וילהלם בריקה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 10:
בתקופה זו תיאר בתמונותיו את האדריכלות הרומית, כמו גם את הנוף ואת האנשים. עבודותיו ב[[איטליה]] נעשו תחילה ברישום והועברו לצבעי שמן לאחר חזרתו לברלין. הם נחשבים לציורים מוצלחים במיוחד. בסתיו 1834, בריקה עזב את איטליה והתיישב בברלין כצייר עצמאי. כאן השתתף בקביעות בתערוכות השנתיות של האקדמיה לאמנות עד סוף ימיו.
 
בריקה גילה את סגנונו בשלב מוקדם מאוד, אך בעבודתו המאוחרת, במיוחד עם כמה עבודות בברלין וב[[סנקט פטרבורג|סנט פטרסבורג]], הוא התקרב בצורה אמנותית לצייר [[אדוארד גרטנר]]. היצירות של בריקה זכו לתשומת לב הרבה אחרי מותו. בשנת 1906 הוא יוצג בכמה תמונות בתערוכת המאה של האמנות הגרמנית בברלין.<ref>Irmgard Wirth: Berliner Malerei im 19. Jahrhundert. Siedler Verlag, Berlin 1990, <nowiki>{{ISBN |3-572-10011-9</nowiki>}}, S. 195.</ref>
 
הציורים של בריקה מאופיינים ויזואלית בצבעם האדמדם ולכן קל יחסית לזהות אותם. העוצמה של ציור בית העירייה העתיק של ברלין ברחוב ספנדאואר, שנוצר בשנת 1840, טמונה בייצוג המיומן של הארכיטקטורה של שורות הבתים, שנראית כאן עדיין כבעיירה קטנה, אך מעל הכל בתצוגה של חיים בורגניים צבעוניים המתרחשים ברחוב.