ישיבת מרכז הרב – הבדלי גרסאות

כברעם תום בימיימי [[שבעה|השבעה]] עם פטירת הרב צבי יהודה, פנה הרב [[צבי טאו]] ועמו חמישה מהר"מים – הרבנים [[מרדכי שטרנברג]], [[עודד ולנסקי]], [[עמיאל שטרנברג]], [[יהושע צוקרמן]] ויעקב לבנון – וכן הרב [[שלמה אבינר]], במכתב אל הרב שפירא, בדרישה למנות את הרב טאו לראש הישיבה לצד הרב שפירא, תוך שיוענקו לו סמכויות ממוניות ועקרוניות, וכן קבלת והוצאת ר"מים ותלמידים. לאחר שהרב שפירא לא נענה, פירסםפרסם הרב טאו את מכתבו, לצד מכתב שכתב הרצי"ה בשנת ה'תשל"ז, ובו התבטא כי הרב טאו עומד "בראשות הישיבה המרכזית". לפירסוםלפרסום לוותה הבהרה, לפיה אם לא יעמוד הרב טאו בראשות הישיבה, "לא נוכל להמשיך את פעילותנו בישיבה".

מתח זה הוביל לפילוגלפולמוס הישיבהגלוי בתחילתבשלהי שנת [[ה'תשנ"ח]]ז (קיץ [[1997]]), כאשר הרב טאו והרבנים הקשורים אליו טענו כי הנהלת הישיבה מתכוונת להקים מכון ללימודי [[הוראה]] לצד הישיבה, מה שעלול היה בעיניהם לפגוע באופייה. הרב שפירא הכחיש את הדברים{{הערה|ריאיון עיתונאי עם הרב שפירא שהודפס בספר "מורשה" חלק א'; הרב יוסף בדיחי, "יוסף לקח" עמ' 61–62}}. הקבוצה פרסמה מכתב בו כינתה את המהלך "[[עבודה זרה]] בשיתוף", וקבעה כי התנהלות הנהלת הישיבה היא "חרפה" ו"[[חילול השם]] וחילול הקודש"{{הערה|1="הבהרה", 'לדרך הקודש' עמ' פ"ג - פ"ה. תשנ"ח}}. החותמים על המכתב הושעו מתפקידם בישיבה{{מקור}}. ובעקבותבעקבות כך, בתחילת שנת ה'תשנ"ח (1997), עזבו אותההרבנים החולקים את הישיבה והקימו את [[ישיבת הר המור]], שם מכהן הרב טאו כנשיא הישיבה, והרבנים מרדכי שטרנברג ועמיאל שטרנברג כראשי הישיבה. הרב שפירא ותלמידיו סברו שעל פי ההלכה אסור היה להם להקים ישיבה בעירו של הרב שפירא, שלדעתם הוא גם רבם של הפורשים{{מקור}}. במכתב שעליו חתמו כמה רבנים מבוגרי הישיבה נקראו הרבנים הפורשים ותלמידיהם לשוב לישיבה ולבקש מחילה מהרב שפירא. הרב [[מרדכי אליהו]] קרא לא לפלג את הישיבה{{הערה|{{כיפה|חדשות כיפה|הרב יעקב שפירא על פרישת 'הר המור': "אבי הקפיד מאוד עליהם ולא מחל"|חדשות/הרב-יעקב-שפירא-על-פרישת-הר-המור-אבי-הקפיד-מאוד-עליהם-ולא-מחל/|03 באוקטובר, 2017 18:13}}, מבוסס על גיליון "שביעי" מס' 276, עמ' 46}}.