אנטיפרוטון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קטגוריה:פרוטון באמצעות HotCat |
HelohaYaakov (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה תגיות: שוחזרה עריכה חזותית |
||
שורה 1:
{{מטוס
| שם = סוחוי סופרג'ט 100
| גובה = 10.9 מ'
| סייג רום =
| טווח = 3048 ק"מ
| מהירות מרבית = 840 [[קמ"ש]]
| משקל המראה מרבי = 45880 ק"ג
| משקל ריק =
| מוטת כנפיים = 54.0 מ'
| רוחב = 5.97 מ'
| אורך = 29.7 [[מטר]]
| תמונה = [[קובץ:Air-to-air photo of a Sukhoi Superjet 100 (RA-97004) over Italy.jpg|250px]]
| יחידות שיוצרו = 216 (נכון לנובמבר 2021){{הערה|[http://superjet100.info/registry-english סוחוי סופרג'ט 100]}}
| נוסעים = 96
| צוות = 2
| טיסה ראשונה = [[19 במאי]] [[2008]]
| יצרן = [[סוחוי]]
| ארץ ייצור = {{דגל|רוסיה||+}}
| סוג = [[מטוס נוסעים]] אזורי
| כיתוב = סוחוי סופרג'ט 100 מעל [[סן רמו]], [[איטליה]]
| הנעה = מנועי SaM146 של PowerJet
}}
[[קובץ:15-07-15-Aeropuerto-Internacional-Ing-Alberto-Acuña-Ongay-RalfR-WMA_0912.jpg|ממוזער|סוחוי סופרג'ט 100 ב[[קמפוצ'ה]], [[מקסיקו]]]]
'''[[סוחוי]] סופרג'ט 100''' (ב[[אנגלית]]: '''Sukhoi Superjet 100''') הוא [[מטוס נוסעים]] [[רוסי]], תוצרת יצרנית המטוסים סוחוי בשיתוף פעולה עם חברות זרות.
משפחת מטוסי סוחוי סופרג'ט 100 מורכבת משתי גרסאות. האחת: SSJ100/75B עד 75 נוסעים והשנייה, הפופולרית יותר, SSJ100/95B, עם 95 נוסעים. עלות כל יחידה היא 32 מיליון דולר. נכון למאי 2016 הוזמנו 172 מטוסים.
בשנת [[2020]] ניכרה ירידה חדה במספר ההזמנות וחברת [[סוחוי]] החליטה לערוך שינוי שבמסגרתו חברת "סוחוי מטוסים אזרחיים" הועברה לבעלות [[אירקוט]] ושינתה שמה לחברת "מטוסים אזוריים" ("Региональные самолеты"), זאת כחלק מתהליך ב[[תאגיד המטוסים המאוחד]] לרפורמה בחטיבת התעופה האזרחית של התאגיד.
== תכנון ופיתוח ==
[[קובץ:Sukhoi_Superjet_100_prototype.jpg|שמאל|ממוזער|250x250 פיקסלים|[[אבטיפוס]] של הסופרג'ט 100 בעת טיסת הבכורה בקומסומולסק על [[אמור (נהר)|אמור]], [[המזרח הרחוק הרוסי]], בשנת 2008]]
המטוס פותח על ידי חברת סוחוי יחד עם חברת המטוסים קומסומולסק על אמור ע"ש גגארין (Комсомольское-на-Амуре авиационное производственное объединение имени Ю. А. Гагарина) ונחשבת לאחת מן המפיצות הגדולות של מטוסי סוחוי. עלות הפיתוח הגיעה למיליארד ו-400 מיליון [[דולר|דולרים]]. נוסף לשתי החברות הרוסיות, בפיתוח הפרויקט השתתפו:
* חברת Alenia Aeronautica האיטלקית (כשותפה אסטרטגית), שמסייעת בהפצת המטוס ופרסומו ל[[האיחוד האירופי|מדינות אירופה]]
* חברת [[בואינג]] (כיועצת) שנטלה חלק משמעותי בעיצוב המטוס ושיווקו
* חברת PowerJet (שותפות רוסית-צרפתית בנושאי הנעה) שייצרה את מנועי המטוס
* [[קבוצת תאלס]] שנטלה חלק בפיתוח ה[[קופסה שחורה (תעופה)|קופסה השחורה]] ומערכות מידע של המטוס ואבטחתם
* חברת המכונות הגרמנית Liebherr שפיתחה את מערכות הניהול והחילוץ
* חברת Messier-Dowty שפיתחה את השעונים
* חברת Intertechnique (Zodiac) - פיתחה את מערכות החימום
* B/E Aerospace - עיצוב פנים המטוס, הדלתות ומערכת החמצן
* תאגיד Honeywell האמריקני - שפיתח את מערכות ה[[אלקטרוניקה]] ויחידות הכוח המסייעות
* חברת Autronics (Curtiss Wright) - פיתחה את מערכות הכיבוי
* IPECO - עיצבה את מושבי הנוסעים
המטוס פותח על ידי חברת סוחוי, שהבחינה כי בשנת 2000 לא היה אף מטוס נוסעים רוסי תקני והתעשייה האזרחית הרוסית הייתה בשפל המדרגה מכל הבחינות. בעקבות זאת, הוקמה חברת סוחוי לייצור מטוסים אזרחיים שהחליטה לייצר מטוס נוסעים רוסי ראשון מאז פירוק ברית המועצות על מנת להחיות את התעשייה האזרחית הרוסית המתנוונת. המטוס החדש קיבל את השם "מטוס אזורי רוסי" (Российский региональный самолёт) מאחר שיועד תחילה לטיסות הפנים ולתחלופה עבור מטוסי הנוסעים המיושנים הקודמים: [[טופולב Tu-134]] ו[[טופולב Tu-154]], שעודם מהווים כבסיס התעופה האזרחית ברוסיה, לצד המטוס החדש.
[[קטגוריה:פיזיקת חלקיקים]]
[[קטגוריה:נוקליאונים]]
|