עוולת גרם הפרת חוזה – הבדלי גרסאות

על- פי נתונים סטטיסטיים מהאתר המשפטי [http://www.pador.co.il/ פדאור], משנת [[2000]] ועד היום, בוצעו מעל 300 תביעות בגין העוולה. מספר גבוה זה מעיד כי העוולה "חיה ונושמת" במשפט הישראלי, וצדדים הנפגעים מהפרת חוזה אכן משתמשים בה על מנת להגן על זכיותיהם. נראה כי גם המחוקק מצא בעוולה זו דרך יעילה ונכונה להגן על זכויות, שכן בחר להגדיל את היקף השתרעותה בעתיד, כפי שנראה בסעיפים הבאים.

 

המגמה הברורה שנסתמנה בפסקי הדין ובכתבי מלומדים להרחבת השתרעות העוולה, מוצאת עוגן חוקי ב[[תזכיר חוק דיני ממונות]]. ביכורו של החיוב החוזי לעומת חיובים אחרים מתבטל, והמציאות החדשה היא שגם נפגעים שחיוביהם לא הבשילו לכדי חוזה יוכלו ליהנות מהגנת העוולה. הרציונל העומד בבסיסו של שינוי זה, הוא שלחיוב החוזי אין יתרונות ממשיים אל מול חיובים אחרים ולכן אין לספק לו הגנה נזיקית מיוחדת שלא תחול על שאר החיובים. בעבר, במאות ה-18 וה-19, החוק וביהמ"ש קידשו את [[חופש החוזים]] ונמנעו באופן הדוק מלהתערב ברצונותיהם של צדדים לחוזה. מגמה זו הגיעה לשיאה ב[[פרשת לוכנר]]. ביהמ"ש העליון בארה"ב ביטל חוק שאסר על הגבלת שעות העבודה של ילדים ל-60 שעות שבועיות, בטענה שלצדדים יש את החופש לקבוע מספר שעות עבודה גבוה ככל שירצו, גם אם אחד הצדדים הוא ילד בן 14. פרשה זו מביעה יותר מכל את האנומליה שבקידוש חופש חוזים מוחלט, ומהווה את נקודת השינוי בתפיסה החברתית. הדין בימינו מאפשר לביהמ"ש שיקול דעת נרחב בהתערבות בתנאיו של חוזה, משינויו ועד ביטולו (ראו סעיפים 30, 31 לחוק החוזים (חלק כללי)). שינוי זה בתפיסת חשיבותו של החוזה הוביל לפגיעה במעמדם של החיובים החוזיים, שכן ביהמ"ש רשאי לבטלם או להוסיף עליהם חיובים מכוח דין המחייבים את הצדדים. מגמה זו הובילה לכך שהחיוב החוזי איבד את יתרונו על פני חיובים אחרים ותזכיר חוק דיני ממונות מאפשר את ההגנה שבעוולה על כל חיוב, ללא הצורך בקיומו של חוזה תקף כדין בין שני צדדים.