ויקיפדיה

משתמשת:Anat Moberman/טיוטה – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ העיתונאי המנטר העביר את הדף ערפדית לשם משתמשת:Anat Moberman/טיוטה תוך דריסת הפניה: לא בשל למרחב הערכים
מ ויקיזציה
שורה 1:
[[קובץ:Edvard Munch - Vampire (1895) - Google Art Project.jpg|ממוזער|אדווארד מונק, ערפדית, 1895. שמן על בד. מוזיאון מונק, אוסלו]]העיסוק, הבלתי-פוסק, בדמותה ואישיותה החייתית של הפאם-פאטאל, שאופיינו בהענקת פרטים פיזיים חייתיים לדמותה הנשית, הוליד, במאה ה- 19, את ה"ואמפ" (“Vamp”) – '''האשה הערפדית''', השותה את דמו של מאהבה. הערפדית, גלגול נשי-מודרני, של המאה ה- 19, לואמפיריזם, אשר לרוב היה תופעה גברית, היתה ביטוי חולני לאופן תפיסתם של הגברים של המאה ה- 19 את האשה המינית. מאחר ומיניות היתה גורם שלילי, האשה המינית נתפסה כסובלת, לדעתם, "מעודף מיניות", ועל-כן גם מסוכנת לנפשם וגופם<ref name=":0">{{צ-מאמר|מחבר=Frueh, Joanna|שם=Re-Vamping the Vamp|כתב עת=Arts|כרך=57|עמ=98|שנת הוצאה=1982}}</ref>
 
על-פי המיתוס, ואמפירים הם יצורים של הלילה; את מעשיהם הם עושים בלילה, והם מסמלים את צידה האפל של נשמה אבודה. אור התקשר, באופן מסורתי, עם רוחניות, הגיון וגבר, בעוד חשיכה התקשרה עם רוע, כאוס, אינטואיציה, התת-מודע ואשה. נשים, כמו הואמפירים, נתפסו כחסרות-היגיון, יצורים מיסתוריים שכוחותיהם מתעצמים בלילה. הנשים קיבלו את הכינוי "ואמפ'ס" – נשים ערפדיות השואבות מגברים את האנרגיות שלהם בשעות לילה אינטימיות<ref name=":0" />. ואמפיריזם לא היה רק עוד דימוי, מתוך דימויים רבים, של האשה הפאטאלית, אלא הפך לתכונה עיקרית הטבועה באישיותה החייתית, ואף מנחה אותה במעשיה; סופרים, משוררים וציירים מסוף המאה ה- 19 הטמיעו את מאפייני הערפדיות לתוך דימויי הנשים הפאטאליות. הערפדית הפכה להיות אב-טיפוס של אשה המשתמשת בקסמיה או בתכסיסיה על-מנת לפתות ולנצל גברים. טורפת את המאהב באכזריות, הורסת אותו, ומשום שהיא אשה פאטאלית, לא ניתן לעמוד בפניה, גם כאשר היא שותה את נוזל חייו, הדם, של הגבר, אשר בא לסמל, פסיכולוגית, את הזרע<ref>{{צ-ספר|מחבר=Dijkstra, Bram,|שם=Idols of Perversity, Fantasies of Feminine Evil in Fin de Siecle Culture|מקום הוצאה=Oxford|מו"ל=Oxford University Press|שנת הוצאה=1986|עמ=334}}</ref>.
 
נושא האשה ואמפיר, שהחל להופיע ביצירותיהם של משוררים וסופרים במחצית המאה ה- 19, תפס תהודה בתרבות של סוף המאה ה- 19. בתיאורים אלו של האשה כערפדית נעדר יסוד האנושיות. מכאן, שהיא חייתית, וכפי שהואמפירים חייבים לספק את מיניותם במשתאות של דם, השומרים על כוחותיהם וגופם, כך הערפדית חייבת לספק את תשוקתה בשתיית מיניותם של הגברים ועל-ידי כך היא משיגה, אם לא מעצימה, את שליטתה עליהם. ביצירתו של פלובר (Flaubert),"פיתויי אנטואן הקדוש"<ref name=":1">{{צ-ספר|מחבר=Flaubert, Gustave|שם=La Tentation de Saint Antoine|מקום הוצאה=Paris|מו"ל=Gallimard|שנת הוצאה=2006|עמ=197}}</ref> מופיעה הערפדית: אשה חדשה זו לא היתה אלא "הערפדית אשר סיפקה את הגברים הצעירים הנאים על-מנת לטרוף את בשרם – "מכיוון שדבר אינו כה טוב לרוחות אלו מאשר דם המאהבים".<ref name=":1" />▼
▲ נושא האשה ואמפיר, שהחל להופיע ביצירותיהם של משוררים וסופרים במחצית המאה ה- 19, תפס תהודה בתרבות של סוף המאה ה- 19. בתיאורים אלו של האשה כערפדית נעדר יסוד האנושיות. מכאן, שהיא חייתית, וכפי שהואמפירים חייבים לספק את מיניותם במשתאות של דם, השומרים על כוחותיהם וגופם, כך הערפדית חייבת לספק את תשוקתה בשתיית מיניותם של הגברים ועל-ידי כך היא משיגה, אם לא מעצימה, את שליטתה עליהם. ביצירתו של פלובר (Flaubert),"פיתויי אנטואן הקדוש"<ref name=":1">{{צ-ספר|מחבר=Flaubert, Gustave|שם=La Tentation de Saint Antoine|מקום הוצאה=Paris|מו"ל=Gallimard|שנת הוצאה=2006|עמ=197}}</ref> מופיעה הערפדית: אשה חדשה זו לא היתה אלא "הערפדית אשר סיפקה את הגברים הצעירים הנאים על-מנת לטרוף את בשרם – "מכיוון שדבר אינו כה טוב לרוחות אלו מאשר דם המאהבים".<ref name=":1" />
[[קובץ:Edvard Munch - Vampire (1895) - Google Art Project.jpg|ממוזער|אדווארד מונק, ערפדית, 1895. שמן על בד. מוזיאון מונק, אוסלו]]
אחת היצירות, האמנותיות, העוסקות במוטיב הערפדית, הינה יצירתו, מ- 1895, של הצייר הנורבגי אדוארד מונק, "ואמפיר" , הנמצאת כיום במוזיאון מונק, אוסלו. ביצירה זו מתאר מונק זוג, גבר ואשה, כאשר ניכר בעליל כי הכוח החזק, השליט והמכאיב במערכת היחסים בינהם, הוא בידי האשה. הגבר מרכין את פלג גופו העליון, זרועותיו חובקות את גופה של האשה בעוד היא רוכנת מעליו, כלפי צווארו, ונועצת שיניה בצווארו, כאשר שיערה האדום, הגולש מראשה לכתפיה, יוצר אשליה של דם זורם. הגבר, אינו מביע כל התנגדות, אלא להפך, הוא מתמסר לנשיכתה צמאת-הדם.▼
 
▲ אחת היצירות, האמנותיות, העוסקות במוטיב הערפדית, הינה יצירתו, מ- 1895, של הצייר הנורבגי אדוארד מונק, "ואמפיר" , הנמצאת כיום במוזיאון מונק, אוסלו. ביצירה זו מתאר מונק זוג, גבר ואשה, כאשר ניכר בעליל כי הכוח החזק, השליט והמכאיב במערכת היחסים בינהם, הוא בידי האשה. הגבר מרכין את פלג גופו העליון, זרועותיו חובקות את גופה של האשה בעוד היא רוכנת מעליו, כלפי צווארו, ונועצת שיניה בצווארו, כאשר שיערה האדום, הגולש מראשה לכתפיה, יוצר אשליה של דם זורם. הגבר, אינו מביע כל התנגדות, אלא להפך, הוא מתמסר לנשיכתה צמאת-הדם.
אופן הצגה מעין זה מעלה תפיסה מעמיקה בדימוי הערפדית ומאהבה-קורבנה: ואמפיריזם מתקשר עם אהבה מצד הקורבן, אשר רוצה שישתו את דמו. כך, מלבד הדימוי המיני-הרסני גרידא, קבל דימוי האשה-הערפדית גם נופך רומנטי, המקשר אהבה, שביטויה הוא במיניות, עם כאב ואף עם מוות. הפאם-פאטאל, שהיא הכוח החזק והדומיננטי בקשריה, יוצרת מערכות יחסים המבוססים על סאדיזם-מזוכיזם, אהבה וכאב. הגבר, הנמשך לאותה אשה מפתה וקטלנית, משתף עמה פעולה, למרות הכאב הכרוך במערכת יחסים מעין זו. מכאן, שהקשר בין הערפדית לקורבנה, הינו קשר של אהבה. היחסים בין הערפדית לנבחר הינם של נאהבים מקודשים. הדם של האובייקט הנאהב הופך לדמו של הערפדית; השניים הופכים לאחד באיחוד מיסטי, הדם הופך לנוזל קדוש.<ref>{{צ-ספר|מחבר=Praz, Mario|שם=The Romantic Agony|מקום הוצאה=Oxford|מו"ל=Oxford University Press|שנת הוצאה=1978|מהדורה=2|עמ=145|מתרגם=Angus Davidson}}</ref> לאחר שהואמפ אהבה, מילולית ופיזית, את הנבחר עד מוות, הנבחר מת לתוך חיים חדשים והשניים מאוחדים, בקשר נישואין, לנצח. לשתף דם הוא פעולה של שתוף סוד החיים, והדם השייך לכל הנבחרים, אשר הם בו-זמנית הנאהבים והמאהבים, זורם מגוף לגוף כסמל לאחדות אינסופית.<ref>{{צ-ספר|מחבר=Lawrence, D.H.|שם=Studies in Classic American Literature|מו"ל=Penguin Classics|שנת הוצאה=1990|עמ=73-92}}</ref>▼
 
▲ אופן הצגה מעין זה מעלה תפיסה מעמיקה בדימוי הערפדית ומאהבה-קורבנה: ואמפיריזם מתקשר עם אהבה מצד הקורבן, אשר רוצה שישתו את דמו. כך, מלבד הדימוי המיני-הרסני גרידא, קבל דימוי האשה-הערפדית גם נופך רומנטי, המקשר אהבה, שביטויה הוא במיניות, עם כאב ואף עם מוות. הפאם-פאטאל, שהיא הכוח החזק והדומיננטי בקשריה, יוצרת מערכות יחסים המבוססים על סאדיזם-מזוכיזם, אהבה וכאב. הגבר, הנמשך לאותה אשה מפתה וקטלנית, משתף עמה פעולה, למרות הכאב הכרוך במערכת יחסים מעין זו. מכאן, שהקשר בין הערפדית לקורבנה, הינו קשר של אהבה. היחסים בין הערפדית לנבחר הינם של נאהבים מקודשים. הדם של האובייקט הנאהב הופך לדמו של הערפדית; השניים הופכים לאחד באיחוד מיסטי, הדם הופך לנוזל קדוש.<ref>{{צ-ספר|מחבר=Praz, Mario|שם=The Romantic Agony|מקום הוצאה=Oxford|מו"ל=Oxford University Press|שנת הוצאה=1978|מהדורה=2|עמ=145|מתרגם=Angus Davidson}}</ref> לאחר שהואמפ אהבה, מילולית ופיזית, את הנבחר עד מוות, הנבחר מת לתוך חיים חדשים והשניים מאוחדים, בקשר נישואין, לנצח. לשתף דם הוא פעולה של שתוף סוד החיים, והדם השייך לכל הנבחרים, אשר הם בו-זמנית הנאהבים והמאהבים, זורם מגוף לגוף כסמל לאחדות אינסופית.<ref>{{צ-ספר|מחבר=Lawrence, D.H.|שם=Studies in Classic American Literature|מו"ל=Penguin Classics|שנת הוצאה=1990|עמ=73-92}}</ref>
 
== הערות שוליים ==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/משתמשת:Anat_Moberman/טיוטה"