מיעוט המצוי – הבדלי גרסאות

'''מיעוט המצוי''' הוא [[הגדרה]] [[הלכה|הלכתית]] שנזכרה לראשונה בדברי [[הראשונים]]. משמעות הגדרה זו היא החלת חובת בדיקה על כלל הפריטים, מפני [[עבירה|איסור]] כלשהו המצוי במיעוט ניכר מהם.

הדוגמה הבולטת לכלל הלכתי זה היא בדיקת [[ריאה|ריאותיהן]] של כלל הבהמות מ[[סירכא]] ה[[טרפה|מטריפה]] את הבהמה, מחמת מיעוט מצוי של בהמות הסובלות ממחלה מטריפה זו. דוגמה נוספת שכיחה היא בדיקת פירות וירקות שמיעוט המצוי מהם נגוע ב[[חרקים]] [[איסור אכילת תולעים|האסורים באכילה]] [[מהתורה]], ומחייב את כל הפריטים ממינים אלו בבדיקה לשלילת הנגיעות בפרי או בירק הנאכל.

מדין תורה, במקרים של חוסר ידיעה, ניתן להכריע על פי [[הלך אחר הרוב|הרוב]] את דינו של הדבר. כך למשל אין חובה לברר האם בהמה שנשחטה היא [[טריפה]], מאחר שרוב בהמות אינן טריפות. הראשונים סייגו את ההסתמכות המוחלטת על הרוב וקבעו כי במקרה שבו ידוע לנו שישנו מיעוט המצוי של איסור, קיימת חובה מדרבנן{{הערה|1=[[הריב"ש]] סימן קסג; [[ב"ח]] יורה דעה סימן לט, [[שפתי כהן|ש"ך]] ו[[פרי מגדים]] שם.}} לבדיקת כלל הפריטים.

הנושא המרכזי שלגביו מוזכרת הגדרה זו של 'מיעוט המצוי' הוא הימצאות סירכות מטריפות בריאות הבקר והצאן, דבר האוסר את הבהמה באכילה. לפי הכלל הנ"ל, מאחר שמיעוט מצוי (ניכר, שכיח) מהבהמות לוקה בהתגלות סירכא בריאה, יש חובה לבדוק את כל הבהמות הנשחטות מחשש הימצאות סירכא בריאה. כך כתב למשל [[הרשב"א]]:

חיוב הבדיקה במיעוט המצוי נזכר במקומות נוספים. לדוגמה:

* [[מים שאין להם סוף|'''מים שאין להם סוף''']] - איסור אשת איש להינשא לגבר אחר על סמך עדות שבעלה הראשון נראה טובע בים או אגם גדול שלא ניתן לראות את קצהו, הואיל ומיעוט המצוי של הטובעים מצליח להינצל מכך ולחיות.{{הערה|{{תלמוד בבלי|יבמות|קכא|א}}, ו[[ראשונים]] שם.}}

כיוצא* בזה,'''אשת איש''' - מי שהעידו על בעלה שהגיע לגסיסה, אינה מותרת להינשא לאדם אחר על סמך עדות זו, הואיל ומיעוט מצוי של הגוססים אינם מתים מיד, וחוששים למיעוט זה.{{הערה|{{תלמוד בבלי|יבמות|קכ|ב}}.}}

* '''שחיטה''' - למרות שרוב העוסקים בשחיטה מומחים הם, אין להכשיר שחיטתו של מי שלא הוחזק במומחיות כל עוד ניתן לבחון אותו ולבדוק האם אינו מהמיעוט המצוי של השוחטים שאינם בקיאים במלאכתם.{{הערה|1=[[רמב"ן]] חולין ג, ב ועוד.}}

* '''חליצה''' - אלמנה הרה שבעלה מת ללא ילדים, ולאחר מותו ילדה ילד שמת בתוך שלושים יום, על פי ההלכה אינה יכולה להינשא לאדם אחר ללא [[חליצה (מצווה)|חליצה]], הואיל וחוששים שמא אותו ילד שמת היה מאותו מיעוט המצוי של ילדים המוגדרים כ'נפלים' המתים בתוך שלושים יום מלידתם, שאינם נחשבים ל'ולד של קיימא', וממילא חל חיוב חליצה על אותה אשה.{{הערה|תוספות על מסכת יבמות דף ל"ו עמוד ב'.}}

* '''דמאי''' - גם איסור [[דמאי]] מבוסס על כך שמיעוט שכיח של עמי הארץ לא היו [[מעשר ראשון|מעשרים]] את פירותיהם.{{הערה|[[תוספות]] על מסכת שבת דף י"ג, עמוד א'.}}