אדולף טייר – הבדלי גרסאות

אחרי השגת שביתת הנשק התכנסה האספה הלאומית בישיבתה הראשונה בארמון ורסאי וב-[[15 במרץ]] נסע טייר לפריז בכוונה לחדש בה את פעילות משרדי הממשלה. הוא מצא את העיר בעיצומה של קדחת מהפכנית. בשעת שביתת הנשק עלה מספר חברי המשמר הלאומי בפריד ל-380,000, רובם פועלים, שאצל חלק הארי שלהם הייתה מחייתם תלויה בשכרם בשווי של פרנק וחצי ליום. המשמר עבר רדיקליזציה עמוקה בהשפעת תנועות מהפכניות וסוציאליסטיות. עם קץ המלחמה הציעה האספה הלאומית להפסיק את תשלום משכורותיהם. המשמר הרגיש עלבון גם מן המצעד הפרוסי בשאנז אליזה. חבריו דרשו המשך המלחמה. ניסיון להפיל בכוח את מועצת העיר דוכא בקושי. חיל המצב של פריז מנה רק שלושים אלף חיילים סדירים. חלק גדול של הצבא הסדיר הצרפתי נמצא באותה עת במחנות השבויים הגרמניים.{{הערה|Castries 1983, עמ' 344 - 346}}

 

אנשי המשמר לא ידעו שטייר עדיין נמצא בעיר והוא שוכן במשרד החוץ המחודש בקה ד'אורסה.

 

בעוד שטייר אסף את כוחותיו, לרבות חיילים צרפתים שזה עתה השתחררו ממחנות השבויים בגרמניים, ב-[[26 במרץ]] [[1871]] בחרו הפריזאים הנהגת עיר חדשה רפובליקנית רדיקלית וסוציאליסטית, שנקראה "הקומונה הפריזאית". בבחירות השתתפו 224,000 פריזאים, בעוד 257,000 אחרים נמנעו מלהצביע. הנבחרים המתונים יותר, כמו [[ז'ורז' קלמנסו]] עזבו, והשאירו את הקומונה תחת שלטונן של התנועות המהפכניות המיליטנטיות ביותר.

{{ציטוט|תוכן=הרפובליקה היא צורת הממשל הכי פחות מפלגת}}{{הערה|Castries, עמ' 350}}

בראשות הצבא החדש בוורסאי מינה טייר את המרשל פטריק דה מאק מהון, שפיקד על הצבא הצרפתי בעת המלחמה המנצחת ששחררה חלקים מאיטליה מהעול האוסטרי.

כתגובה, המון תקף את ביתו הריק של טייר, שדדו בו את כל חפציו האישיים ואחר כך הציתו את הבית.