אוליבר קרומוול – הבדלי גרסאות

כלורד מגן, קרומוול היה מודע למעורבות הקהילה היהודית בכלכלת [[הולנד]], היריבה המסחרית המובילה של אנגליה. סובלנותו של קרומוול כלפי הזכות לפולחן פרטי לאלה שאינם חלק מהפוריטניזם שבו דגל, הביא לעידודו של היהודים לחזור לבריטניה בשנת 1657, למעלה מ -350 שנה לאחר ש[[גירוש יהודי אנגליה|גורשו מבריטניה]] על ידי המלך [[אדוארד הראשון]], בתקווה שהם יעזרו להאיץ את התאוששות הכלכלית לאחר מלחמות האזרחים. אך לקרומוול היה מניע ארוך טווח להחלטתו לאפשר ליהודים לחזור, וזו הייתה התקווה שהם יתנצרו ולכן ימהרו להביא ל[[ה|ביאה השנייה]] של ישו, בסופו של דבר. בוועידת ווייטהול בדצמבר 1655 הוא ציטט מ[[האיגרת אל הרומאים]] על הצורך לשלוח מטיפים נוצרים ליהודים. ויליאם פרינה הפרביטריאניהפרסביטריאני, בניגוד לקרומוול הקונגרציונליסט, התנגד בתוקף למדיניותו הפרו-יהודית של האחרון<ref>{{cite web |first=Barbara |last=Coulton |title=Cromwell and the 'readmission' of the Jews to England, 1656 |publisher=Lancaster University |url=http://www.olivercromwell.org/jews.pdf |work=The Cromwell Association |access-date=23 April 2017}}</ref><ref>Carlyle, Thomas, ''Oliver Cromwell's Letters and Speeches with Elucidations'', London, Chapman and Hall Ltd, 1897, pp. 109–113 and 114–115</ref><ref>Morrill, John (editor), ''Oliver Cromwell and the English Revolution'', 1990, pp. 137–138, 190, and 211–213.</ref> .