גרודנו – הבדלי גרסאות

יהודים התיישבו בעיר החל מן [[המאה ה-14]] על פי רישיון ואיגרת זכויות, שניתנו ב-[[18 ביוני]] [[1389]] על ידי הנסיך וויטלנד מליטא. איגרת הזכויות אושררה על ידי [[קזימיר הרביעי, מלך פולין|קזימיר היגלוני]] בשנת [[1444]], אולם בנו אלכסנדר ביטל את כל זכויות היהודים כשעלה על כיסא נסיכות ליטא ובשנת [[1495]] אף גירשם מהעיר ומכל מחוז גרודנו. בשנת [[1503]], כאשר התמנה אלכסנדר למלך על פולין התיר את חזרת היהודים לגרודנו. המלך [[זיגמונד הראשון, מלך פולין|זיגמונד הראשון]] שב והכיר בזכויות היהודים בשנת [[1547]]. בתעודה מ-[[22 במאי]] 1547 קבעה המלכה {{קישור[[בונה שפה|אנגלית|Bona Sforza|באנא}}ספורצה]] כי יהודי העיר ישאו ב-17% ממסי העיר, כי יהודים לא יורשו לקנות קרקעות מגויים ללא רישיון מיוחד וכי היהודים יורשו למנות [[רב]]. במאות ה-16 וה-17 הייתה קהילת גרודנא אחת משלוש הקהילות המנהיגות את גליל וילנה ב[[ועד ארבע ארצות|וועד ארבע ארצות]]. הרב נתן שפירא אשכנזי, מחבר הספר "מבוא שערים" על שערי דורא, חתם על ספרו במילים: "אני צעיר הצעירים [...] השוכן [...] פה קהילת העיר הגדולה הוראדנא במדינת ליטא". בשנת [[1560]] נמנו בעיר 60 משפחות יהודיות מתוך 543 המשפחות שבעיר. באותה תקופה היו היהודים מרוכזים ב[[רחוב היהודים]], והיה להם [[בית כנסת]] ו"[[בית חולים]]". המלך סטפן באטארי (1576–1586) השיב ליהודים את כל זכויותיהם, ובתקופתו גדלה הקהילה ובנתה [[בית הכנסת בגרודנו|בית כנסת מפואר]] אשר נוסד בשנת [[1578]] על ידי הרב [[מרדכי יפה]] "בעל הלבוש", אשר החליף את הרב אשכנזי שנפטר בשנת [[1577]]. בית הכנסת נשרף בשנת [[1599]].