יוסף סערוני – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Zozoar (שיחה | תרומות)
מ שחזור לגרסה 30310799 מ־21:35, 6 בינואר 2021 מאת אביברעם
שורה 24:
 
== ממצאים מארכיונו ==
מעיון בארכיונו מתברר שסערוני הרבה להשתמש בשמות עט במהלך עשרות השנים בהן פרסם בעיתונות העברית בישראל. בין השמות הרבים בהם חתם ניתן למנות כינויים כמו: פרפר, צליף, דינה עדינית, יוסיפון, מררי, י. פין, י., סין, ירשוף, י. רשוף, אצטרובל (ראה מקבץ של שמות עט בפרסומים שונים וכן בכתב ידו מתוך קטעים השמורים בארכיונו במרכז קיפ ב[[אוניברסיטת תל אביב]]). בארכיון נמצאים גם קטעי יצירות גנוזות של סערוני. בדברים שנרשמו מפיה של רעייתו, נאמר כי הירבה להתחיל אך מיעט לסיים. כמו כן מכיל האוסף בארכיון מכתב מ[[נעמי שמר]] שהייתה ידידה קרובה ונהגה להתארח בביתו, וכן מכתב מהסופר [[דניאל פרסקי]] המפציר בסערוני לפרסם ביקורת על ספרו "לאלף ידידים".{{הערה|שם=הערה מספר 26265483:4}}{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=נעמי שמר|שם=פרידה מיוסף סערוני|כתב עת=ידיעות אחרונות|שנת הוצאה=30 במרץ 1990|עמ=31}}}}
 
סערוני נישא בישראל לטובה (גיטה) נגינה (עלתה בשנת 1928) שעסקה בחינוך ב[[פנימייה]] לנערות במצוקה. רשמים מניסיונה בעבודה עם הנערות פורסמו בספרה "ילדות עשוקה" שיצא לאור בסדרת [[הספריה לעם]] בהוצאת עם עובד בשנת [[1958]]. בני הזוג התגוררו כ-40 שנה בבית צנוע ברחוב ריינס 13 ב[[חולון]]. לבני הזוג לא היו ילדים. לאחר מות יוסף סערוני במרץ [[1990]] פורסמו בעיתונות דברי הספד לזכרו מאת נעמי שמר, ב"[[ידיעות אחרונות]]", ו[[חיים באר]], ב"[[דבר השבוע]]".