אדולף טייר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏האימפריה השנייה: לקראת העברה, replaced: בנג'מין ד'יזראלי ← בנג'מין דיזראלי
מ ←‏הקומונה הפריזאית: הגהה, תקלדה
שורה 270:
אחרי השגת שביתת הנשק התכנסה האספה הלאומית בישיבתה הראשונה בארמון ורסאי וב-[[15 במרץ]] נסע טייר לפריז בכוונה לחדש בה את פעילות משרדי הממשלה. הוא מצא את העיר בעיצומה של קדחת מהפכנית. בשעת שביתת הנשק עלה מספר חברי המשמר הלאומי בפריד ל-380,000, רובם פועלים, שאצל חלק הארי שלהם הייתה מחייתם תלויה בשכרם בשווי של פרנק וחצי ליום. המשמר עבר רדיקליזציה עמוקה בהשפעת תנועות מהפכניות וסוציאליסטיות. עם קץ המלחמה הציעה האספה הלאומית להפסיק את תשלום משכורותיהם. המשמר הרגיש עלבון גם מן המצעד הפרוסי בשאנז אליזה. חבריו דרשו המשך המלחמה. ניסיון להפיל בכוח את מועצת העיר דוכא בקושי. חיל המצב של פריז מנה רק שלושים אלף חיילים סדירים. חלק גדול של הצבא הסדיר הצרפתי נמצא באותה עת במחנות השבויים הגרמניים.{{הערה|Castries 1983, עמ' 344 - 346}}
 
מחסני הצבא בעיר הכילו 450,000 רובים ואלפיים תותחים. ב-[[18 במרץ]] שלח טייר יחידות צבא כדי להעביר את התותחים מחוץ לפריז. תותחים רבים הוזזו ללא קושי, אולם ברובע [[מונמארטר]] שבו אוחסן מספר הרב ביותר של תותחים, הצבא נתקל בהתנגדותם של המוני אנשי ממשרמשמר חמושים ועוינים. פרצו עימותים ושני גנרלים של הצבא נתפסו ונרצחו על ידי אנשי המשמר. בעיר פרצה התקוממות כללית והמהפכנים כבשו את בנייני הנהלת העיר.
אנשי המשמר לא ידעו שטייר עדיין נמצא בעיר והוא שוכן במשרד החוץ המחודש בקה ד'אורסה.
אילו ידעו זאת קרוב לוודאי היו תופסים ואולי רוצחים אותו. לעומת זאת הוא נמלט מן העיר דרך [[יער בולון]] ויצא אל ורסאי. טייר יישם אתאותה עצם אותהתוכנית התוכניתעצמה שהציע בזמנו למלך לואי פיליפ בימי מהפכת 1848, שאותה המלך דחה. במקום להיאבק במרד תיכף ומיד, בעזרת הכוחות שעמדו לרשותו, הוא הורה לצבא הסדיר לסגת לוורסאי, לגייס שם כוחות, וכשיהיה מוכן, לצאת לכיבוש מחדש של העיר.
 
בעוד שטייר אסף את כוחותיו, לרבות חיילים צרפתים שזה עתה השתחררו ממחנות השבויים בגרמניים, ב-[[26 במרץ]] [[1871]] בחרו הפריזאים הנהגת עיר חדשה רפובליקנית רדיקלית וסוציאליסטית, שנקראה "הקומונה הפריזאית". בבחירות השתתפו 224,000 פריזאים, בעוד 257,000 אחרים נמנעו מלהצביע. הנבחרים המתונים יותר, כמו [[ז'ורז' קלמנסו]] עזבו, והשאירו את הקומונה תחת שלטונן של התנועות המהפכניות המיליטנטיות ביותר.
שורה 281:
{{ציטוט|תוכן=הרפובליקה היא צורת הממשל הכי פחות מפלגת}}{{הערה|Castries, עמ' 350}}
בראשות הצבא החדש בוורסאי מינה טייר את המרשל פטריק דה מאק מהון, שפיקד על הצבא הצרפתי בעת המלחמה המנצחת ששחררה חלקים מאיטליה מהעול האוסטרי.
בתחילת האפריל 1871 סמוך לפריז פרצו התקריות הראשונות בין הצבא לחיילי הקומונה. בתוך פריז החלה הקומונה לתופסלתפוס בני ערובה, כולל את ז'ורז' דרבואה, [[ארכיבישוף]] פריז, וכ-200 כמרים. הם הציעו להחליפם תמורת [[לואי בלאנקי]], המנהיג המהפכן שנכלא ב[[מון-סן-מישל]]. טייר, בתמיכת האספה הלאומית, דחה הצעה זו, באומרו ש"לא ישא וייתן עם רוצחים", כשהואמתוך חשש, כי עסקה מסוג זה תוביל פשוט לעוד תפיסות של בני ערובה.
כתגובה, המון תקף את ביתו הריק של טייר, שדדו בו את כל חפציו האישיים ואחר כך הציתו את הבית.