מקאם (מבנה) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תקלדה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 12:
קברי הקדושים עצמם ידועים בשמות שונים "נבי", "סידנא", "ולי", "שייח'" בנוסף ל"מקאם". בשם "נבי" (נביא) משתמשים כשמדובר בציון דמויות היסטוריות רבות השפעה, על פי רוב מתקופות קדומות; "סידנא" (אדוננו) הוא כינוי לאבות קדומים או לקדושים מוסלמים חשובים, ה"וואלי" ("החביב", או "הקדוש") מתייחס בדרך כלל למבנה הקבר עצמו. שימוש במילה "שייח'" בתוספת שם הקדוש הוא הרווח ביותר, והוא מציין את מקום קבורתו של מנהיג רוחני או אישיות רמת יחס. שהמבנה אינו תמיד מקום קבורה, אלא ציון לנקבר{{הערה|שם=כנעאן|}}.
בכתבי הנוסעים האירופאים בארץ ישראל ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]], נעשה שימוש במילה מקאם אך גם במילים כמו "ולי" (ערבית: ويلي), מזר ({{אנ|Mazar (mausoleum)|}}), או משהד. בשל צורת הקוביה שלהם, לעיתים נעשה שימוש גם במילה קובאה ({{אנ|Qubba|Qubba}}), בדומה למילה [[כעבה]] שבמכה. ב[[מגרב]] קברים דומים מכונים מורבע'ת ({{אנ|Marabout|Marabout}}), במדינות מוסלמיות דוברות טורקית בשם עזיז או טרוב ({{אנ|Türbe|Türbe}}) ובמדינות דוברות פרסית דארגה ({{אנ|Dargah|Dargah}}).
==מבנה==
הסוג הפופולרי ביותר של מקאמים הוא בניין מרובע של חדר אחד ועליו כיפה עגולה לבנה, שעליה מתנוסס חצי סהר, שבמרכזה לעיתים נמצא גם אבן מצבה, אף שגופותיהם של הקודשים עצמם, אם נקברו במקום, נקברו מתחת לפני הקרקע. הכיפה ממוקמת לעיתים קרובות על ידי חרוב או עץ אלון עתיק או בור מים מעיין או סלע. מיקומם של מקאמים על או בסמוך למאפיינים טבעיים אלה נתפס כמעיד על נוהלי פולחן קדומים שהותאמו על ידי האוכלוסייה המקומית לקדושים מוסלמים או מקומיים. שורשי פולחן זה הן בדתות שמיות קדומות. דוגמת פולחן [[עצים קדושים]] של ה[[אשרה (אלה) |אשרה]]{{הערה| כרמית מזרחי, [https://www.witchcraft.co.il/?p=55 אשרה: האלה האם של ארץ כנען], באתר "כישופים: הקדרה המבעבעת", 14 באוגוסט 2004}}, או פולחן של [[בית אל (אבן קדושה)|אבנים קדושות]] ומצבות{{הערה|{{הארץ|רן שפירא|במדבר, עבודת האל קדמה לעבודת האדמה והמרעה|1.2607652|5 באפריל 2015}}{{ש}}רועי גלילי, [https://www.arava.co.il/onceuponatime/?topic=14997 שתיקת האבנים], ספטמבר 2016}}.
שורה 31:
לפי המסורת המוסלמית, היו ליעקב בנות רבות (בניגוד למסורת היהודית, המספרת על בת אחת, דינה). חוקר ארץ ישראל [[ויקטור גרן]] מתאר בסמוך ל[[גשר בנות יעקב]], את "קבר בנות יעקב", בו ביקר ב-[[1870]], הוא כתב: {{ציטוטון|...הגעתי לקבוצה של אלות, עצי תאנה ותות. הם מצויים על קבר עגול, בנוי מאבן בזלת, שלפי מסורת מוסלמית קבורות בו בנות יעקב...בקרבתו כרויות ממגורות שהבדווים משמרים בהן את הבר כאילו בחסות הקבר הקדוש. גבעה סמוכה מכוסה קברים ערביים ובהם ניכר קבר שייח' שהונחו עליו מטליות כאותות נדרים"}}. קבר בנות יעקב מצוי גם בכפר ההרוס [[ספוריה]] בגליל התחתון{{הערה|[[נחמן אביגד]], 'קבר בנות יעקב שליד ציפורי', ארץ־ישראל, יא, [ספר דונייבסקי], 1973, עמ' 41‑44}}, וכן סמוך ל[[טול כרם]], בכפר אירתאח, בו יש מבנה הידוע בשם "מקאם בנאת יעקוב". ליד [[כפר חנניה]] יש עץ הידוע בשם שג'רת בנאת אל יעקוב (העץ של בנות יעקב). חוקר הפולקלור [[ג'יימס ג'ורג' פרייזר]] כתב ש"רבים מחורשות העצים בגליל נחשבות כמקומות מושבן של רוחות הנקראות בשם בנות יעקב... נראה שזה שריד עבודה אלילית שהמוסלמים מנסים לעוקרו אך אי אפשר לשרש אותו מלב ההמונים"{{הערה|[[אמוץ דפני]], '''עצים מקודשים בישראל''', רעננה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010, עמוד: 61}}.
קברו של [[יהושע בן נון]] גם מזוהה על ידי המוסלמים במקומות שונים. בכפר [[כיפל חארת']] (בכפר זה נקבר, לפי מסורת, גם נבי נון, הוא אביו של יהושע), ב"נבי ינון" שבכפר [[יאנון]] שליד שכם ו[[נבי יושע]] ב[[
===אליהו - אל ח'אדר===
[[אליהו]] (אליאס) תופס מקום חשוב במסורת האסלאם, לפי הקוראן (ב[[סורת א-צאפאת]]) אליהו היה אחד השליחים שנשלחו אל בני עמם כדי לשדלם לחדול מלסגור ל[[בעל (אל)|אל בעל]] ולעבוד את אללה. קורותיו של אליהו, הנושאים אופי דרמטי, היו נושא חביב לאגדות רבות במסורת המוסלמית ולרוב נקרא בערבית "אל ח'דר", הירוק, בן האלמוות. לאליהו אין מקום קבורה, שכן לפי המסורת הוא עלה השמימה, אך לזכרו יש בארץ ישראל מקומות שונים. על מורד הר הכרמל, [[מערת אליהו]] שהיא מקום קדוש ליהודים, מוסלמים ודרוזים. מדרום לבית לחם מצוי הכפר [[אל-ח'דר]] ובו כנסייה המוקדשת ל[[גאורגיוס הקדוש]] (סנט ג'ורג') המזוהה אף הוא עם אל ח'דר. אל ח'אדר מזוהה לעיתים גם עם [[אדריס (נביא באסלאם)|הנביא אדריס]] והוא הקדוש הפופולרי ביותר בארץ ישראל. תושבי לוד המוסלמים נוהגו לשאול בלעג: "כיצד הנוצרים מצביעים על קברו ב[[כנסיית גאורגיוס הקדוש קוטל הדרקון]] בלוד, כאשר אלח'אדר הוא נצחי ולא מת מעולם". פולחנו של אל ח'אדר נפוץ בעיקר ליד מעיינות ומקורות מים, במקום שישנה צמחייה עשירה וחורשות מוריקות. עשרות מקומות בארץ ישראל, ירדן, סוריה ולבנון, מוקדשים לאל ח'אדר, מהם שמוקדשים לו בלבד ואחרים ביחד עם אליהו גאורגיוס. בין המקומות: הכפר [[נבי אליאס]] ליד קלקליה, [[מנזר מאר אליאס]] בדרום ירושלים, [[קתדרלת אליהו הנביא]] בחיפה, הכנסייה בכפר [[ג'יפנה]], מקאם אל ח'אדר בכפר ההרוס [[אל-בסה]], ארבעה אתרים שונים בהר הבית ושלוש כנסיות בירושלים{{הערה| אלי שילר, אלח'אדר — הקדוש הנצחי ופולחנו בארץ ישראל, בתוך: דת ופולחן וקברי קדושים מוסלמים בארץ-ישראל, ירושלים, הוצאת ספרים אריאל, 1996, עמודים 76-78}}.
שורה 69:
| נבי יושע ||מיוחס ליהושע, האתר היה מקודש עבור ה[[מתואלים]], השיעים בלבנון. עד 1948 הם נהגו לעלות אליו לרגל ולערוך חגיגות במקום (בארבעת הימים האחרונים של חודש הרמדאן ). הגאוגרף [[מוקדסי]] כתב בשנת [[985]] על החגיגות שנערכו במקום לכבוד נבי יושע, ומציין שהרי נפתלי מקודשים משום כך לשיעים. בני משפחת ע'ול השיעית היו אחראים על בניין הקבר, והם התגוררו בחדרים שנבנו ממזרח וממערב. בתקופה העות'מאנית הם היו פטורים ממסים, לרבות האדמות החקלאיות שהיו ברשותם, שכן נחשבו להקדש מוסלמי. האתר כולל שני חדרי תפילה וחדרי מגורים ממזרח וממערב ששימשו את הממונה על המקום ומשפחתו והאורחים{{הערה|שילר עמוד 105}}. || [[נבי יושע]] || {{coord|33|6|55|N|35|33|22|E|type:landmark|display=inline|}} || [[קובץ:Al-Nbi Yusha Mosque.JPG|150px]]
|-
| מקאם אבן ג'בל|| מיוחס ל[[מועאד' אבן ג'בל]], אחד ממפקדי הצבא המוסלמי שכבש את האזור ב[[המאה ה-7|מאה ה-7]], מת ממגפה שפרצה במחנה הצבאי באמאוס בשנת [[639]]. על פי כתובת עתיקה במקום, המבנה הוקם בידי מנכורש המושל הממלוכי של ירושלים בשנת [[1288]]. נקרא גם שיח' מוּעָלָה|| [[עמואס]] ||{{coord|31|50|08|N|34|59|30|E|type:landmark|display=inline}} || [[קובץ: Ibn-Jebal-9834.jpg|150px]]
|-
|א-נבי עניר|| אתר הקרוי על שם שייח' מקומי הכולל מבנה מקאם, מעיינות, מבנה תפילה עתיק, מערת קבורה חצובה, חלקות מעובדות ועצים עתיקים ||ח'רבת נבי ענר ליד [[ראס כרכר]]|| {{coord|31|57|20|N|35|06|27|E|type:landmark|display=inline}}||[[קובץ: Nabi Anir 01.jpg|150px]]
| |||