נעלי עקב – הבדלי גרסאות

בזמנים עברו רוב האוכלוסייה התהלכה יחפה ורק בעלי המעמד הגבוה נהגו לנעול נעליים. המקור של נעלי עקב אינו ברור, אך עדויות ראשונות ניתן למצוא ב[[מצרים העתיקה]] בשנת 3,500 [[לפנה"ס]], שם כנראה, שימשו נעליים בעלות סוליה גבוהה בעיקר כוהני דת גברים לצורך טקסים. עדויות נוספות מהתקופה הן של נעלי קצבים שנועדו להרחיק את הרגל מדם החיות שנשחטו. בתקופת ה[[רנסאנס]] נהגו שחקנים לנעול נעליים בגבהים שונים כדי לציין מעמדות שונים. ב[[ימי הביניים]] נהגו הגברים והנשים בעלי המעמד הגבוה לנעול נעליים מעור ועקב פלטפורמה מ[[שעם]] או עץ שנקראו פאטן כהגנה מפני הבוץ והלכלוך. ב[[המאה ה-15|מאה ה-15]] החלו נשים לנעול גרסה גבוהה יותר של הפאטן כדי להימנע מלכלוך השמלות באדמה, נעל זו נקראה צ'ופין והייתה נעל העקב הראשונה שננעלה על ידי נשים בלבד; נעליים אלו הגיעו לעיתים לגובה של 20 ס"מ ואף יותר. ב[[ונציה|וונציה]] גובה הצ'ופין שימש גם כ[[סמל סטטוס]] ונשים התחרו ביניהם על גובה העקב עד שהגיע לגבהים מגוחכים בהן האישה נאלצה להיעזר בבעלה או בקביים כדי לא ליפול, עד שמועצת העיר נאלצה ב-1430 לאסור על נשים לנעול את הצ'ופין על פי חוק. ב-1533 הטילה [[קטרינה דה מדיצ'י]] על הסנדלר שלה לייצר נעליים עם עקב גבוה מתחת לעקב הרגל בלבד ולא בצורת פלטפורמה אחידה כפי שהיה נהוג בצ'ופין ובפאטן. נעל זו הפכה לפופולרית מאדמאוד בקרב האצולה הצרפתית וננעלה על ידי גברים ונשים כאחד. בעקבות [[המהפכה הצרפתית]] השימוש בנעלי עקב הופסק כליל מאחר שסימנו את המעמד הגבוה. רק בסוף המאה ה-19 חזרו נשים לנעול את העקב הגבוה כפריט אופנה ומאז ננעל כמעט בלעדית על ידי נשים.

נעלי הבלט הן פריט [[פטישיזם (סקסולוגיה)|פטיש]] המשלב את נעלי הבלט הקלאסיות ([[נעלי פוינט]]) עם עקב סטילטו מוגזם. הרעיון הוא להכריח את נועל הנעל לעמוד על קצוות האצבעות, בעמידת פוינט, כמו [[בלרינה]]. בזמן העמידה כף הרגל כמעט אנכית לרצפה, כך שכל משקל הגוף נשען על קצוות האצבעות. גובה העקב מגיע בדרך כלל ל-18 ס"מ ומעלה, תלוי בגודל הנעל והמטרה היא להאריכו ככל הניתן עד לאורך הנעל עצמה. כדי לקבע את כף הרגל בתוך הנעל נהוג להשתמש ברוכסן או שרוכים והנעל נסגרת לפחות מעל הקרסול. לרוב נעליים אלה לא נועדו להליכה או עמידה ממושכת, אלא לשימוש כפריט פטיש במשחקי מין וסצינות [[BDSM]]. כחלק ממשחקי שליטה נהוג להשתמש במנעול קטן כדי למנוע את האפשרות של הסרת הנעל ללא רשותו של השולט. הליכה ממושכת בנעל כזו קשה מאדמאוד לאדם שאינו מיומן ולרוב אפשרית רק לאחר רקע מתאים בבלט וחיזוק האצבעות הרגליים.

את העקב ניתן למצוא בצורות וחומרים שונים, טכנולוגיית החומרים שהשתפרה מאדמאוד בשנות ה-20 ואיפשרה שימוש בחומרים ועיצובים חדשים. המגבלה היחידה היא שהחומר ממנו עשוי העקב צריך להיות קשיח מספיק כדי לתמוך ברגל.

עקב הפוך הוא עקב אופקי המחובר לאזור [[כרית כף הרגל]] ואינו אנכי כמו עקב רגיל. בנעל מסוג זה הסוליה קשיחה מאדמאוד מאחר שאיננה נתמכת על ידי עקב אנכי. ב-2007 פרסמה [[ויקטוריה בקהאם]] נעלי עקב הפוך של מעצב האופנה מרקו ג'קובס וגרמה לעליה בפופולריות העקב.