זלמן נחמיה גולדברג – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 32:
בשנת 1965 קיבל כושר לדיינות ולבקשת הרבנים [[שלמה זלמן אוירבך]], [[יוסף שלום אלישיב]] ו[[אליעזר גולדשמידט]] ומונה לראשות כולל דיינות 'שבט ומחוקק' שהוקם אז על ידי הרב הראשי [[איסר יהודה אונטרמן]]. בשנת תשמ"ט מונה על ידי שר הדתות{{הבהרה|סויסה או כהן?}} לדיין בבית הדין המיוחד לעגונות שהוקם אז יחד עם הרב [[שלמה פישר]]. כעבור כמה שנים התמנה לדיין בבית הדין הרבני הגדול{{הערה|[https://www.nevo.co.il/law_word/Law10/YALKUT-4696.pdf הודעה על מינוי דיינים], ילקוט הפרסומים 4696, עמ' 405}}. במשך השנים פיתח ועיצב את שיטת הבחינות לדיינות ורבנות, והיא השיטה המשמשת כיום בארץ{{הערה|שם=פוסק הדור|}}.
נודע בשיעוריו הרבים, אותם מסר ברחבי הארץ ובכל נושאי התורה, לעיתים אף בהחלטה מיידית וללא הכנה מוקדמת. בין חמש עשרה המקומות בהם העביר שיעורים קבועים: [[ישיבת אור עציון]], [[ישיבת כרם ביבנה]], [[ישיבת בית אל]] וכולל [[ארץ חמדה (כולל)|ארץ חמדה]]. ציבור השומעים העיקרי שלו היה אברכים לומדי רבנות ודיינות, אך גם בחורי ישיבות ובעלי בתים רבים. היה לו ידע מקיף בתחום ה[[טכנולוגיה|טכנולוגי]], ה[[רפואה|רפואי]] וה[[משפטים|משפטי]]. [[ישיבת קדומים]], שגם בה מסר שיעורים, הקימה את מכון "משפט ערוך" בראשות הרב ישראל בן שחר, להוצאת כתביו לאור. במסגרת תפקידו בכולל ארץ חמדה שימש כנשיא רשת [[בית דין לממונות|בתי הדין לממונות]] "[[ארץ חמדה גזית]]" וכחבר ועדת ההלכה של שו"ת "במראה הבזק" שבהוצאת הכולל.
התפרסם כמשיב ובוחן. שאלות רבות מרחבי העולם הופנו להכרעתו, בפרט בענייני הלכה ומודרנה והיתר עגונות, ורבים שלמדו לרבנות ודיינות הגיעו להיבחן בפניו.
| |||