קפיצה לגובה – הבדלי גרסאות

מאמנים אמריקאים, כולל מי שהיה פעמיים אלוף ה-NCAA (ליגת המכללות האמריקאית), [[פרנק קוסטלו]] מאוניברסיטת מרילנד, נהרו ל[[ברית המועצות]] על מנת ללמוד מברומל וממאמניו. אך היה זה דווקא קופץ אמריקאי מאוניברסיטתמ[[אוניברסיטת אורגוןהמדינה סטייטשל אורגון]], [[דיק פוסברי]], שהרים את ענף הקפיצה לגובה לגבהים חדשים. תוך ניצול המשטח הגבוה והרך ששימש לנחיתה שלאחר הקפיצה, פוסברי שכלל את הסגנון המיושן של סוויני. פוסברי כיוון עצמו מעל הרף כך שראשו וכתפיו יעברו ראשונים מעל הרף ולאחר מכן יעבור הגב. לאחר שפוסברי השתמש בסגנונו הייחודי ב[[אולימפיאדת מקסיקו (1968)]], וזכה במדליית הזהב, הסגנון פשט בתוך עשר שנים ברחבי העולם והפך לסגנון הדומיננטי בתחרויות הקפיצה לגובה הבינלאומיות. זהו הסגנון היחיד במקצוע הקפיצה לגובה שקרוי על שמו של האדם שפיתח אותו.