סלון ספרותי – הבדלי גרסאות

לסלונים הספרותיים קדמו תופעות של [[מצנט|פטרונות]] של [[סופר]]ים, [[משורר]]ים, הוגי דעות ואמנים בחצרות ה[[אצולה]]. אנשי הרוח נתמכו כלכלית על ידי האצילים, באופן שונה ממגמת הסלונים בתקופת ההשכלה. ב[[איטליה]] של [[המאה ה-16]], ניצוצות של יצירתיות בלטו בחצרותיהן של פטרוניות האמנות, נשים חזקות בתקופתן כמו [[איזבלה ד'אסטה]]. ב[[צרפת]] של אותה תקופה, היו אלו בנות חצר המלוכה (כמו [[מרגריט מנווארה]], [[מארי דה מדיצ'י]], או [[מרגריט דה ולואה]]), שפיתחו חוגים ספרותיים ואמנותיים סביבן. [[מלחמות הדת בצרפת]] ב[[היסטוריה של צרפת#שושלת ולואה|תקופת שושלת ולואה]], החלישו במידה ניכרת את כוחן של חצרות בית המלוכה לטובת חוגים תרבותיים פרטיים.

 

 

ב[[גרמניה]] החלו להופיע סלונים ספרותיים במאה ה-18, וגם שם הקפידו המשתתפים ה[[בורגנות|בורגנים]] על חיקוי גינוני חצר של בית המלוכה. בתקופה ה[[רומנטיקה|רומנטית]] המוקדמת בלטו סלונים כגון אלה של [[קרולינה שלינג]] ושל [[רחל ורנהגן]]. בתקופת ה[[בידרמאייר]] מילאו סלונים כאלה תפקיד חשוב בשיח האינטלקטואלי, שלא היה קיים בזירה הציבורית. כך, סביב [[פרנץ שוברט]] ב[[וינה|ווינה]] התפתחו ה"[[שוברטיאדה|שוברטיאדות]]" - הצגת העבודה ראשית בסלון פרטי, והוצאתה לאור רק לאחר קבלת משוב.