הפארק הלאומי גליישר ביי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסבת תבנית פארק לאומי לתבנית פארק (תג)
שורה 46:
ה[[אוויר]] הלח המגיע ממפרץ אלסקה מתנגש בפסגות הללו, וכאשר הוא מתרומם מעל להרים הוא מתקרר. כיוון שהאוויר הקר הוא פחות לח בהשוואה לאוויר החם הלחות יורדת בצורה של [[שלג]] ו[[גשם]]. השלגים הללו הצטברו על פסגות ההרים במשך כשבעה מיליון שנים ובסופו של דבר הפכו ל[[קרח]] קרחוני. כאשר האקלים התקרר הקרחונים היו מחליקים מההרים ו"פולשים" אל אזורי השפלה. בשיאו של [[עידן הקרח]] האחרון, לפני כ-20,000 שנים, היה אזור גליישר ביי כולו מכוסה בקרח, למעט האזורים הגבוהים ביותר.
 
הקרחונים הנמצאים כיום בגליישר ביי הם השרידים של מגמת גידול קרחונים כללית המכונה "עידן הקרח הקטן", שהחלה לפני כ-4,000 שנים. מגמה זו הייתה קטנה בהרבה בהשוואה לגידול הקרחונים ב[[פליסטוקן]], שכונה "{{קישור שפה|אנגלית|Wisconsin glaciation|עידן הקרח ויסקונסין}}". [[עידן הקרח הקטן]] הגיע לשיאו בערך ב-[[1750]], כאשר החל תהליך ה[[המסה]]. התקדמות או נסיגת שולי הקרחון משקפת מספר גורמים: קצב ירידת השלג, טופוגרפיה, ומגמות אקלים. נסיגת הקרחונים נמשכת בצד המזרחי ובצד הדרום-מערבי של המפרץ, אך בצד המערבי חלק מהקרחונים ממשיכים לגדול.
 
===אקלים===