מיתוסים סינים של בריאה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הסרת קישורים עודפים, החלפה (תשעת, ארבעת), הסרה (כמו) |
מ תקלדה |
||
שורה 39:
שני פרקים של הוינאנזי מתעדים את המיתולוגיה של נווה המאה השנייה לפני הספירה:
{{ציטוט|כשחזרו לתקופות קדומות יותר, נשברו ארבעץ העמודים [מתוך 8]; תשעת המחוזות היו מכוסים. השמיים לא כיסו [את הארץ] לגמרי; כדור הארץ לא החזיק מעמד [גן עדן] כל הדרך [היקפו]. שריפות התלקחו משליטה ולא ניתן היה לכבותם; מים הוצפו במרחבים גדולים ולא ייסוגו. בעלי חיים אכזריים אכלו אנשים נטולי אשמה; ציפורים טורפות חטפו קשישים וחלשים. לאחר מכן, נווה התכה יחד אבנים חמש-צבעוניות
===פנגו ===
אחד ממיתוסי הבריאה הפופולריים ביותר במיתולוגיה הסינית מתאר את הפנגו האדם הראשון שהיה אל למחצה (盤古, "עתיקה מפותלת") המפריד בין עולם ה"חונדון" הדומה לביצה (混沌, "כאוס קדמוני") לשמיים ולארץ. עם זאת, אף אחת מהקלאסיקות הסיניות העתיקות לא מזכירה את מיתוס הפאנגו, שתועד לראשונה בסאנווו ליג'י מהמאה ה-3 (三五 歴 記, "תיעודים היסטוריים של שלושת האלוהות הריבוניות וחמשת האלים"), המיוחסת לשלוש הממלכות. התקופה הסופר הטאואיסט שו ג'נג. לפיכך, במיתולוגיה הסינית הקלאסית, האלה נווה מקדימה את מיתוס פנגו בשש מאות שנים.
| |||