וינה.{{הערה|שם=metbio}} בין תלמידיו היו לודוויג דויטש, רודולף ארנסט וג'ין דיסקרט. מאוחר יותר פויירבךפוירבך פיתח מחלוקת עם האדריכל תיאופיל הנסן בנוגע לציור התקרה שלו "נפילת הטיטאנים", שצויר לאולם הגדול של בניין האקדמיה החדש ברחוב [[רינגשטראסה]]. בעודו בווינה הוא הכיר את [[יוהנס ברהמס]]. בהמשך הקדיש ברהמס קומפוזיציה לפוירבאך, נני.

לאחר מותו, אמו החורגת הנרייטה פויירבךפוירבך, אליה היה תמיד קרוב, ותמיד עשתה הרבה כדי לקדם את הקריירה שלו, כתבה ספר בשם "עין ורשטניס" ("עדות" או "מורשת") הכולל מכתביו ורשימות אוטוביוגרפיות. הספר נחל הצלחה רבה והגביר מאוד את המוניטין של פויירבךפוירבך אחרי מותו.<ref name="metcat1">Schiff, Gert, "An Epoch of longing" in "German Masters of the Nineteenth Century", pp.24–7</ref>

*[http://libmma.contentdm.oclc.org/cdm/compoundobject/collection/p15324coll10/id/71300 "אדונים גרמנים במאה התשע-עשרה: ציורים ורישומים מהרפובליקה הפדרלית של גרמניה"], קטלוג תערוכת טקסט מלא מהמוזיאון המטרופוליטן, המכיל חומר על אנסלם פויירבךפוירבך