ויקיפדיה

קהילת יהודי צ'רנוביץ – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ תיקון הטבלה
מ מקורות
שורה 14:
מועד הגעתם של ראשוני היהודים לאזור בוקובינה לוט בערפל.{{הערה|שם=דעת|{{דעת||daat/history/kehilot/tshernovits.htm|קהילת טשרנוביץ}}}} ייתכן שיהודים הגיעו לאזור זה עוד ב[[המאה ה-2|מאה השנייה]] לספירה. זאת בהסתמך על כתובת לטינית שנמצאה באזור ומתוארכת לאותה עת: Adonai Aeternus (ב[[לטינית]]: אדוני הנצחי). שמו של האל, "אֲדוֹנַי", מעיד על כך שהכתובת ככל הנראה נכתבה על ידי יהודי.{{הערה|[[#יעבץ|יעבץ]], עמ' 16}} ב[[המאה ה-8|מאה השמינית]] גברה הגירת יהודים לאזור בוקובינה, רובם [[פליט]]ים מ[[האימפריה הביזנטית]].{{הערה|שם=יד ושם|[https://www.yadvashem.org/he/education/educational-materials/learning-environment/czernowitz.html החיים היהודיים בצ'רנוביץ, חלק א'], באתר "יד ושם"}} ב{{ה|מאה ה-13}} נמלטו אליה יהודים מ[[ממלכת הכוזרים]], לאחר שממלכתם נכבשה על ידי [[מונגולים|שבטים מונגוליים]].{{הערה|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 92-91}}
 
התיעוד ההיסטורי המוקדם ביותר של העיר צ'רנוביץ עצמה ושל הימצאם של יהודים בה נמצא בהסכם שנחתם ב-[[8 באוקטובר]] [[1408]] בין אגודת סוחרים מ[[לבוב]] לבין [[אלכסנדרו הטוב]], ה[[וויווד|ווֹיֶווֹד]] (שליט) של [[נסיכות מולדובה]], שחלשה אז על צ'רנוביץ. במסגרת ההסכם הותר ל[[מיעוט#מיעוטים אתניים|מיעוטים אתניים]], לרבות יהודים, לעסוק ב[[מסחר]] בצ'רנוביץ וביישובים הסמוכים לה, [[חוטין]] ו[[סורוקה (עיר)|סורוקה]].{{הערה|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 93{{ש}}[[#פשל|פשל]], עמ' 24}}{{הערה|שם=לביא 488|[[#לביא|לביא]], עמ' 488}}{{הערה|שם=שערי 128|[[#שערי|שערי]], עמ' 128}}
 
===תחת השלטון העות'מאני===
בשלהי [[המאה ה-15]] נלחמה פעמים מספר נסיכות מולדובה, שבה שכנה צ'רנוביץ, ב[[האימפריה העות'מאנית|אימפריה העות'מאנית]], הכוח המתעצם של אירופה. לבסוף, ב-[[1498]], נאלצה נסיכות מולדובה לקבל את מרותם של העות'מאנים והפכה ל[[מדינה גרורה]] שלהם. במולדובה המשיך אומנם לשלוט נסיך נוצרי, אבל הוא נדרש לציית ל[[סולטאן עות'מאני|סולטאן העות'מאני]] המוסלמי.{{הערה|שם=גולדהמר 94–95|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 95-94}} [[יהדות אשכנז|יהודים אשכנזים]] ו[[יהדות ספרד|יהודים ספרדים]] רבים היגרו באותה עת לצ'רנוביץ, כיוון ששכנה על הנתיב הטטרי, נתיב מסחר בין [[פולין]] ל[[הים השחור|ים השחור]]. חלק מהיהודים הספרדים לא היו תושבי קבע, אלא סוחרים נודדים שהשתקעו זמנית בעיר למטרות מסחר.{{הערה|שם=גולדהמר 104|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 104}} בתעודה של הנוסע הגרמני [[הנס דרנשוואם]] מצוין כי צ'רנוביץ הייתה תחנת מעבר לסוחרים רבים, לרבות יהודים, והתקיים בה מסחר ענף, תוך תשלום מיסים לסולטאן.{{הערה|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 96}} עם זאת, במהלך שלושים שנה בראשית [[המאה ה-16]] התחוללו באזור מלחמות רבות, שהסבו סבל רב לתושבי העיר והיהודים בכללם.{{הערה|שם=גולדהמר 94–95|כיוון=שמאל}} ההיסטוריון הרומני [[יון נקולצ'ה]] מציין כי כתוצאה מהמלחמות התכופות קטנה ההגירה היהודית לעיר באופן זמני, בה ובסביבותיה נספו יהודים רבים, ונגרם נזק כבד לרכושם.
 
בשלהי המאה ה-16 חיו יהודי העיר ב[[רובע]]ברובע מיוחד, ועסקו, בנוסף למסחר, גם במלאכה ובחקלאות. היחס כלפי היהודים היה הפכפך, והם היו תלויים בגחמותיו של השליט. כך למשל, ב-[[1595]], בתקופת שלטונו של הנסיך [[אהרון עמנואל]], התלוננו תושבי העיר בפני עמנואל כי היהודים מחזיקים בנכסים באופן בלתי חוקי. בשל כך הורה עמנואל ליהודים להשמיד את תעודת הבעלות שלהם על הקרקע ואסר עליהם לרכוש קרקעות. לעומת זאת, במהלך תקופת שלטונו של [[וסילה לופו]] במולדובה הוענקה ליהודי צ'רנוביץ [[אוטונומיה]] חלקית בענייני [[נישואים]], [[דת]], [[חינוך]] ו[[בריאות]]. עניינים אלו נוהלו על ידי גוף עצמאי שכונה בשם "גילדת היהודים" (ברומנית: Breasla Jidovilor), שהיה נפוץ בקהילות ברחבי מולדובה.{{הערה|שם=שערי 128}} ללופו היו שני רופאים יהודים, ואלה שידלו אותו לפעול לטובת בני עמם.{{הערה|שם=לביא 488}} בתקופה זו אירעו פשיטות רבות של כנופיות שודדים על צ'רנוביץ וסביבותיה, והמסחר נפגע. על מנת לעודד את הסוחרים היהודים להמשיך ולעסוק במלאכתם חרף הפשיטות ניתנו להם הטבות, כגון אפשרות להתאגד ב[[גילדה|גילדות]]. בשל כך השתפר מצבם הכלכלי במידה רבה.{{הערה|שם=גולדהמר 99–101|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 101-99}} רב העיר באותה עת כונה [[חכם באשי]].
 
במהלך [[גזרות ת"ח–ת"ט]] (הפרעות שנערכו ב[[יהדות פולין|יהודי פולין]] ב-[[1648]] בהנהגתו של [[בוגדן חמלניצקי]]) נפגעו אף יהודי צ'רנוביץ.{{הערה|שם=שערי 129|[[#שערי|שערי]], עמ' 129}} לאחר הפרעות התיישבו בעיר פליטים יהודים רבים מפולין, בהם רבים ממאמיניו המאוכזבים של [[משיח שקר|משיח השקר]] [[שבתי צבי]].{{הערה|[https://zachor.michlala.edu/khila/tchernovitz.asp קהילת טשרנוביץ], באתר "זכור - אמונה בימי השואה"}}
 
===תחת השלטון האוסטרי===
שורה 28:
במהלך [[המלחמה העות'מאנית-רוסית (1768–1774)]] הייתה צ'רנוביץ קרובה לזירת הקרבות. בשל כך נאלצו היהודים לעזוב את העיר פעמים אחדות. עם סיום המלחמה נחלה [[האימפריה העות'מאנית]] תבוסה, ו[[מולדובה (חבל ארץ)|חבל מולדובה]] עבר כולו לשליטת [[האימפריה הרוסית]]. ב[[הסכם קוצ'וק קאינרג'ה|הסכם "קוצ'וק קאינרג'ה"]], שנחתם ב-[[21 ביולי]] [[1774]], הסכימה רוסיה להשיב את השליטה בחבל לאימפריה העות'מאנית. הוואקום השלטוני שנוצר באזור לאחר הנסיגה הרוסית נתן הזדמנות ל[[מלוכת הבסבורג|ממלכת הבסבורג]] האוסטרית לפלוש לאזור, ואכן ב-[[31 באוגוסט]] באותה שנה פלש צבאו של הגנרל [[גבריאל פון ספלני]] לעיר צ'רנוביץ. שנתיים מאוחר יותר חתמו שתי האימפריות על הסכם, שלפיו הוכרה שליטתה של ממלכת הבסבורג על בוקובינה, כמחווה של רצון טוב.{{הערה|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 120-119}}
 
האוסטרים ביקשו לקעקע את הסממנים הלאומיים של העממים בבוקובינה, כדי ללכדם לעם אחד. זאת על מנת שהאזור החדש שנפל לידיהם ידמה ככל האפשר לשאר חלקי האימפריה.{{הערה|שם=סרטון|{{יוטיוב|AxH6LI3Ur7M|שם=(The Jewish Cemetery of Chernivtsi (Czernowitz|תאריך=8 במרץ 2021}}}} הם ביקשו להחיל מדיניות גרמניזציה, דהיינו, הפיכת התרבות והלשון המקומית ל[[תרבות גרמניה|גרמנית]]. [[קיסר אוסטריה]] [[יוזף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|יוזף השני]] רצה בהתבוללות היהודים או בהגירתם. [[קרל פון אנצנברג]], ה[[מושל]] החדש של בוקובינה שהיה גם אנטישמי מוצהר, הקשה על היהודים בתחום של בניית בתים ובאישורי נישואים. הוא גם עודד הגירה של דוברי [[גרמנית]], בעיקר מ[[שוואביה]], לאזור בוקובינה, וניסה לצמצם את האוכלוסייה היהודית בעיר באמצעות הגזרות החדשות.{{הערה|[[#פשל|פשל]], עמ' 26{{ש}}[[#לביא|לביא]], עמ' 489}} יהודים אלה היגרו לאזור בעיקר מאזור גליציה; זאת עקב ההזדמנויות להרוויח ממתן אספקה לצבא במהלך המלחמה, וכן עקב עומס המיסים וגיוס החובה בגליציה. עם כניסת הצבא האוסטרי לבוקובינה היוו היהודים שהיגרו מגליציה כמחצית מאוכלוסיית העיר.{{הערה|שם=גולדהמר 125|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 125}}
 
ב-[[1782]] ניתנה פקודה לגרש את כל [[יהדות גליציה|יהודי גליציה]] החיים בצ'רנוביץ. היהודים שלחו משלחת ל[[וינה|ווינה]], בבקשה לבטל את גזרת הגירוש, אך המשלחת נתפסה על ידי השלטונות האוסטריים בעיר הסמוכה [[טישמייניצה]], וחבריה נכלאו, עונו וגורשו. גם שתי משלחות יהודיות נוספות לא הצליחו לשכנע את השלטונות לבטל את רוע הגזרה. ב-[[1783]] נצטוו כל יהודי העיר לעסוק ב[[חקלאות]] פן יגורשו ממקום מושבם. ב-[[1784]] הם נדרשו להחליף את שמות השמפחה שלהםשמותיהם לשמות גרמניים.{{הערה|שם=שערי 131|[[#שערי|שערי]], עמ' 131}} בד בבד, הוטלו על היהודים מיסים רבים. הגזירות הביאו לירידה דרמטית במספר היהודים שישבו בבוקובינה בכלל ובצ'רנוביץ בפרט. עד [[1786]] פחת בשליש מספר היהודים המתגוררים באזור. בינואר אותה שנה הוחל צו חדש, שבמסגרתו בוטלו [[בית דין (הלכה)|בתי הדין היהודיים]] בכל רחבי בוקובינה למעט אלו שבצ'רנוביץ וב[[סוצ'אבה]].{{הערה|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 129-127}}
 
ב-1786 הסתיים [[ממשל צבאי|הממשלהשלטון הצבאי]] בבוקובינה, והיא סופחה ל[[אוסטריה]] ואוחדה עם [[גליציה|מחוז גליציה]]. עם סיפוח זה הסתיים שלטונו של אנצנברג בבוקובינה, ולשלטון התאפשר להקל על מצב היהודים בעיר. ואכן, ב-[[1 בנובמבר]] [[1789]] הוחל [[כתב הסובלנות]] המיטיב עם יהודי בוקובינה, לאחר שהוחל עוד קודם לכן על אזורים אחרים באוסטריה.{{הערה|שם=גולדהמר 130|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 130}}{{הערה|[https://sztetl.org.pl/he/towns/t/988-tschernovitz-tsrnvbyts/99-hystvryh/137206-history-of-community צ'רנוביץ], באתר "שטעטעל וירטואלי"{{ש}}[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 130}} כתב הסובלנות ביטל חלק מהגזרות שהוטלו על יהודי העיר, ובהן חובת העבודה בחקלאות, קשיים בתחום אישור נישואים, המיסוי הגבוה ועידוד ההגירה. גם [[לאופולד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|לאופולד השני]], שעלה לשלטון לאחר מותו של יוזף השני, המשיך בקו המקל על היהודים.{{הערה|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 137}} עם זאת, זרם ההגירה של יהודים מגליציה לבוקובינה לא פסק עם פרסום כתב הסובלנות. הגירה זו הביאה את השלטונות האוסטריים לחזור למדיניותם הקודמת ולהוציא ב-[[1810]] פקודה שמטרתה גירוש של יהודי צ'רנוביץ שהיגרו אליה מגליציה באופן בלתי חוקי. בתגובה לכך החלו בני הקהילה, ובראשם הרב הראשי [[חיים טירר]], לאסוף כספים על מנת למנוע את הגירוש.{{הערה|שם=לביא 491|[[#לביא|לביא]], עמ' 491}} שנה אחת לאחר מכן הצטמצמו ממדי הגירוש, וב-[[1817]] הוא פסק לחלוטין, עקב הצורך הכלכלי של האוסטרים ביהודי הסביבה. תחת זאת, שבו האוסטרים לנקוט צעדים שימנעו בעקיפין את ההגירה. כך למשל ב-[[1830]] הוחל חוק [[גיוס חובה]] על יהודי העיר, כפי שנהוג היה בגליציה.{{הערה|שם=שערי 131}}{{הערה|שם=גולדהמר 149–150|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 150-149}}
 
====לאחר מתן האמנציפציה====
[[קובץ:Czern-conf group.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תמונה קבוצתית של משתתפי ועידת צ'רנוביץ]]
לאחר [[אביב העמים]] - סדרת מהפכות לאומיות שהתרחשו באירופה בשנים [[1849]]-[[1848]] - נאלצה האימפריה האוסטרית לנסח [[חוקה]] חדשה, כדי לפייס את העמים השונים באימפריה שהיו בעלי [[לאומיות|שאיפות לאומיות]]. בחוקה ניתן שוויון זכויות ל[[יהדות אוסטריה|יהודי אוסטריה]], ובכללם ליהודי צ'רנוביץ. בטווח המידי, שוויון הזכויות אפשר ליהודים לייסד בעיר [[בית כנסת]] גדול (ב-[[1853]]){{הערה|שם=גולדהמר 154|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 154}} ובית ספר עצמאי (ב-[[1855]]).{{הערה|שם=לביא 493|[[#לביא|לביא]], עמ' 493}} ב-[[1859]] פרצה [[שרפה]] בעיר: מבנים רבים, וביניהםלרבות בקתותאלו עץ שהיוו את חלק הארי של המבניםשהיו ברובע היהודי, ניזוקו, אך אלה תוקנו עד מהרה בידי הקהילה היהודית.{{הערה|שם=גולדהמר 154}}{{הערה|שם=שערי 127|[[#שערי|שערי]], עמ' 127}} ב-[[1867]], עם חתימת [[הפשרה האוסטרו-הונגרית של 1867|הפשרה האוסטרו-הונגרית]] והפיכתה של אוסטריה לקיסרות דואלית, אושררה ה[[אמנציפציה ליהודים]] באופן רשמי. האמנציפציה אפשרה להם להתערות בחיים הציבוריים באימפריה: למשל, ב[[העשור הראשון של המאה ה-20|ראשית המאה העשרים]] כיהנו שני ראשי עיר יהודיים בצ'רנוביץ, וב-[[1897]] נבחר יהודי בן העיר לכהן ב[[הפרלמנט האוסטרי|פרלמנט האוסטרי]]. האמנציפציה הביאה גם לגידול מסיבי באוכלוסיית יהודי העיר: בין 1857 ל-1914 היא הכפילה את עצמה פי שבעה.
 
בשלהי [[המאה ה-19]] חלה התעוררות לאומית בקרב יהודי מזרח אירופה, ובכללם יהודי צ'רנוביץ.{{הערה|שם=שערי 126|[[#שערי|שערי]], עמ' 126}} בספטמבר [[1908]] נבחר [[אולם תיאטרון|אולם התיאטרון]] שבעיר לארח את [[ועידת צ'רנוביץ]], ששמה לעצמה למטרה לקבוע מה תהיה הלשון הלאומית של העם היהודי: [[עברית]] או [[יידיש]]. בתום הוועידה הוחלט להכריז על היידיש כ[[שפה רשמית|שפתו הלאומית]] של העם היהודי, אך בלי לציין שהיא שפתו הלאומית היחידה.{{הערה|[https://www.anumuseum.org.il/he/בלוג-בית-התפוצות/מלחמת-השפות-הקרב-הסוער-בין-היידיש-לעבר/ מלחמת השפות: הקרב הסוער בין היידיש לעברית על הבכורה היהודית], באתר "[[אנו – מוזיאון העם היהודי]]"{{ש}}{{JSTOR|Zvi Gitelman|The Divergent Fates of Yiddish and Hebrew|44983551|The Battle for Ukrainian: A Comparative Perspective|2017-2018}}{{ש}}{{דבר|[[גצל קרסל]]|ליובלה של ועידת טשרנוביץ|19580827|28}}{{ש}}[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 176}}
 
עם פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] נמלטו יהודים רבים מצ'רנוביץ, בעיקר ל[[וינה|ווינה]],{{הערה|[[#יעבץ|יעבץ]], עמ' 157}} עקב היותה של צ'רנוביץ עיירת [[ספר (גאוגרפיה)|ספר]] ששכנה בסמוך לגבול [[האימפריה הרוסית]]. היהודים חששו מרוסיה ומיחסה העוין ליהודים, ורבים מהם גויסוהצטרפו ל[[הצבא האוסטרו-הונגרי|צבא האוסטרו-הונגרי]].{{הערה|[[#שערי|שערי]], עמ' 143}} ב-[[2 בספטמבר]] [[1914]] נכבשה צ'רנוביץ על ידי הכוחות הרוסיים. הרוסים הגלו מהעיר כמה מנהיגים יהודים, ובהם ראש העיר היהודי [[סאלו וייסלברגר]] ו[[מאיר אבנר]], חברי [[הפרלמנט של רומניה|הפרלמנט הרומני]] לעתיד.{{הערה|[[#פשל|פשל]], עמ' 31{{ש}}[[#שערי|שערי]], עמ' 144}} במהלך המלחמה החליפה צ'רנוביץ ידיים מספר פעמים בין שני הצבאות. עם שוך הקרבות, שבו לצ'רנוביץ יהודים שנמלטו ממנה במהלכם. איתם הגיעו יהודים שנמלטו מ[[פרעות פטליורה]] - כינוי לפוגרומים שאירעו ב[[אוקראינה]] במהלך המלחמה - וכך גדלה האוכלוסייה היהודית בעיר במידה ניכרת.
 
===תחת השלטון הרומני===
שורה 54:
בצ'רנוביץ הוציאה הממשלה צווים להחרמת רכוש ומקרקעין יהודיים,{{הערה|{{דבר||רכוש קהילת צ'רנוביץ לכנסייה רומנית|19380608|75}}}} הורתה לסגור עיתונים{{הערה|שם=אנצ'ל 61|[[#אנצ'ל|אנצ'ל]], עמ' 61}} ובתי ספר יהודיים,{{הערה|שם=גטו|{{גטו|867|צ'רנוביץ, צ'רנאוץ (Czernowitz Cernăuţi)}}}} אסרה על היהודים לדבר יידיש או עברית, וכפתה עליהם את הדיבור ברומנית. נפוצו אף שמועות על [[פוגרום]] שמתכוונים לבצע ביהודים תושבי היישובים הסמוכים.{{הערה|[[#יעבץ|יעבץ]], עמ' 200}} ממשלת גוגה-קוזה לא האריכה ימים. ב-[[10 בפברואר]] 1938, לאחר שישה שבועות, נפלה "ממשלת גוגה-קוזה" בעקבות לחץ בינלאומי כבד על רומניה, בעיקר מצד [[הממלכה המאוחדת|בריטניה]] ו[[צרפת]].{{הערה|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 197-196{{ש}}[[#אנצ'ל|אנצ'ל]], עמ' 77-74{{ש}}[[#פשל|פשל]], עמ' 107-106}}
 
לאחר נפילת ממשלת גוגה-קוזה, הפך המלך קרול השני לשליט יחיד ברומניה, עקב אי-יכולתה של המערכת הפוליטית ברומניה לתפקד. תחילה הורגשה הקלה מסוימת בקרב היהודים ברומניה בכלל ובצ'רנוביץ בפרט, עקב ביטול הגזרות, אך הממשל החדש הטיל על היהודים הגבלות חדשות כדי לחקות את המודל הנאצי ולחזק את מעמדו.{{הערה|[[#אנצ'ל|אנצ'ל]], עמ' 93-92}} קרול מינה מטעמו את ה[[משפטן]] [[גאורגה אלקסיאנו]] למושל בוקובינה. ב-[[1 בדצמבר]] 1938 הוציא אלקסיאנו [[צו]] שאסר מחדש על היהודים בחבל לדבר שפה אחרת פרט לרומנית בחנויות ובמוסדות מדינה.{{הערה|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 200}} צו זה פגע במידה רבה ביהודי צ'רנוביץ, כיוון ששפתם הייתה בדרך כלל גרמנית או יידיש.{{הערה|שם=אנצ'ל 98–99|[[#אנצ'ל|אנצ'ל]], עמ' 99-98}}
 
===מלחמת העולם השנייה===
שורה 106:
==דמוגרפיה==
===נתונים מספריים===
במהלך תקופת השלטון האוסטרי, לאחר מתן האמנציפציה, גדל מספרם של תושבי צ'רנוביץ היהודים בהדרגה. זאת, הודות למצבם הכלכלי הטוב והיחס ההוגן כלפיהם מצד השלטונות, אשר בא לידי ביטוי בכמה חוקים: הסרת ההגבלות על בעלות על נכסים, ומתן [[חופש התנועה|חופש תנועה]] ליהודים לנוע ברחבי האימפריה.{{הערה|שם=היסטוריה|[https://www.jewishgen.org/yizkor/bukowinabook/buk2_027.html On the history of the Jews in Czernowitz], באתר [[Jewish Gen]] {{אנגלית}}}} בשל כך כך בוקובינה, וצ'רנוביץ בתוכה, היו יעד הגירה מועדף מגליציה, מולדובה ובסרביה.{{הערה|שם=שערי 131}} הגידול המשמעותי באוכלוסייה היהודית בעיר נעוץ בחזרתם של הפליטים שנסו מן העיר אחרי מלחמת העולם הראשונה, בתוספת פליטים שנמלטו מ[[פרעות פטליורה]], פוגרומים שאירעו באוקראינה במהלך המלחמה.
 
[[בין שתי מלחמות העולם]], שעה שהרומנים שלטו בעיר, נותר גודל האוכלוסייה ללא שינוי. השלטונות הרומניים הקשו על היהודים בדרכים מסוימות, אך לא נקטו פעולות אלימות נגדם. כמחצית מאוכלוסיית יהודי העיר נספתה בשואה. ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה הגיע שיעור תושבי העיר היהודיים לשיא, כמחצית מכלל האוכלוסייה. ב-1944, עם הגעתם של הכוחות הסובייטים לעיר, נותר מספר היהודים בעיר גבוה יחסית לערים אחרות, כ-15 אלף במספר.{{הערה|שם=יציאת צ'רנוביץ}} זאת, הודות לפעולות ההצלה של ראש העיר פופוביץ'. ב-[[1946]] נותרו בעיר כ-6,000 יהודים בלבד, רק 700 מתוכם נמנו על תושבי העיר טרם השואה.{{הערה|שם=גולדהמר 206|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 206}} האוכלוסייה היהודית שהיגרה לעיר לאחר השואה הגיעה מחלקים אחרים של ברית המועצות בעקבות הגירה פנים-סוביטיית, מ[[הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית|אוקראינה]] ומ[[הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית המולדובית|מולדובה]].{{הערה|שם=תיאטרון}}
שורה 120:
![[קובץ:% Arabica percent logo.svg|20px]]{{ביאור|שיעור התושבים היהודים בצ'רנוביץ מתוך כלל האוכלוסייה בעיר}}
|-
|1776{{הערה|שם=שערי 129}}{{הערה|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 122}}
|495
|30%
|-
|1857{{הערה|שם=לביא 488}}{{הערה|שם=שערי 127}}
|4,678
|21.6%
שורה 132:
|28.2%
|-
|1880{{הערה|שם=לביא 488}}{{הערה|שם=גולדהמר 173|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 173}}{{הערה|שם=שערי 140|[[#שערי|שערי]], עמ' 140}}
|14,449
|31.69%
|-
|1890{{הערה|שם=לביא 488}}{{הערה|שם=גולדהמר 173}}{{הערה|שם=שערי 140}}{{הערה|{{ג'ואיש ג'ן|1037073}}}}
|17,359
|32.04%
|-
|1900{{הערה|שם=לביא 488}}{{הערה|שם=גולדהמר 173}}{{הערה|שם=שערי 140}}{{הערה|שם=גולדהמר 199|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 199}}
|21,587
|31.92%
|-
|1910{{הערה|שם=לביא 488}}{{הערה|שם=שערי 140}}{{הערה|שם=גולדהמר 173}}{{הערה|שם=גולדהמר 199}}
|28,613
|32.10%
שורה 151:
|43,701{{ביאור|43,701 נפקדו כיהודים בדתם, ואילו 43,555 נפקדו כיהודים בלאומיותם}}
|47.58%
|-
|1924{{הערה|שם=לביא 488}}
|44,000
|46.8%
|-
|1930{{הערה|שם=אנצ'ל ופשל|[[#אנצ'ל|אנצ'ל]], עמ' 653{{ש}}[[#פשל|פשל]], עמ' 81}}
שורה 200 ⟵ 204:
bar:1910 text:1910
bar:1919 text:1919
bar:1924 text:1924
bar:1930 text:1930
bar:1941 text:1941
שורה 216 ⟵ 221:
bar:1910 from: 0 till:28613
bar:1919 from: 0 till:43701
bar:1924 from: 0 till:44000
bar:1930 from: 0 till:42932
bar:1941 from: 0 till:45759
שורה 231 ⟵ 237:
bar:1910 at:4274 fontsize:XS text: 28,613 shift:(-13,155)
bar:1919 at:5102 fontsize:XS text: 43,701 shift:(-13,240)
bar:1924 at:5102 fontsize:XS text: 44,000 shift:(-13,242)
bar:1930 at:5102 fontsize:XS text: 42,932 shift:(-13,235)
bar:1941 at:6872 fontsize:XS text: 45,759 shift:(-13,245)
שורה 255 ⟵ 262:
==חינוך==
===מוסדות חינוך שהורו בגרמנית===
כחלק מ[[כתב הסובלנות]] שהוחל ב-1789, נפתח בצ'רנוביץ בית ספר ששפת ההוראה שלו הייתה גרמנית והלימודים בו היו חובה. על מנת לכפות על תושבי העיר היהודים לשלוח את ילדיהם לבית הספר הזה, נאסר על מי שלא למד בו לעבוד כחניך אצל בעלי מלאכה.{{הערה|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 135}} חרף מאמציהם של השלטונות האוסטריים, רק חמישה מתוך 68 התלמידים בבית הספר היו יהודים. רק לאחר מתן האמנציפציה התאפשר ליהודי העיר לייסד בית ספר עצמאי משלהם. ב-1853 אושרה התוכנית לבניית בית הספר, והוא פתח את שעריו ב-[[16 באוקטובר]] [[1855]].{{הערה|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 165{{ש}}[[#שערי|שערי]], עמ' 132}} בית הספר נוהל על ידי [[אליעזר אליהו איגל]], הרב הראשי של צ'רנוביץ באותם ימים, ושפת הלימוד בו הייתה גרמנית אף היא.{{הערה|שם=לביא 493|כיוון=שמאל}}
 
ב-[[1808]] נוסדה בצ'רנוביץ הוקמה [[גימנסיה]] ממלכתית גדולה שהורתה בגרמנית., עםוהרוב פתיחתההמכריע לאשל למדוהתלמידים בביתבה הספר תלמידיםהיו יהודים כלל, אך הודות להשתלבות היהודים בעיר, ב-[[1886]] היוו היהודים כ-82% מכלל הלומדים.{{הערה|[[#שערי|שערי]], עמ' 133}} ב-[[1875]], במסגרת החגיגות לרגל שנת המאה לסיפוח בוקובינה על ידי אוסטריה, נוסדה בצ'רנוביץ [[אוניברסיטה]] גרמנית, שנודעה בשם [[אוניברסיטת צ'רנוביץ]]. יהודי העיר, שהשתלבו בחיים הפוליטיים והכלכליים באימפריה, מנו ב-[[1896]] 42% מכלל הסטודנטים באוניברסיטה.{{הערה|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 163-162}} היהודים שלמדו באוניברסיטה זו לא הגיעו, בדרך כלל, משכבות מבוססות, שכן אלה יכלו להרשות לעצמם השכלה מתקדמת יותר במדינות [[מערב אירופה]].{{הערה|שם=פשל 88|[[#פשל|פשל]], עמ' 88}}
 
===מוסדות ללימודי דת===
שורה 273 ⟵ 280:
כחלק ממדיניות הרומניזציה, ביקש הממשל הרומני לעקור את הגרמנית ממוסדות הלימוד הממלכתיים בצ'רנוביץ ולהשריש בהם את הרומנית. כפתרון זמני הוקם בית ספר תיכון "מספר שלוש", ובו רוכזו כל התלמידים היהודים שלמדו עד אז בבתי הספר הממלכתיים. בסך הכול, למדו בבית הספר כ-1,200 תלמידים, ושפת הלימוד בו הייתה גרמנית. הרומנים התחילו להעביר טיפין טיפין את התלמידים לבתי ספר דוברי רומנית, עד שב-1932 הושלמה המלאכה ונסגר תיכון "מספר שלוש". כך נעשה גם בבתי הספר היסודיים. עד 1924 הועברו כל תלמידי בתי הספר היסודיים שם לבתי ספר דוברי רומנית.{{הערה|שם=לביא 499}}
 
עוד במסגרת הרומניזציה פוטרו מבתי הספר הממלכתיים מורים שלא דיברו רומנית. כיוון שמעטים היו היהודים שהיו בקיאים בשפה זו, פוטרו מורים יהודים בהמוניהם. גם על התלמידים הוערמו קשיים: הם חויבו ללמוד ב[[שבת]] ולא שוחררו מחובת הכתיבה וההיבחנות ביום זה. שפת הלימוד באוניבסיטה שונתה מגרמנית לרומנית אף היא. כמו כן, הממשל הכשיל תלמידים יהודים רבים בבחינות הבגרות: כך למשל ב-1926 הוכשלו במזיד 92 מתוך 94 הניגשים לבחינה.{{הערה|שם=יעבץ 164}} הממשל גם ביקש להחיל מדיניות של [[נומרוס קלאוזוס]], על מנת לדחוק את רגליהם של היהודים ממוסדות החינוך וההשכלה הגבוהה. כתוצאה מכך ירד שיעור הסטודנטים היהודים באוניברסיטת צ'רנוביץ מ-37.3% ב-[[1920]] לכ-18.4% ב-[[1933]].{{הערה|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 193}} זאת ועוד: שיעור היהודים שלמדו בבתי הספר התיכוניים עמד על 20% ב-1920, אך על 9.4% בלבד ב-[[1935]].{{הערה|שם=פשל 88}}
 
==כלכלה==
היהודים הראשונים הגיעו לצ'רנוביץ, כאמור, כיוון שניצבה על נתיב המסחר שבין [[הים השחור]] לבין פולין, "הנתיב הטטרי", ועצרו בה כדי לסחור. במהלך תקופת השלטון העות'מאני עסקו מרבית היהודים במסחר ב[[יין]], ב[[בד]]ים וב[[בקר]].{{הערה|שם=שערי 129}} מיעוטים עסקוומיעוטים במלאכות שונות, כגון חייטות, [[סנדל]]רותסנדלרות ו[[זגג]]ותוזגגות. כל קבוצת בעלי מלאכה הקימה [[גילדה]] משלה. על היהודים חל איסור לקנות קרקעות, אך זה בוטל באופן חלקי באמצע [[המאה ה-18]]: הם יכלו לרכוש בתים, אך לא התאפשר להם לרכוש אחוזות וכרמים. היהודים נאלצו לשלם מיסים מסוגים שונים, כגון מס מלח, מס אכסון, מס על בשר כשר ומסי [[שחיטה (הלכה)|השחיטה הכשרה]]. סכום מיסים קבוע הופרש לשלטונות שלוש פעמים בשנה, ובחלק שנשאר ברשות היהודים מומנה פעילות מוסדות הקהילה, כגון בתי כנסת, בית העלמין ובית החולים.{{הערה|שם=לביא 488}}
 
בראשיתבתקופה השלטוןהאוסטרית האוסטרי בבוקובינה טרם קבלת האמנציפציה חוו יהודי העיר מצוקה הכלכלית. תרמו לכך המיסים שהוטלו על יהודי העיר בשנות הממשל הצבאי, כגון מס על רישיונות נישואים ו[[מס גולגולת]].{{הערה|שם=גולדהמר 125}}השתייכו רוב יהודי העיר באותה העת עסקו ב[[קמעונאות]], אך חלקם עסקו בחקלאות ובמלאכות שונות. לעומת זאת, אחר מתן האמנציפציה השתפר מצבם הכלכלי לאין שיעור: באותה העת השתייכו מרבית המשפחות למעמד הבינוני,. ורוב מוחלט מהעוסקים ב[[אומנות]],מרבית ה[[תעשייה]] ווה[[מסחר]] היובעיר הוחזקו בידי יהודים., אלהואלה תרמו להתפתחותה המואצת של העיר.{{הערה|שם=שערי 127}} מגמה זו המשיכה גם בתקופת השלטון הרומני, שבמהלכהבעיר, בלט במיוחד עיסוקם של יהודי העיר במקצועות חופשיים: 85% מ[[עורך דין|עורכי הדין]] ו-68% מה[[רופא]]ים.{{הערה|[[#פשל|פשל]], עמ' 69}}
 
==חיי הדת והקהילה==
שורה 288 ⟵ 295:
 
====רבנים====
לאחר החלת [[כתב הסובלנות]] ב-1789, התאפשר לקהילה לבחור הנהלה בת שלושה [[פרנס]]ים.{{הערה|שם=גולדהמר 130}}{{הערה|[[#שערי|שערי]], עמ' 130}} באותה שנה מונה "רב פלך" לצ'רנוביץ, הרב [[חיים טירר]], שכתב ארבעה ספרים על דרך החסידות. בשל התנגדותו הנחרצת ל[[תנועת ההשכלה היהודית]], צבר טירר מתנגדים רבים בקרב המשכילים. בלחצה של תנועת ההשכלה בעיר, עזב טירר ב-[[1807]] את צ'רנוביץ. בערוב ימיו עלה לארץ ישראל, ונפטר ב[[צפת]] ב-[[1817]]. מאז עזיבתו את צ'רנוביץ לא נמצאכיהן לטירררב יורשראשי ראוי,בצ'רנוביץ ואתבמשך תפקידשנים הרבמספר, הראשי מילאו [[דיין (הלכה)|דיינים]] שהובאו מגליציה.{{הערה|שם=שערי 131}} רק בוב-[[1833]] מונה [[יצחק שמשון הורוביץ]] לתפקיד זה.{{הערה|שם=לביא 493}} ב-1849, עם ניתוקו של חבל בוקובינה מגליציה, דרשוהתעורר האוסטריםצורך למנות רב ראשי לחבל. לפיכךבשל כך, הוחלט לאחד משרות הרב הראשי של צ'רנוביץ והרב הראשי של חבל בוקובינה. בתפקיד הרב הראשי כיהנו הרבנים הורוביץ (1849–1854) ואיגל (1854–1878). תושבי החבל התנגדו לכך וסירבו לממן את שכרו של הרב הראשי המשותף לעיר ולחבל. בשל התנגדות זו, פוצלו מחדש שתי המשרות ב-[[1878]].{{הערה|שם=לביא 491}}
 
ב-[[1854]], עקב לחץ של תנועת ההשכלה וסלידתו מהתחזקותה של תנועת ההשכלה בעיר, סיים הורוביץ את תפקידו כרבה הראשי של העיר. יהודים רבים ביקשו להחליף את הורוביץ, כדי שתפקיד הרב של בוקובינה יהיה בידי אדם מתון יותר.{{הערה|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 152}} לאחר התפטרותו עבר הורוביץ לכהן כ[[אב בית דין|אב בית הדין]] המקומי, תפקיד שבו כיהן עד [[1870]].{{הערה|שם=גולדהמר 149–150}} [[אליעזר אליהו איגל]], מרצה ל[[שפות שמיות]] מ[[אוניברסיטת לבוב]], החליף את הורוביץ בתפקיד הרב הראשי.{{הערה|שם=שערי 137|[[#שערי|שערי]], עמ' 137}}
 
בצ'רנוביץ שרר מאבק בין התומכים ב[[יהדות רפורמית|יהדות הרפורמית]], אשר כונו "ההולכים קדימה", לבין התומכים ב[[יהדות אורתודוקסית|יהדות האורתודוקסית]] המסורתית, אשר כונו "העומדים".{{הערה|{{המגיד||עסטרייך|18640309|6}}}} הפילוג נבע, בין היתר, ממגמות החילון בצ'רנוביץ. ב-[[1872]], עקב אי שביעות רצונם של ה[[יהדות חרדית|חרדים]] האורתודוקסיים מניהול הקהילה על ידי שכבת המשכלים, התפלגה הקהילה היהודית בצ'רנוביץ לשתיים: קהילה ליברלית-מודרנית בראשות הרב איגל, וקהילה אורתודוקסית בראשות הרב [[בנימין אריה וייס]]. האורתודוקסים המשיכו להתפלל בבית הכנסת הגדול של העיר, ואילו הרפורמים עברו להתפלל ב[[בית הכנסת הכוראלי של צ'רנוביץ|בית הכנסת הכוראלי]], בית כנסת חדש שנבנה עבורם.{{הערה|שם=לביא 491}}{{הערה|שם=גולדהמר 158}}{{הערה|{{אנו – מוזיאון העם היהודי|162405|קהילת יהודי צ'רנוביץ}}{{ש}}[[#שערי|שערי]], עמ' 138}} ב-[[1875]] אוחדו שתי הקהילות מחדש, והושג הסדר, שבמסגרתו יישאר איגל הרב הראשי של העיר, ווייס יהיה אב בית הדין בצ'רנוביץ.{{הערה|שם=היסטוריה}} לאחר מותו של איגל שימשו בתפקיד הרב הראשי של צ'רנוביץ [[יוסף רוזנפלד]] (בשנים [[1893]]–1922) ו[[אברהם יעקב מרק]] (בשנים 1924–1941).{{הערה|[[#יעבץ|יעבץ]], עמ' 54}} כאבות בית הדין לאחר וייס שימשו [[בן-ציון כ"ץ (רב)|בן-ציון כ"ץ]] (בשנים 1934–1922) ו[[משולם ראטה]] (החל מ-1936).{{הערה|[https://www.jewishgen.org/yizkor/bukowinabook/buk2_028.html On the history of the Jews in Czernowitz (cont'd)], באתר [[Jewish Gen]] {{אנגלית}}{{ש}}[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 161-159}}
 
===בתי כנסת===
שורה 301 ⟵ 308:
====בית הכנסת הכוראלי====
{{ערך מורחב|בית הכנסת הכוראלי של צ'רנוביץ}}
ב-[[1857]] הציעוהציע מושל בוקובינה, ה[[ברון]] [[פרנץ פון שמיק]] וה[[בנקאי]] היהודי המקומי מרכוס צוקר, לייסד בית כנסת מודרני ומפואר בצ'רנוביץ, כדי להקטין את הצפיפות הרבה בבתי הכנסת בעיר. עוד באותה שנה החל גיוס הכספים לצורך בניית בית הכנסת, אך הרעיון נגנז עד מהרה וגיוס הכספים פסק. ב-1872, לאחר שהקהילה היהודית בעיר התפלגה לקהילה אורתודוקסית ולקהילה רפורמית, עלה מחדש רעיון בניית בית הכנסת כדי שישמש בית כנסת רפורמי. ב-[[1873]] החלה בניית בית הכנסת, בתכנונו של ה[[אדריכל]] [[יוליאן זכרייביץ']], והוא נחנך. ב-[[1877]].{{הערה|שם=שערי 137}}נסתיימה בניית בית הכנסת הכוראלי בצ'רנוביץ, והוא נחנך שנתיים מאוחר יותר. בעת חנוכתו, הפך ה"טמפל" (אחד מכינויו של בית הכנסת) לבית הכנסת הגדול ביותר בעיר.{{הערה|[https://uma.lvivcenter.org/en/photos/1584 Jewish Temple], באתר "Urban Media Archive"{{ש}}[[#שי|שי]], עמ' 414}}
 
ב-1940, עם כניסת הכוחות הסובייטיים לעיר, נסגר בית הכנסת בפקודת השלטונות האנטי-דתיים.{{הערה|שם=בית הכנסת הכוראלי}} ב[[יולי]] 1941, עם ראשית הכיבוש הנאצי בעיר, נשרף בית הכנסת.{{הערה|שם=גולדהמר 154}} לאחר המלחמה הוחלט להרוס את בית הכנסת, אך לבסוף הוחלט לשנות את ייעודו. המבנה שופץ והוסב ל[[בית קולנוע]], שנחנך ב-[[1959]].{{הערה|שם=אמנות}} בית הקולנוע נקרא בשם "קולנוע ז'ובטן", שמשמעו ב[[אוקראינית]] "[[אוקטובר]]" (על שם [[מהפכת אוקטובר]]). לאחר [[התפרקות ברית המועצות]] השתנה שמו ל"קולנוע צ'רנוביץ".
שורה 308 ⟵ 315:
 
====בית הכנסת הגדול====
ב-1853 נחנך [[בית הכנסת הגדול של צ'רנוביץ]].{{הערה|שם=גולדהמר 154}}{{הערה|שם=שערי 136|[[#שערי|שערי]], עמ' 136}} לאחר שרפה שפרצה בעיר ב-[[1859]] וכילתה את רוב בתיו, נותר בית הכנסת הגדול עומד על תילו. עם פתיחתו של בית הכנסת הכוראלי ב-1877, עברו היהודים הרפורמים להתפלל בו, ובית הכנסת הגדול הפך אורתודוקסי בעיקרו. לאחר מלחמת העולם השנייה נסגר בית הכנסת. ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]] הוסב מבנה בית הכנסת ל[[מחסן]] ולבית חרושת לייצור [[רהיט]]ים.{{הערה|[https://uma.lvivcenter.org/en/photos/2480 Former Great Synagogue], באתר "Urban Media Archive" {{אנגלית}}{{ש}}[https://cja.huji.ac.il/browser.php?mode=set&id=9130 Great Synagogue in Chernivtsi, Ukraine], באתר "[[המרכז לאמנות יהודית]]" {{אנגלית}}}}
 
====בתי כנסת נוספים====
שורה 315 ⟵ 322:
===בתי הקברות היהודיים===
[[קובץ:Chernivtsi Jewish Cemetery 07.JPG|250px|ממוזער|שמאל|בית הקברות היהודי בצ'רנוביץ: בשמאל התמונה הבניין הטקסי, אשר יוסב למוזיאון להנצחת שואת יהודי בוקובינה]]
בית העלמין היהודי הראשון בעיר נחנך ב-[[1770]].{{הערה|[https://dbs.anumuseum.org.il/skn/en/c6/e143582/Photos/The_old_Jewish_cemetery_Chernovtsy_Ukraine_USSR_19 The old Jewish cemetery, Chernovtsy, Ukraine (USSR), 1988], באתר "[[אנו – מוזיאון העם היהודי]]" {{אנגלית}}}} בית עלמין זה היה בשימוש עד [[1866]], והוא הוחלף ב[[בית הקברות היהודי בצ'רנוביץ]], אחד מבתי הקברות היהודיים הגדולים במרכז אירופה ובמזרחה. על פי התוכנית המקורית, היה בית העלמין אמור להיות חלק מגינה ציבורית. ב-[[1905]] נבנה בניין הטקסים בכניסה לבית הקברות. ב[[בית קברות|בית הקברות]] בצ'רנוביץ קבורים כ-80,000 בני אדם,{{הערה|שם=שערי 136}} ולחרדים הוקצתה בו חלקה מיוחדת.
 
בבית הקברות יש ארבעה [[קבורה המונית|קברי אחים]]: קבר לחיילים יהודים ששרתו בצבא האוסטרי בתקופת מלחמת העולם הראשונה, קבר לחיילים טורקים, קבר לרומנים שנהרגו בשנים 1942–1941 וקבר אחים לנספים בשואה. ב-[[1995]] הוכרז בית הקברות על ידי עיריית צ'רנוביץ כאתר לשימור.{{הערה|{{Find a Grave|2305346|בית הקברות היהודי בצ'רנוביץ|בית קברות}}{{ש}}[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 166}} החל מ-[[2008]] מתבצעות עבודות ניקיון סדירות בבית הקברות.{{הערה|[https://bukovina.org.il/קהילות/ערים-מעל-1000-תושבים/צרנוביץ/ צ'רנוביץ], באתר "יהודי בוקובינה"}} ב-[[2017]] הודיעה עיריית צ'רנוביץ על החלטתה להסב את הבניין הטקסי שבכניסה לבית הקרבות למוזיאון לזכר שואת יהודי בוקובינה.{{הערה|שם=בית הכנסת הכוראלי}} המוזיאון מתוכנן להיפתח ב-[[2025]].{{הערה|[https://commons.wikimedia.org/wiki/File:Інформаційний_стенд_на_єврейському_кладовищі.jpg Інформаційний стенд на єврейському кладовищі], באתר [[ויקישיתוף]] {{אוקראינית}}}}
שורה 322 ⟵ 329:
[[קובץ:Czernowitz. Judisches Nationalhaus. Tempel.jpg|ממוזער|250px|גלויה של בית העם היהודי בצ'רנוביץ]]
[[קובץ:Jewish Hospital In Chernivtsi.png|ממוזער|250px|צוות [[אח מוסמך|האחיות]] בבית החולים היהודי בצ'רנוביץ]]
ב-[[1835]], ביוזמתוהוקם שלבית הרב הראשי דאז, הורוביץ,{{הערה|{{אוצר החכמה|[[יצחק יוסף כהןדפוס]]|הדפוס העבריבשפה בטשרנוביץ|158437|'''[[ארשת:העברית ספר שנה לחקר הספר העברי|ארשת]]'''בעיר, כרך שלישי, עמ' 278, [[מוסד הרב קוק]], 1961||עמוד=276}}}} הוקמה בבית הדפוס של של האחים הנוצרים פטר ויוהאןבשם "אקהארדט (Eckhardt) מחלקה שהוציאה לאור ספרים בעברית".{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=גרשון שמיר, יהודה מרטון|שם=צ'רנובצי|כתב עת=האנציקלופדיה העברית|כרך=כח|עמ=878}}}} הספר הראשון שהודפס בו, עוד בשנת הקמתו, היה הספר "טשרנוביצר-[[משנה#חלקי_המשנה|ש"ס]]". עוד פרסם בית הדפוס את ה[[תלמוד בבלי|תלמוד הבבלי]] וחיבורים נוספים ב[[קבלה]]. בית הדפוס פעל עד לשנת [[1892]].{{הערה|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 145{{ש}}[[#שי|שי]], עמ' 415}} עד לסוף המאה ה-19 נחנכו בצ'רנוביץ שני בתי דפוס נוספים.{{הערה|שם=שערי 131}}
 
בצ'רנוביץ פעל גם [[בית חולים]] יהודי. ב-[[1791]] נקנה בית החולים על ידי חברי הקהילה, לאחר שהיה עד אז בבעלות פרטית.{{הערה|שם=לביא 491}}{{הערה|[https://cja.huji.ac.il/browser.php?mode=alone&id=158340 Chernovtsy], באתר "[[המרכז לאמנות יהודית]]" {{אנגלית}}}} ב-1857 עבר בית החולים, ששכן עד אז בקצה העיר, למבנה גדול יותר במרכזה.{{הערה|שם=גולדהמר 154}} ב-[[1888]] היו בבית החולים 44 מיטות. בתקופת השלטון הרומני, עקב מדיניות הרומניזציה, הועדפו רופאים רומנים על פני מקביליהם היהודים בבתי חולים ממלכתיים. גם החולים היהודים נתקלו בקשיים להתאשפז בבתי חולים אלה.{{הערה|[[#פשל|פשל]], עמ' 81}} לפיכך פעלה הקהילה להרחבת בית החולים וניסתה להשיג כסף מ[[תרומה|תרומות]] מיהודים מקומיים ומיהודים שגרים מחוץ לצ'רנוביץ, וכן מהארגונים [[בני ברית]] ו[[ג'וינט]]. הודות לתרומות התאפשר להקים בבית החולים אגף חדש שבו היו כארבעים מיטות ו[[חדר ניתוח]]. ב-1934 נחנך אגף נוסף בן כחמישים מיטות ובו מחלקת [[צילום רנטגן|רנטגן]], וב-1937 נוסדה בבית החולים מחלקת ילדים.{{הערה|שם=לביא 498|[[#לביא|לביא]], עמ' 498}} במהלך מלחמת העולם השנייה שימש בית החולים לשיכון פליטים, בעיקר מפולין. בית החולים נסגר ב-1940, בהוראת השלטונות הסוביטיים.{{הערה|[[#שערי|שערי]], עמ' 124}}
 
במהלך השלטון האוסטרו-הונגרי בצ'רנוביץ הותר לכל אחת מהקבוצות האתניות בעיר לייסד בית-עם משלה, שישמש נקודת מפגש חברתית. עם הקבוצות האתניות שבנו בתי-עם בצ'רנוביץ נמנו הגרמנים, הפולנים, האוקראינים, הרומנים והיהודים. בית העם היהודי בצ'רנוביץ נחנך ב-1908.{{הערה|שם=שערי 140}} ב-1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, שוכנו בבניין פליטים שברחו מפולין. במלחמת העולם השנייה שימש הבניין כתחנת שילוח של היהודים למחנות בטרנסניסטריה.{{הערה|שם=טמקא|{{ynet|איתמר אייכנר|אחרי הנאצים והקומוניסטים: "הבית היהודי" בן ה-114 חוזר לקהילה היהודית|judaism/article/bjtz95tto|12 ביולי 2021}}}} במהלך תקופת השלטון הסובייטי בעיר, הסבו השלטונות את ייעודו של הבניין למקום מפגש חברתי של עובדי תעשיית ה[[טקסטיל]]. ב-[[1990]] החזירו הרשויות מספר חדרים בקומה התחתונה של הבניין לידיים יהודיות. ב-[[2008]] הוקם בחדרים אלו [[מוזיאון]], [[המוזיאון להיסטוריה ולתרבות של יהודי בוקובינה]].{{הערה|[https://www.bukowina-portal.de/de/ct/229-Jüdisches-Haus Jüdisches Haus], באתר "Digitale Topographie der multikulturellen Bukowina" {{גרמנית}}{{ש}}[https://uma.lvivcenter.org/en/photos/2472 Former Jewish National House], באתר "Urban Media Archive" {{אנגלית}}}} ב-[[2021]] הודיעו הרשויות האוקראיניות על החזרת הבניין בשלמותו לרשות הקהילה היהודית. הקהילה מתכננת להעביר לבניין את בית הספר היהודי ואת משרדיה.{{הערה|שם=טמקא}}
 
===הפוליטיקה הפנימית===
שורה 343 ⟵ 350:
לכל אחד מארבעת הלאומים שחיו בצ'רנוביץ, ל[[רומנים]], ל[[אוקראינים]], ל[[גרמנים]] ול[[יהודים]], הייתה [[קבוצת כדורגל]] משלו. הקבוצה היהודית נקראה בשם "[[מכבי צ'רנוביץ]]". קבוצה זו זכתה פעמיים באליפות בוקובינה ב[[כדורגל]], בשנים [[1924]] ו-[[1931]]. נוסף עליה, פעלו בעיר עוד שתי קבוצות, קטנות יותר: קבוצת אימון בשם "בורוכוב צ'רנוביץ", והשנייה "[[הכח צ'רנוביץ]]", שהתאחדה מאוחר יותר עם מכבי. אגודת הספורט "מכבי" אימנה מתחרים בענפי ספורט נוספים, כגון [[אתלטיקה]], [[כדוריד]], [[שחייה]] ו[[טניס]]. פרנץ קליין, ספורטאי חבר אגודת "מכבי", אף השתתף ב-[[1935]] בתחרויות הריצה ב[[המכביה השנייה|מכביה השנייה]].{{הערה|[https://www.bukowina-portal.de/de/ct/231-Makkabi Makkabi], באתר "Digitale Topographie der multikulturellen Bukowina" {{גרמנית}}{{ש}}[[#פשל|פשל]], עמ' 90}}
 
בצ'רנוביץ הייתה פעילות ציונית ענפה. בקונגרס הציוני הראשון השתתפו מטעם צ'רנוביץ שלושה נציגים, עליהם נמנה [[מאיר אבנר]].{{הערה|ירום אלמיכאס, [https://mhebron.org/wp-content/uploads/2019/08/d799d795d7a8d79d.pdf חברוניה – אגודית סטודנטים ציונית בצ'רנוביץ, בוקובינה]}} ב-1918 נוסד בצ'רנוביץ סניף של [[תנועת נוער|תנועת הנוער]] הציונית "[[השומר הצעיר]]". בין חברי התנועה נמנה [[יצחק בן-אהרן]], [[משרד התחבורה והבטיחות בדרכים|שר התחבורה]] הישראלי לעתיד. ב-1926 עלה גרעין בן 11 חברים לארץ ישראל. ב-[[1927]] אף נוסד בצ'רנוביץ סניף של התנועה ה[[ציונות רוויזיוניסטית|רוויזיוניסטית]] [[בית"ר]]. נוסף על תנועות אלה, פעלו בעיר גם תנועות הנוער "[[ברית החשמונאים]]", "[[גורדוניה]]", "[[הנוער הציוני]]" ו"[[דרור (תנועה)|דרור]]".{{הערה|[https://www.amirorg.co.il/יהודי-צרנוביץ-לפני-הגירוש-לטרנסניסטר/ יהודי צ’רנוביץ לפני הגירוש לטרנסניסטריה], באתר "א.מ.י.ר - ארגון מאוחד של יוצאי רומניה בישראל"{{ש}}[[#פשל|פשל]], עמ' 97-94{{ש}}[[#לביא|לביא]], עמ' 502-501}} בצ'רנוביץ פעלו מספר [[אגודת סטודנטים|אגודות סטודנטים]] ציונות - לדוגמה, "חשמוניה" שנוסדה על ידי מאיר אבנר ב-[[1891]]. גם הרווזיוניסטים הקימו אגודת סטודנטים ציונית משלהם, בשם "חברוניה". עם האגודות הנוספות שפעלו בעיר נמנות "הצפירה", "אמונה" ו"יידישע קולטור".{{הערה|[[#שערי|שערי]], עמ' 142}}
 
===עיתונות===
שורה 349 ⟵ 356:
בצ'רנוביץ נדפסו כמה עיתונים יהודיים בשפה הגרמנית. ב-1919 נוסד העיתון "[[אוסטיידישה צייטונג]]", מטעם מפלגת [[הציונים הכלליים]], בעריכת מאיר אבנר. תחילה יצא העיתון אחת לשבוע, לאחר מכן יצא פעמיים בשבוע ולבסוף שלוש פעמים. העיתון שימש שופר למפלגתו של אבנר, כשהתמודדה בבחירות לוועד היהודי בעיר. העיתון נסגר עקב גזרות ממשלת גוגה-קוזה.{{הערה|שם=יעבץ 233–235|[[#יעבץ|יעבץ]], עמ' 235-233}} ב[[מאי]] 1918 נוסד העיתון "[[צ'רנוביצר מורגנבלאט]]", בעריכת יוליוס ואבר ואליאס ויינשטיין. ההיסטוריון יליד העיר [[צבי יעבץ]] כותב כי קוראי העיתון היו בני השכבות הנמוכות והיו בו כתבות [[רכילות]].{{הערה|[[#יעבץ|יעבץ]], עמ' 231-228{{ש}}[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 187}}
 
עיתונים אחרים שיצאו לאור בגרמנית הם "בוקובינר נאכטריכטן", בעריכתו של אדולף ואלשטיין, "בוקובינר רונדשאו", בהוצאת לאור של הרמן טשופ, ו"צ'רנוביצר טאגבלאט", שנוסד ב-[[1903]] על ידי פיליפ מנצ'ל, לאו קינג ויוסף הורוביץ. ב-[[1904]] פרש מנצ'ל ממערכת העיתון וייסד את העיתון "[[צ'רנוביצר אלגמיינה צייטונג]]", שאותו ערך עד [[1916]].{{הערה|[[#שערי|שערי]], עמ' 134}} יעבץ מציין כי קהל הקוראים של העיתון נמנה עם בני השכבות הגבוהות, והוא היה כתוב בשפה מליצית. עיתון זה, בדומה ל"אוסטיידישה צייטונג" נסגר בהוראת ממשלת גוגה-קוזה.{{הערה|שם=אנצ'ל 61}} לאחר נפילת הממשלה הוא יצא לאור במתכונת מחודשת.{{הערה|[[#יעבץ|יעבץ]], עמ' 227-223}} בשנים 1912–1904 יצא לאור שלוש פעמים בשבוע "וולקסוור", עיתונה של [[המפלגה הלאומית היהודית]], בעריכתו של יוליוס ואבר.{{הערה|שם=לביא 500}}{{הערה|[[#לביא|לביא]], עמ' 495}}
 
בצ'רנוביץ היו גם לא מעט עיתונים ביידיש. בשנים 1913–1907 יצא לאור השבועון "יידיש פאלקסבלאט", שמייסדו היה ליבל טאובש, שהוציא עוד ב-1903 את השבועון היידי "יודישעס וואכענבלאט". בשנים 1929–1919 יצא העיתון "די פרייהייט" של מפלגת פועלי ציון. בנוסף, בצ'רנוביץ הייתה תפוצה רחבה גם לעיתון הבונדיסטי "[[הפורוורד|הפארווערטס]]", שיצא לאור ברחבי העולם.
שורה 364 ⟵ 371:
* {{עוגן|אנצ'ל|[[ז'אן אנצ'ל]], '''תולדות השואה: רומניה''', כרך ראשון, עמ' 653–696, [[יד ושם]], 2002}}
* {{עוגן|גולדהמר|[[לאו גולדהמר]], '''ערים ואמהות בישראל''', חלק רביעי, עמ' 89–209, [[מוסד הרב קוק]], 1950}}
* {{עוגן|שערי|דוד שערי, '''יהדות בוקובינה בין שתי מלחמות העולם''', עמ' 123–174, [[אוניברסיטת תל אביב]], 2004}}
* {{עוגן|פשל|אנדראה פשל (עורכת), '''צ'רנוביץ: מקום של עדות''', [[רסלינג]], 2004}}
* שלום צור ואשר ליבלינג, '''פרשת צ'רנוביץ 1946-1940''', [[מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'|מורשת]], 2005
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/קהילת_יהודי_צ%27רנוביץ"