ויקיפדיה

הצעת אי-אמון – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד
קידוד קישורים, אחידות במיקום הערות שוליים
שורה 3:
==מנגנון האי-אמון==
{{להשלים|פסקה=כן|נושא=ישראל}}
מאחר שבמשטר פרלמנטרי הפרלמנט הוא הגוף הנבחר והממשלה היא גוף הממונה על ידו, נקבע מנגנון האי-אמון כדי לעגן את זכותו של הפרלמנט להביע אי-אמון בממשלה המכהנת ולנסות להפילה מהשלטון. המנגנון המשמר את תלותה של הממשלה בפרלמנט, מעגן את כפיפותה של הממשלה לנתינת דין וחשבון לפרלמנט. כמו כן, המנגנון מאפשר לפרלמנט לפקח על תפקוד הממשלה, לבקרו ולרסן את כוחו.
 
בנוסף למשמעות המעשית של המנגנון, הוא גם מסמל בעצם קיומו את ריבונותו ועליונותו של הגוף הנבחר על ידי הציבור - הפרלמנט, על פני הגוף הממונה - הממשלה{{הערה|דריישפיץ שוריק, [http://www.idi.org.il/BreakingNews/Pages/179.aspx אי-אמון בממשלה: על מנגנון האי-אמון בישראל], באתר [[המכון הישראלי לדמוקרטיה]], 13 במרץ 2010}}.
שורה 11:
המושג "הצעת אי-אמון" התפתח ב[[הפרלמנט הבריטי|פרלמנט הבריטי]] בסוף [[המאה ה-18]]. ב[[בריטניה]] מקובל שבעקבות תבוסה של הממשלה בהצבעת אי-אמון הממשלה תתפטר או שיוכרזו בחירות חדשות. אולם זהו מנהג שאינו מבוסס בתחיקה, והיו מקרים בהם ראשי ממשלה סירבו להתפטר לאחר תבוסה בהצבעה. במדינות אחרות, כגון [[גרמניה]] או [[ישראל]], מוסד האי-אמון מעוגן ב[[חוקה]] או ב[[חוק]], והפסד גורר באופן אוטומטי את [[התפטרות]] הממשלה.
 
הדרישות לקבלת הצבעת אי-אמון שונות ממדינה למדינה. כך, בחוקת [[גרמניה המערבית|הרפובליקה הפדרלית של גרמניה]] נקבעו, כלקח מימי אי היציבות של [[רפובליקת ויימאר]], סייגים חמורים ביותר על הצבעות אי-אמון. כך הונהג שם "אי-אמון קונסטרוקטיבי" בו לא מספיק שיש רוב נגד הממשלה, אלא חייב להיות רוב לממשלה חלופית. במדינות שונות, כולל גרמניה, החוק דורש תקופת המתנה ארוכה ביותר בין הצעת אי-אמון אחת לשנייה, של עד חצי שנה.
 
==הצעות אי-אמון בישראל==
שורה 21:
===עד שנת 1996 ===
[[קובץ:Members of the oposition in the Knesset voting against Levy Eshkol cabinet, June 1963. D669-094.jpg|250px|ממוזער|מימין לשמאל - [[נחום לוין]], [[חיים כהן-מגורי]] ו[[אליעזר שוסטק]], חברי כנסת מטעם [[תנועת החרות]], מצביעים נגד [[ממשלת ישראל האחת עשרה]] אשר הציג [[לוי אשכול]] בפני [[מליאת הכנסת]] שב[[בית פרומין]], [[26 ביוני]] [[1963]]]]
עד כניסתו לתוקף של [[חוק הבחירה הישירה |החוק לבחירה ישירה לראשות הממשלה]] ב-1996, היה די ברוב רגיל ב[[הכנסת|כנסת]] על מנת להפיל את הממשלה. [[חוק יסוד: הממשלה]] מ-[[1968]] קבע (סעיף 24): "הביעה הכנסת לממשלה אי-אמון, יודיע על כך יושב-ראש הכנסת לנשיא המדינה, ורואים את הממשלה כאילו התפטרה ביום הבעת אי-האמון"{{הערה|1=[http://www.knesset.gov.il/laws/special/heb/yesod1.htm חוקי יסוד]{{כותרת קישור נוצרה על ידי בוט}}}}. במקרה כזה על [[נשיא מדינת ישראל|נשיא המדינה]] היה להטיל את הרכבת הממשלה על אחד מחברי הכנסת, אלא אם כן קיבלה הכנסת חוק להקדמת הבחירות.
 
הצעות אי-אמון הוגשו כמעט מדי שבוע, ושימשו לכלי עיקרי של האופוזיציה לניגוח הממשלה. אולם למרות הקלות החוקית של קבלת הצעות אי האמון, הצעה כזו הביאה רק פעם אחת להפלת ממשלה: ב-[[15 במרץ]] [[1990]], כאשר ממשלתו של [[יצחק שמיר]] נפלה במסגרת "[[התרגיל המסריח]]", ללא רוב מוחלט של חברי הכנסת, בזכות היעדרותם של חברי הכנסת מ[[מפלגת ש"ס]].
 
===בחוק הבחירה הישירה===
בעקבות התוהו ובוהו הפוליטי ששרר בתקופת "[[התרגיל המסריח]]" קיבלה הכנסת ב-[[1992]] גרסה חדשה של "חוק יסוד: הממשלה"{{הערה|1=[http://www.knesset.gov.il/laws/special/heb/yesod7.htm חוקי יסוד]{{כותרת קישור נוצרה על ידי בוט}}}}, שנודע כ"[[חוק הבחירה הישירה]]". בחוק, שנכנס לתוקף רק בבחירות לכנסת ה-14 ב-[[1996]], הוטלו מגבלות חמורות על הצעות האי-אמון. מעתה בשביל שתתקבל הצעה שכזו היה צורך שהיא תזכה בתמיכה של רוב חברי הבית, כלומר לפחות 61 חברי כנסת. כמו כן, נקבע כי קבלת הצעת אי-אמון תביא אוטומטית לפיזור הכנסת – זאת כדי לבלום הצעות כאלה, מתוך מחשבה שחברי כנסת יהססו יותר בהצעתן אם הדבר עלול להביא לסוף כהונתם שלהם.
 
במקביל, החוק איפשר גם שני מסלולים להעברת [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] מכהונתו. לשם צעד זה נדרש רוב של 61 חברי כנסת. הכנסת יכלה להעביר את ראש הממשלה מכהונתו בשל סיבות אחרות ברוב של 80 חברים ולגרור בחירות מיוחדות לראשות הממשלה (הכנסת יכלה גם להעביר את ראש הממשלה מכהונתו בשל הרשעתו בביצוע [[עבירה שיש עמה קלון]] ברוב של 61 ח"כים), או הקדמת הבחירות לכנסת שהיו גוררות עימן גם בחירות לראשות הממשלה.
שורה 40:
 
=== משנת 2014 ===
משנת 2014, כחלק מ"חוקי המשילות", כלל אי האמון בישראל השתנה ל'''אי אמון קונסטרוקטיבי''', בעת הצעת אי אמון, על חברי הכנסת להציג לא רק ראש ממשלה חלופי אלא גם ממשלה חלופית, על כל שריה וקווי המדיניות שלה.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=טל לנטו|שם=מתחת למכ"ם: אי־אמון קונסטרוקטיבי בישראל|כתב עת=עיונים 33}}</ref>. הכנסת חייבת בעת העלאת הצעת אי אמון בממשלה הקיימת גם להעלות ולהצביע ברוב חבריה אמון בממשלה חלופית לממשלה הקיימת. רק כאשר ישנה ממשלה חדשה המקבלת את רוב הצבעת חברי הכנסת, הממשלה הנוכחית מסיימת תפקידה והממשלה החלופית מתחילה לפעול מאותה שעה שהביעו בה אמון, ללא פיזור הכנסת. אי אמון קונסטרוקיבי קיים בדמוקרטיות בודדות בעולם - גרמניה, ספרד, בלגיה, ומעוגן גם בחוקות פולין והונגריה.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.idi.org.il/parliaments/8926/9100|הכותב=המכון הישראלי לדמוקרטיה,|כותרת=אי-אמון קונסטרוקטיבי: גורם מייצב או משתק במערכת הפוליטית?|אתר=כתב העת "פרלמנט", גליון 31}}</ref> .
 
==קישורים חיצוניים==
*[http://www.knesset.gov.il/description/heb/heb_work_mel5.htm הצעות אי-אמון] - מתוך אתר הכנסת.
* דריישפיץ שוריק, [http://www.idi.org.il/BreakingNews/Pages/179.aspx אי-אמון בממשלה: על מנגנון האי-אמון בישראל], באתר [[המכון הישראלי לדמוקרטיה]], 13 במרץ 2010
* [http://www.idi.org.il/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9Dספרים-%D7%95%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9Dומאמרים/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9Dמאמרים/%D7%9E%D7%A1%D7%9Aמסך-%D7%94%D7%91%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%AAהבערות-%D7%94%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%99הפוליטי/ מסך הבערות הפוליטי], מאמר דעה מאת ד"ר דנה בלאנדר, המכון הישראלי לדמוקרטיה.
* {{בריטניקה}}
*טל לנטו, [https://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/33/TL.pdf מתחת למכ"ם: אי-אמון קונסטרוקטיבי בישראל], '''עיונים 33'''
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/הצעת_אי-אמון"