אוצר בית דין – הבדלי גרסאות

#בית-הדין שנזכר בתוספתא היה בית-דין עירוני הפועל בשם הציבור כולו. בימינו, ההסדר מופעל על ידי גופים פרטיים. הם אמנם מתיימרים לייצג את הציבור, אך "בפועל, גוף זה נוטל בעלות על פירות השייכים לציבור א, ומעביר אותם לציבור ב, ותוך כדי פעילות זו מרוויח (כסף, יוקרה, כוח). ה"אוצר" עושה כביכול הסכמים בשם הציבור עם החקלאי, אך ההסכמים הם העמדת פנים, מכיוון שבית הדין איננו רשאי לעשות הסכמים עם בעל הבית, שכן הפירות אינם שייכים לא לזה ולא לזה. במישור הציבורי הדברים חמורים הרבה יותר. גופים הנהנים מרווח אישי על פעולתם (בכסף, ובהשפעה וכבוד, שגם הם דרכי תשלום בימינו), נוטלים לעצמם את הזכות להפוך ל"ציבור", לדבר ולפעול בשמו, להפקיע ולחלק את פירות ההפקר (פירות השביעית). אפשר היה לקבל הסדר כזה כאשר תנובה נהנתה ממעמד בלתי פורמלי של גוף המייצג את כלל הצרכנים, אבל כיום גם היא גוף פרטי. אשר לרבנות הראשית - כאן הדברים מעט קלים יותר, אבל בפועל האם הרבנות הראשית היא נציגות של כל הציבור? הרי אפילו על הקורה בתחום האחריות שלה קשה לה לשלוט".<ref name=":0">פרופ' [[זאב ספראי]], [http://www.kipa.co.il/jew/show.asp?id=24086 של מי האוצר הזה?], אתר כיפה ה'תשע"ז</ref>

#בית-הדין שנזכר בתוספתא מימן את פעילותו מכספי המיסים העירוניים, וחילק את המזון באופן שוויוני - לכל אחד לפי צרכיו. אבל לבתי-הדין בימינו אין אפשרות לעשות זאת, ולכן הם גובים מהצרכנים - וזה מנוגד למטרת התורה. "שביעית נועדה להשיב, זמנית, את השוויון, ועתה חוזר ההסדר הישן, יש לך כסף, יש לך פירות, אין לך כסף (לדמי ההוצאות), גם אין לך פירות היכן הרווח היהודי?".<ref name=":0" />

#גם הרב [[יוסף קאפח]] והרב [[בן ציון אבא שאול]] שללו את אוצר בית דין.{{דרוש מקור}}

#רבני [[העדה החרדית]] מתנגדים ואינם נותנים הכשר למוצרים של אוצר בית-דין, פרט לאתרוגים לסוכות: "הבד"ץ אינו מתיר אוצר בית-דין, מלבד באתרוגים לצורך חג הסוכות, שבהם אין אפשרות אחרת. תחת מעטה של אוצר בית-דין, נוצרת אפשרות לסוחרי שביעית לגלגל עסקאות מסחר בפירות שביעית. מבעד למסוה של אוצר בית-דין, משלשלים סוחרים וקניינים סכומי כסף גדולים, מבלי שמאן דהוא יחשוש שבעצם מדובר רק בהסוואה. האוצר בי"ד התפתח למכשיר העוקף בדרך הערמה, לעיתים גלויה ולעיתים מוסתרת, את האיסור של מסחר בפירות שביעית. כבר לפני קרוב למאה שנה יצאו חכמי וגדולי ירושלים בכרוז שאין כל היתר באוצר בית דין בפירות שמיטה שגדלו באיסור, ומאז ועד עתה הוראתם נשמרת בסילודין בקרב הבד"ץ. כידוע בירושלים מקדמת דנא להחמיר ב"שמור" או "נעבד" כפסק רבני ירושלים, גם לא על ידי אוצר בית-דין. וכל מקורות האספקה של פירות וירקות בשנת השביעית, היא ברובה [[יבול נוכרי|פירות וירקות של נכרים]], שאין עליהם קדושת שביעית כלל, וכפי שנפסק והונהג בארץ ישראל משנות דור, מזמן מרן הבית יוסף ועד עתה."{{הערה|שם=העדה|"דבר השמיטה", מדריך הכשרות לכל ימות השנה. גליון נ"ז, ה'תשס"ח. בהוצאת ועד השמיטה / ועד הכשרות שעל-יד העדה החרדית מעיה"ק ירושלים ת"ו, ה'תשס"ח. עמ' כט-מו}}