פופ ארט – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת תבנית:בריטניקה בקישורים חיצוניים (תג)
אין תקציר עריכה
שורה 4:
[[קובץ:Oldenburg 2 cheese.jpg|שמאל|ממוזער|150px|'''שני ציז'בורגרים עם כל התוספות (המבורגר כפול)''' (1962), מאת [[קלאס אולדנבורג]]]]
[[קובץ:Robert Rauschenberg.jpg|שמאל|ממוזער|150px|'''מונוגרמה''' (1955-9), [[אסמבלאז']] מאת [[רוברט ראושנברג]]]]
'''פופ ארט''' (ב[[אנגלית]]: '''Pop art''') החלה [[אמנות]]ית שמרכזה היה בעיקר ב[[ארצות הברית]] וב[[אנגליה]] החל מסוף [[שנות ה-50 של המאה ה-20]]. התנועה הקיפה תחומי תרבות שונים כגון [[מוזיקה]], [[אמנות פלסטית]], [[קולנוע]], [[אופנה]] ועוד. אמני הפופ ארט בחנו את ההשפעה ההדדית של תחומי התרבות השונים.
 
אמנות הפופ מרמזת בשמה על המילה פופולרי. אף על פי שאמנות הפופ נוסדה ב[[אנגליה]], סגנונם של האמנים האמריקנים לא התבסס על סגנונם של הבריטים. אמני פופ ארט בולטים בתחום [[אמנות פלסטית|האמנות הפלסטית]] הם [[רוי ליכטנשטיין]], [[אנדי וורהול]], [[קלאס אולדנבורג]] ו[[ריצ'רד המילטון (אמן)|ריצ'רד המילטון]]. המאפיין של עבודותיהם היה בהכנסה של חומרים חוץ אמנותיים לעבודות, כגון [[קומיקס]], פרסומות ועוד. העבודות מתאפיינות בדרך כלל בצבעוניות עזה.
 
מבקרי אמנות רואים באמנות הפופ תגובה ל[[אקספרסיוניזם מופשט|אקספרסיוניזם המופשט]], אבל אמנות הפופ קיבלה מהאקספרסיוניזם המופשט גורמים אחדים. אחד הגורמים החשובים הוא המודעות הרבה לאפשרויות באמנות בכלל ובאפקטים הנוצרים ביצירה אדירת ממדים. אך בניגוד לאקספרסיוניזם המופשט אמנות הפופ היא שיבה אל הפיגורטיביות ומשיכות הצבע בהן על פי רוב נקיות וחדות.
 
הפופ ארט אינה תנועה עם מניפסטים והופעות קבוצתיות, אלא נטייה משותפת של אמנים בכיוון יצירתי מסוים, שעושה שימוש בטכניקות ובאמצעים שונים מאלו שהיו מקובלים כ"תהליך אמנותי" לפני כן. נושאי יצירות פופ שאולים מן המרקם האורבני (בעיקר של [[ניו יורק]]), המשקף את מאפייני החברה האמריקנית בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה: השפע הכלכלי, [[תרבות הצריכה]] ושיווק.
 
את המושג Pop Art המציא דווקא מבקר האמנות האנגלי לורנס אלווי, בהתייחסו להתרחשויות ב[[אמנות]] האנגלית (ולא האמריקנית) החל מ-[[1953]]. בראשית שנות ה-50 סימנו כיווניה של אמנות העיצוב באנגליה מגמה, שגברה לקראת סוף העשור ומצאה את מלוא ביטויה דווקא בארצות הברית, בעיקר ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]]. החל מ-1953 פעלה ב[[לונדון]] קבוצת אמנים אליטיסטית בשם "[[הקבוצה העצמאית]]". האידאולוגיה העיצובית, שמצאה ביטוי בתערוכותיהם הקבוצתיות רצתה להעביר מסר, שלפיו ה[[טכנולוגיה]] החדשה משתלטת על החיים. ב-[[1956]] הציגה הקבוצה בלונדון תערוכה בשם "זהו המחר". בתערוכה הוצגו יצירות שהדגישו את העובדה, שאין מרחק בין הפונקציונלי לאסתטי. בין המוצגים היו: בקבוקי [[בירה]] ענקיים, [[קולאז']]ים של כרזות [[פרסומת]], גופי תאורה חדשניים, שהבהירו את המסר: "השימושי הוא גם יפה!"{{הערה|נורית הדס, '''עיונים באמנות המאה העשרים''', משרד החינוך והתרבות - האגף למדע ולטכנולוגיה, 1996, עמ' 373}}.
 
מחולליה הישירים ביותר של אמנות הפופ היו [[ג'ספר ג'ונס]] ו[[רוברט ראושנברג]]. שניהם אמנם פעלו בדרכים נפרדות, אך הם אלו שעוררו ביקורות של מבקרי אמנות.
צייר נוסף שהשפיע על אמנות הפופ הוא [[לארי ריברס]]. העיתונות אהבה את ציוריו של לארי ריברס, בניגוד לאלו של ג'ונס וראושנברג. העיתונות אהבה את החושניות שהיה מפיק מן הצבע. ריוורס היה אמפיריציסט, ודגל בעריכת ניסויים; ניסוייו הם בדרך כלל נטולי יראת כבוד ורבי המצאות שנונות. עם זאת הוא היה הראשון שעשה שימוש מתוך כובד ראש גמור בנושאים ה"וולגריים" האופייניים לאמנות הפופ.