אליוט סמית' – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Oren2 (שיחה | תרומות)
מ הגהה, קישורים פנימיים
שורה 22:
'''אליוט סמית'''' ([[אנגלית]]: '''Elliott Smith'''{{כ}}; [[6 באוגוסט]] [[1969]] - [[21 באוקטובר]] [[2003]]) היה [[זמר-יוצר]] ו[[מוזיקאי]] [[ארצות הברית|אמריקאי]].
 
סמית' יצר [[מוזיקת לו-פיי]] - ז'אנר מוזיקלי אשר שגשג בעיקר בסוף [[שנות התשעים]] ב[[ארצות הברית]]. הלו-פיי מתאפיין בשירים אישיים מאוד, המוקלטים על טייפ 4 ערוצים ללא התערבות של [[חברת תקליטים|חברות התקליטים]]. סמית' התייחד בקולו השברירי, וכן בעובדה שניגן בכל כלי הנגינה בכל אלבום שהוציא. בשיריו הוא מספר על אהבות נכזבות, שאיפה לפרפקציוניזםל[[פרפקציוניזם]] ותחושה של חוסר מיצוי עצמי, תוך שילוב בין [[רוק רך]] ל[[פולק]].
 
==ביוגרפיה==
סמית' נולד בשנת [[1969]] ב[[אומהה]], [[נברסקה]] בארצותב[[ארצות הברית]] תחת השם סטיבן פול סמית'. הוריו התגרשו כאשר היה בן חצי שנה והוא עקר עם אימו באני, זמרת לשעבר ועם אביו החורג צ'ארלי ל[[טקסס]]. בשלב מאוחר יותר בחייו, סמית' טען שעבר התעללות מצד אביו החורג. הוא שיקף את החוויות מהתקופה הזו בשיר '''Some Song''':
 
{{ציטוט|תוכן="Charlie beat you up week after week, and when you grow up your'e going to be a freak"}}
 
סמית' הילד, מתואר כרזה מאוד, שברירי וחסר ביטחון עצמי. בגיל 9 החל לנגן ב[[פסנתר]]. בגיל 10 קבלקיבל מאביו את ה[[גיטרה]] הראשונה שלו והחל לנגן גם בכלי זה. בגיל 14 חזר לגור עם אביו הפסיכיאטר ב[[פורטלנד (אורגון)|פורטלנד]], [[אורגון]]. בשלב זה של חייו התחיל סמית' להשתמש בסמים ואלכוהול לראשונה, אך גם להקליט מוזיקה באופן עצמאי. לאחר סיום התיכון, החל לקרוא לעצמו 'אליוט', כיוון שחשב שהשם 'סטיב' נשמע כמו [[סטריאוטיפ]] של [[אתלטיקה|אתלט]] אמריקני, ושהשם סטיבן נשמע 'חנוני' מדי. הביוגרף של סמית' סובר שהשם אליוט נלקח משם הרחוב שסמית' התגורר בו בזמן שגר בפורטלנד, או שהשם הוצע על ידי חברתו מתקופת התיכון. בשנת [[1991]] הוא סיים את לימודיו בחוג למדעיל[[מדעי החברה]] ופילוסופיהו[[פילוסופיה]] בקולג' המספייר שב[[מסצ'וסטס]]. לאחר סיום הלימודים עבד תקופה במאפייה.
 
בשנת [[1992]] שב לפורטנלד שם ייסד ביחד עם חבריו לקולג' - טוני לאש, ניל גאסט, וסאם קומס את להקת "[[Heatmiser]]". במקביל לפעילותו בלהקה החל להופיע עצמאית עם שיריו בברים ובמועדונים וכן להקליט שירים במרתף החזרות של חבריו. הלהקה הוציאה שני אלבומים: (1994) 'Dead Air' (1993), 'Cop and Speeder ואי-פי אחד (Yellow no.5). הלהקה זכתה לחשיפה מסוימת והוחתמה על ידי חברת התקליטים [[וירג'ין רקורדס]], ובה הוציאו אלבום נוסף: 'Mic City Sons'. הלהקה התפרקה לבסוף בשנת [[1996]] וחבריה פנו איש איש לקריירת סולו.
בשנת 1997 זכה סמית' להצלחה המסחרית הראשונה שלו כאשר השיר Miss Misery, שתרם לפסקול הסרט "[[סיפורו של ויל האנטינג]]" -, היה מועמד לזכייה ב[[פרס אוסקר]].
 
מאוחר יותר, ליווה שירו Needle in the Hay ניסיון התאבדות בסרט [[משפחת טננבאום]] (2001).
 
אליוט הוציא חמישה אלבומים במהלך חייו. עיקר פרסומו בא לומהיותו כיוצריוצר עצמאי, הכותב ומלחין שירים אישיים וכנים מאוד. במשך שנים ארוכות התמודד סמית' עם דיכאון ו[[אלכוהוליזם|התמכרות לאלכוהול]] ו[[סמים]]. בשנת [[2002]] עשה ניסיוןניסה להיגמל במרכז גמילה., אבל רק לאחר יום הולדתו ה-34 הגשים סופית את משאלתו "להתנקות" - אפילו מסוכר לבן ובשר אדום. בבדיקה [[טוקסיקולוגיה|טוקסיקולוגית]] שנערכה לאחר מותו לא נמצאו חומרים אסורים בדמו, אלא מינון סביר של תרופות נגד [[דיכאון]] ו[[הפרעת קשב וריכוז]].
 
אליוט שם קץ לחייו ב-[[21 באוקטובר]] [[2003]] בשתי דקירות סכין לליבו - בעת ויכוח עם חברתו, ג'ניפר צ'יבה.