לואי בותה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת פרמטר סגן או סגנית ריק בתבנית:תפקיד מנהיג (תג)
מ הגהה
שורה 22:
| בת זוג = אני בותה
}}
 
[[קובץ:Louis Botha - Project Gutenberg eText 16462.jpg|שמאל|ממוזער|250px|לואי בותה בזמן מלחמת הבורים]]
[[קובץ:Louis Botha BW statue.JPG|ממוזער|פסלו של בותה בקייפטאון]]
שורה 29 ⟵ 28:
==ביוגרפיה==
=== ילדות ===
בותה נולד בגרייטאון ב[[מושבת נטאל]] (כיום ב[[קוואזולו-נטאל]]) ב־27 בספטמבר 1862 הילד השביעי (מתוך שלוש עשר) של לואי בותה האב וסלומינה אדריאנה ואן רויין. הוריו היו ממוצא צרפתי ([[הוגנוטים|הוגנוטי]]) גרמני, משפחתו של אביו הגיעה [[מושבת הכף ההולנדית|לקייפ]] ב־1678 וסבו פיליפ בותה השתתף ב[[הטרק הגדול|טרק הגדול]] ובחר להתיישב בנטאל באזור לא מיושב שכיום נקרא גבעת בותה<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha a man apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishing|שנת הוצאה=2018|עמ=6}}</ref>. ב־1869 בותה האב נקלע לחובות כספיים ונאלץ למכור את החווה בגרייטאון ולהעביר את משפחתו לחווה בורדה שבצפון מזרח המדינה החופשית, שם הוא הצליח להתפרנס טוב יותר כחקלאי<ref name=":0">{{צ-ספר|מחבר=Richard Stryn|שם=Louis Botha a man apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishing|שנת הוצאה=2018|עמ=7}}</ref>. בותה כמעט ולא זכה להשכלה פורמלית, הוא קיבל מספר קטן של שיעורים מידי מורה להולנדית אבל את רוב השכלתו הוא קיבל מהוריו ומהעבודה בחווה המשפחתית<ref name=":0" />. הוא שמע אנגלית רק מאורחים שהגיעו לחווה המשפחתית, הוא מעולם לא למד את השפה בצורה מסודרת ועד סוף ימיו התקשה לדבר באנגלית<ref name=":0" />. הוא היה בקיא במספר שפות שחורות, כמו [[זולו (שפה)|זולו]] וססטו<ref name=":0" />. את רוב נערותו הוא העביר בחווה המשפחתית, רועה את הצאן של אביו באזור הגבול עם [[ממלכת הזולו]]. במהלך [[מלחמת הבורים הראשונה]] בותה ביחד עם אביו אספו תחמושת עבור הלוחמים [[הרפובליקה הדרום-אפריקאית|בטרנסוואל]] והטרידו שליחים צבאיים בריטים<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha a man apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=10-1110–11}}</ref>.
 
=== המעבר לנטאל והרפובליקה החדשה ===
לאחר מות אביו ב־1883 אחיו של בותה החליטו למכור את החווה המשפחתית, כנגד רצונו של בותה שרצה להמשיך לנהל את החווה והוא החליט לעזוב לנטאל עם אחד מאחיו הצעירים<ref>{{צ-ספר|מחבר=FV Engelenburg|שם=General Louis Botha|מקום הוצאה=|מו"ל=George G Harrap|שנת הוצאה=1929|עמ=21}}</ref>. בנטאל הוא חבר ל[[לוקס מאייר]], מנהיג הבורים בנטאל וידיד של אביו המנוח. מאייר חיבב את בותה הצעיר והפך ל[[דמות אב]] עבורו<ref>{{צ-ספר|מחבר=Johannes Meintjes|שם=General Louis Botha: ABiography|מקום הוצאה=|מו"ל=Cassell|שנת הוצאה=1970|עמ=10}}</ref>. ב־1884 [[דינגזולו]] מלך [[זולו|הזולו]] התמודד עם מרד מצדו של [[סיבבו]], טוען לכתר, כנגד שלטונו ומפני שהבריטים סירבו להתערב בסכסוך הירושה דינגזולו ביקש ממאייר לעזור לו בתמורה לקרקעות בצפון ממלכת הזולו. מאייר גייס קומנדו מקרב הבורים של נטאל וביחד עם בותה הם יצאו לסייע לדינגזולו. במהלך המערכה בותה כמעט ונהרג על ידי לוחמיו של דינגזולו אשר בטעות חשבו שבותה נלחם עבור סיבבו והוא ניצל רק בזכות ידיעת שפת הזולו<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha a man apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=14-1514–15}}</ref>. לאחר הניצחון על כוחות סיבבו והבטחת שלטונו, דינגזולו העניק את האדמות שהבטיח למאייר אשר הקים בהם את [[הרפובליקה החדשה]]. מאייר מונה לנשיאות ובותה לאחד מחברי המועצה הניהולית של הרפובליקה ועליו הוטלה האחריות לחלק את אדמות הרפובליקה בין האזרחים<ref>{{צ-ספר|מחבר=Johannes Meintjes|שם=General Louis Botha: A Biography|מקום הוצאה=|מו"ל=Cassell|שנת הוצאה=1970|עמ=13-14}}</ref>. בותה קיבל נחלה באזור שנקרא פריהייד ושם הוא הקים חווה. בגיל 24 בותה נישא לאני, נערה ממוצא אירי מן [[המדינה החופשית]], אחותו של אחד מחבריו למסע המלחמה לזולולנד, ב־1886. חתונתם הייתה החתונה הראשונה ברפובליקה החדשה<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Stryn|שם=Louis Botha a man apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishing|שנת הוצאה=2018|עמ=16}}</ref>. לאחר נישואיו בותה פנה בהצלחה לעסקים ובאוקטובר 1899 היו ברשותו כ־4000כ־4,000 כבשים (הכוללים ראמים מיובאים), 600 ראשי בקר ויותר ממאה סוסים<ref name=":1">{{צ-ספר|מחבר=FV Engelenburg|שם=General Louis Botha|מקום הוצאה=|מו"ל=George G Harrap|שנת הוצאה=1929|עמ=34-3534–35}}</ref>. הוא גם רכש חוות נוספות והחזיק במטעים לצד גידולי שדה בחוות שרכש, בנוסף למכרות פחם שבהם השקיע<ref name=":1" />. ב־1888 בותה נבחר לפילדקורנט של יחידת הקומנדו של פריהייד, המינוי הפיקודי הצבאי הראשון שלו.
 
=== טרנסוואל ===
שורה 39 ⟵ 38:
במהלך [[פשיטת ג'מיסון]] בותה שלח מסר בשמו ובשם האזרחים של פריהייד לנשיא קרוגר: "האזרחים ואני עומדים לחלוטין מאחורי פעולות הממשלה היחס למרד ביוהנסבורג. אנו מצעים עזרה, ומוכנים לתזוזה מידית. אנו מתרעמים על על הנעשה ביוהנסבורג, ומקווים שכל המורדים יענשו ושיעשו דוגמה מהם. אנו סומכים על הממשלה ועומדים מאחוריה, לא משנה התוצאות. האזרחים מעולם לא היו מאוחדים כמו עכשיו, ועומדים מאחורי הממשלה כאיש אחד."<ref>{{צ-ספר|מחבר=Roy Digby Thomas|שם=Two Generals: Buller and Botha in the Boer War|מקום הוצאה=|מו"ל=Author House|שנת הוצאה=2012|עמ=326}}</ref>
 
ב־1897 בותה העמיד את עצמו למועמדות לאחד משני המושבים של פריהייד במועצת העם של טרנסוואל. הוא סירב לזהות את עצמו עם הסיעה הפרוגרסיבית בהנהגת יוברט או הסיעה השמרנית בראשות קורגר. העורך של העיתון "הרפובליקה החדשה" טען שהגישה העצמאית של בותה ואי נכונותו לחשוף באיזה סיעה הוא תומך תמנע ממנו לזכות באחד המושבים<ref name=":2">{{צ-ספר|מחבר=Richard Stryn|שם=Louis Botha a man apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishing|שנת הוצאה=2018|עמ=19-2019–20}}</ref>. אבל למרות זאת בותה הצליח לזכות באחד המושבים, זוכה ב־357 מהקולות במחוז<ref name=":2" />. כאשר היה בדרכו למושב מועצת העם הראשונה שלו הוא נתקל במלון טרנסוואל שבפרטוריה לראשונה באדם שיהפוך לשותפו הפוליטי הקרוב ביותר [[יאן סמאטס]]<ref name=":2" />.
 
=== פעילות פוליטית ===
כחבר במועצת העם בותה תמך בסיעה הפרוגרסיבית של יוברט, אבל הוא התנגד לגישה הליברלית של קרוגר כלפי האוכלוסייה השחורה ובמיוחד כלפי הנכונות של קרוגר להעניק אזרחות לשחורים משכילים<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Stryn|שם=Louis Botha a man apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishing|שנת הוצאה=2018|עמ=22-2322–23}}</ref>. בותה היה חבר פעיל במועצת העם, הוא דיבר לא פחות מחמישים פעם על שלל נושאים במושב הראשון של מועצת העם שאליה נבחר<ref>{{צ-ספר|מחבר=FV Engelenburg|שם=General Louis Botha|מקום הוצאה=|מו"ל=George G Harrap|שנת הוצאה=1929|עמ=39}}</ref>. בותה ביחד עם הסיעה הפרוגרסיבית התנגד למדיניות של קרוגר של העסקת הולנדים משכילים כפקידי ציבור והסתמכות על חברות הולנדיות לפיתוח התשתיות של הרפובליקה. אף על פי שנהג בכבוד כלפי הנשיא, בותה היה נוהג לתקוף את ההצעות של הנשיא במועצת העם והיה נכנס אתו לעימותים<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Stryn|שם=Louis Botha a man apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishing|שנת הוצאה=2018|עמ=24-25}}</ref>. באחד הפעמים שבהם קורגר איים להתפטר אם הצעתו לא תתקבל בותה קם והכריז שיש לקבל את התפטרות של קרוגר ולהכריז על בחירות לנשיאות, דבר אשר גרם לקרוגר לא לחזור על האיום בעתיד<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha A Man Apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=25}}</ref>. כאשר הלחץ מצד הבריטים על טרנסוואל גדל, בותה ושאר הסיעה הפרוגרסיבית תמכו בהתנגדות של קורגר ללחץ הבריטי. אבל למרות התמיכה בהתנגדות של קורגר, בותה הכריז בפרלמנט שאף על פי שיש להתנגד לבריטים הוא מתנגד למלחמה וקרא לביצור הגבולות<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha A Man Apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=27-2827–28}}</ref>. כאשר הדיונים עם הבריטים הגיעו למבוי סתום קורגר קרא לאספה חשאית של מועצת העם ובה הוא העלה את ההצעה לדרוש מהבריטים את נסיגת הכוחות הבריטים מגבולות טרנסוואל או שתוכרז מלחמה. רק יוברט, מאייר, דה לה ריי, בותה ועוד שני חברים נוספים הצביעו נגד<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha A Man Apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=28-2928–29}}</ref>.
 
== מלחמת הבורים השנייה ==
שורה 48 ⟵ 47:
 
=== המערכה בנטאל ===
אף על פי שהצביע כנגד האולטימטום לאימפריה הבריטית והתנגדותו למלחמה עם בריטניה, כאשר פרצה [[מלחמת הבורים|מלחמת הבורים השנייה]] הוא יצא למלחמה. עם תחילת המלחמה הוא מונה לסגנו של מאייר שמונה לגנרל האחראי ליחידות הקומנדו של דרום מזרח טרנסוואל וזאת אף על פי שהחזיק בדרגה צבאית זוטרה כפילדקורנט<ref>{{צ-ספר|מחבר=Peter Trew|שם=The Boer War Generals|מקום הוצאה=|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=1999|עמ=139}}</ref>. עם תחילת הפלישה למושבת נטאל, בותה והקומנדו של פריהייד נשלחו על ידי מאייר לסייר באזור נהר הבופלו, שם בותה ויחידת הקומנדו שתחת פיקודו תפסו עמדה של משטרת נטאל ושבו חמישה שוטרים. יחד עם הגנרל דה לה ריי, היה בותה אחד מהמפקדים הבורים הראשונים לשבות כוח בריטי במלחמה<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha A Man Apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=35}}</ref>. עם התקדמות הכוחות הבורים לתוך נטאל, בותה ומאייר כמעט ונפלו בשבי הבריטים כאשר סיור בריטי הגיע לחווה בה ביקרו אבל הם הצליחו לחמוק מן הדלת האחורית<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha A Man Apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=38}}</ref>. במהלך ההתקפה על ליידיסמית' מאייר מסר לבותה בן השלושים ושבע את הפיקוד על קומנדו של 2,000 איש, בותה הצליח להגן על הארטילריה הבורית מהתקפת פרשים בריטית. בותה ניסה לנצל את הנסיגה המבוהלת של הכוח הבריטי כדי להסתער על ליידיסמית' עצמה אבל הוראה ישירה מהגנרל יוברט אסרה עליו לרדוף אחרי האויב הנסוג<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha A Man Apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=42-4342–43}}</ref>.
 
מכיווןכיוון שמאייר נשלח לקבלת טיפול רפואי בפרטוריה ב-9 בנובמבר גנרל יוברט מסר את הפיקוד של מאייר לבותה, מינה אותו לגנרל והעמיד אותו בראש כוח של 1,500 איש מטרנסוואל, מתוגברים ב-500 איש מהמדינה החופשית, ושלח אותו לעצור כוח בריטי בהנהגת המפקד העליון הבריטי בדרום אפריקה, הלורד רוברט בולר, אשר הוביל כוח בריטי מדרום נטאל כדי להסיר את המצור הבורי על ליידיסמית'. אף על פי שהגנרל יוברט בחר לתת את הפיקוד לבותה הוא התעקש ללוות אותו<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha A Man Apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=47}}</ref>. במהלך התנועה לכיוון הכוח של בולר הקומנדו של בותה נתקל ברכבת משורינת בריטית, בקרב שהתפתח נשבה אחד מנוסעי הרכבת, [[וינסטון צ'רצ'יל]], ששהה בה ככתב מלחמה עבור המורניג פוסט הלונדוני. לאורך השנים התפתח מיתוס שזה היה בותה ששבה את צ'רצ'יל אבל למיתוס זה אין שום ביסוס<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha A Man Apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=48-4948–49}}</ref>.
 
ב-22 בנובמבר תקף כוח בריטי בפיקודו של קולנול וולטר קיצ׳נר (אחיו של [[הוריישו קיצ'נר|הלורד קיצ׳נר]]) את הכוח של בותה, הרג שני לוחמים בורים ופצע שניים נוספים במחיר אחד עשר הרוגים ו-86 פצועים. בותה רצה לנצל את הניצחון הזה כדי להמשיך את ההסתערות לכיוון דרבן אך הגנרל יוברט אסר זאת בנחרצות, שלח שדר לפרטוריה ומפציר בקרוגר לעצור את המלחמה ולפתוח בשיחות שלום עם הבריטים<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha A Man Apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=50-5150–51}}</ref>. ב-25 בנובמבר ניהל הקומנדו מועצת מלחמה, הגנרל יוברט נפל מסוסו ונפצע קשות ובמקביל הגיע הודעה מהנשיא קרוגר אשר דוחה את ההצעה של הגנרל יוברט ומורה לקומנדו להמשיך את ההסתערות על דרבן. במועצה הוחלט לשלוח את הגנרל יוברט לפרטוריה לקבלת טיפול רפואי ולסגת לעמדות מגננה באזור קולנסו. עם עזיבתו של יוברט הפך בותה בפועל למפקד העליון של כל הכוחות הבורים בדרום נטאל ולגנרל הצעיר ביותר בצבא הבורי.
 
בותה, עם קבלת המינוי, מידית התחיל לבצר את כוחתיו באזור קולנסו, מורה להרוס את גשר הרכבת ולהשאיר רק גשר ישן אחד לבריטים. באחר הצהרים של 13 בדצמבר הגנרל בולר, לאחר שהעמיד 20,000 איש ב־16 בטליונים, התחיל ב[[קרב קולנסו|התקפה על קולנסו]] בהפצצה ארטילרית כבדה על העמדות הבוריות. בולר לא ידע אבל ההפצצה הכבדה שלו גרמה לבהלה בצד הבורי ואחד מיחידות הקומנדו בת 250 איש אפילו נמלטה משדה הקרב. רק לאחר שתי מועצות מלחמה, שדר מקרוגר הרבה מאמצים מצד בותה הכוח הבורי לא נטש את עמדותיו. ב-15 בדצמבר התחילה ההסתערות הבריטית על העיירה קולנסו ומיד נעצרה. הבורים אשר היו מחופרים היטב בקרקע ושהשתמשו באבק שרפה ללא עשן היו כמעט ובלתי נראים לבריטים אשר לא הצליחו להבין מאין מגיעה האש הבורית. לפתע מסיבה בלתי ידוע מפקד הארטילריה הבריטי הצעיד את אנשיו לפני יחידות הח"יר ופתח באש על העמדות של הבורים. תוכניתו של בותה הייתה למשוך את הבריטים אל מעבר לנהר ואז לחסל אותם כאשר גבם לנהר אבל כאשר בותה ראה המהלך הטיפשי הזה הוא תפס את הרגע והורה לחסל את הארטילריה הבריטית החשופה וחסרת ההגנה. לקח לבורים חצי שעה להשתיק את התותחים הבריטים שלפניהם. כאשר בולר ראה שכוחותיו נכשלו לחצות את הנהר ושהארטילריה שלו נמחקה הוא פקד על נסיגה כללית. כ-143 בריטים נהרגו כאלף נפצעו או נפלו בשבי, התקדמות שלהם ללידיסמית' נעצרה בזמן שהבורים איבדו שבעה אנשים ו-38 מהם נפצעו<ref>{{צ-ספר|מחבר=Peter Trew|שם=The Boer War Generals|מקום הוצאה=|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=1999|עמ=25}}</ref>. לאחר הקרב בותה שלח מברק לנשיא קרוגר: "אלוהי אבותינו היום מסר לידינו ניצחון מדהים. הדפנו את האויב בכל אגף, בשלושה מקומות שונים... אבדות האויב הם בוודאי נוראיות. הם שוכבים אחד על השני – אני משער כ־2,000 איש. יש לנו בערך כשלושים הרוגים ופצועים. מאוחר יותר אני אשלח לך דוח מדויק יותר. בלב שמח אני אוכל לברך אותך ואת העם האפריקאנרי על ניצחון מדהים... ואני מבקש בצורה מכובדת מן הממשלה להכריז על יום כללי של תפילה תודה לזה אשר נתן לנו את הניצחון הזה."<ref>{{צ-ספר|מחבר=CJ Barnard|שם=Genl. Botha op die Natalse Front 1899-1900|מקום הוצאה=|מו"ל=AA Balkema|שנת הוצאה=1970|עמ=67}}</ref>
 
ב-16 בינואר 1900 ניסה בולר בשנית להתקדם שוב לכיוון ליידיסמית', הוא פיצל את כוחתיו בניסיון לתפוס את הכוח של בותה ב[[תנועת מלקחיים]]. אבל בותה הבין את התוכנית של בולר ובחר לרכז את כוחותיו כנגד הכוח העיקרי של בולר. שני הכוחות נפגשו לבסוף ב-23 בינואר ב[[קרב סינקופ|בגבעהגבעה סינקופ]]. בתחילת הקרב הבריטים הצליחו לכבוש את הגבעה, בחושבם בטעות שמדובר באחד האגפים של הקו הבורי, בותה הורה מיד על התקפת נגד והתותחים הבורים קרעו את 2,000 החיילים הבריטים אשר היו בראש גבעה שבקושי היה בה מקום לאלף איש. למרות ההתקפה הבורית הכבדה הבריטים הצליחו לאחוז בראש הגבעה עד הלילה ולאחר שמפקדם לא הצליח לצור קשר עם הגנרל בולר החליט לסוג. בותה במקביל החליט להסיג את הכוחות הבורים בחושבו שהבריטים מבצרים את ראש הגבעה ושכוחותיו נכשלו<ref>{{צ-ספר|מחבר=Rayne Kruger|שם=Good-bye Dolly Gray: The Story of the Boer War|מקום הוצאה=|מו"ל=Pan Books|שנת הוצאה=1959|עמ=186-198186–198}}</ref>. הקרב נגמר בניצחון בורי מוחץ, במחיר של פחות מ-400 פצועים והרוגים לעומת כ-1,750 פצועים והרוגים מהבריטים ועצר את הניסיון שלהם לשחרר את ליידיסמית'. בותה הצליח גם לחסום את הניסיון השלישי של בולר לפרוץ לליידיסמית' ב[[קרב וולקראנס]], בו הבריטים ספגו כ-333 פצועים והרוגים בזמן שהבורים ספגו רק 38 הרוגים ו-50 פצועים<ref>{{צ-ספר|מחבר=CJ Barnard|שם=Genl. Louis Botha op die Natalse Front 1899-1900|מקום הוצאה=|מו"ל=AA Balkema|שנת הוצאה=1970|עמ=118}}</ref>.
 
=== המפנה במלחמה ===
לאחר שחרור קימברלי בתחילת 1900 על ידי הבריטים ההתנגדות הבורית התחילה להתמוטט, בותה שלח שדרים לפרטוריה מזהיר מפני עריקות בצבא הבורי ושאין הוא יכול לעצור עוד ניסיון בריטי להתקדם לליידיסמית'. התערבות מצד קרוגר אומנם עזרה לעצור את העריקות אבל בותה ב[[קרב הגבעות של טוגלה]] נכשל לעצור את כוחותיו של בולר, אף על פי שגבו מחיר כבד מהם, שהצליחו ב-28 בפברואר 1900 לשבור את המצור על ליידיסמית'<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha A Man Apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=72}}</ref>. עם שחרורה של ליידיסמית' בותה נסוג צפונה למודרספרויט, שם גילה שחיילים נסוגים בזזו את מחסני האספקה של הצבא הבורי והעלו אותם באש. בותה השליט סדר במקום ולפני שעלה על רכבת לכיוון טרנסוואל מנע נסיגה מבוהלת של הכוחות הבורים. ביחד עם יוברט בותה הקים במהירות קו הגנה שנמתח כ-160 קילומטר מהרי [[דראקנסברג]] לפריהייד שנועד להגן על גבולות טרנסוואל והמדינה החופשית מהכוח הבריטי בנאטל<ref>{{צ-ספר|מחבר=Peter Trew|שם=The Boer War Generals|מקום הוצאה=|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=1999|עמ=152}}</ref>. ב-5 במרץ 1900 יוברט נפל למשכב ובאספה של הפיקוד העליון בנטאל הוא העביר את הסמכויות שלו לבותה, הופך אותו בפעל למפקד העליון של כוחות צבא טרנסוואל<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha A Man Apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=76}}</ref>. מעט לאחר שהפך למפקד העליון, קיבל בותה מברק מקרוגר המבקש ממנו לשלוח 2,000 איש לחזית במדינה החופשית מכיוון שסדר הכוחות שלרשותו גדול מספיק. בותה סירב לבקשתו של קרוגר, טוען בפני הנשיא לרשותו עומדים רק כ-6,000 איש, שעמם הוא צריך להחזיק קו הגנה של 164 קילומטרים, ושהוא יכול לשלוח רק כ-1,200 איש. הוא הפציר בנשיא לגייס כל אזרח כשיר ולהחזיר את כל החיילים שחזרו לביתם לחזית עקב מחסור בכוח אדם<ref>{{צ-ספר|מחבר=CJ Barnard|שם=Genl. Louis Botha op die Natalse Front 1899-1900|מקום הוצאה=|מו"ל=AA Balkema|שנת הוצאה=1970|עמ=150}}</ref>. ב־18 במרץ שלח יוברט הגוסס מברק לבותה המודיע לו על כישלון השיחות עם הבריטים ועל החלטת הנשיא קרוגר והנשיא סטיין להמשיך את המלחמה בלוחמת גרילה. ב־27 במרץ נפטר יוברט וקורגר אישר את מינוי של בותה למפקד העליון, לפחות עד אשר יהיה ניתן לערוך בחירות לתפקיד, מעניק לו את הדרגה של קומנדט גנרל. ב־14 באפריל נכנס המינוי לתוקף ובותה הפך בגיל 37 לקומנדט גנרל הצעיר ביותר בתולדות הרפובליקות הבוריות<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha A Man Apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=78-8078–80}}</ref>. עם מינויו בותה הכניס רוח חדשה לצבא טרנסוואל, הוא אסר על החיילים להביא את משפחותיהם לשדה הקרב, הגביר את המשמעת, ארגן מחדש את קווי האספקה והחליף קצינים מבוגרים בצעירים. לאחר נפילת פרטוריה ועזיבת קרוגר לאירופה עיקר ההנהגה נפלה על בותה בתור מפקד הצבא<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha A Man Apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=85}}</ref>. תחת התוכנית למעבר ללוחמת גרילה בותה חילק את הצבא ליחידות קטנות ושלח אותם להציק ולהטריד את האויב. כאשר הלורד קיצ׳נר הגיע לדרום אפריקה לשחרר את הגנרל בולר מתפקידו ולקחת על עצמו את הפיקוד על הכוחות הבריטים הוא שלח מכתב לבותה בבקשה ממנו להיכנע, בותה שלח לו מכתב מאופק בו הוא סירב להיכנע. כאשר הבריטים התחילו לשרוף חוות בוריות ברחבי המדינה החופשית כדי לפגוע באספקה ללוחמי הגרילה הבורים בותה הזועם שלח מכתבים לגנרלים הבריטים שבהם דרש להפסיק את הפגיעה בחוואים אשר לא היו מעורבים במלחמה<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha A Man Apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=93-9593–95}}</ref>. ב־28 בפברואר 1901 בותה נפגש עם הלורד קיצ׳נר לדון על דרכים לסיים את המלחמה, קיצ׳נר הבהיר לבותה שמבחינת הממשלה הבריטית עצמאות בורית אינה בא בחשבון ובריטניה מתכוונת לספח את כל שטחי הרפובליקות הבוריות. בתגובה בותה דרש שהבריטים יתנו חנינה לכל הלוחמים הבורים, ישלמו את החוב של טרנסוואל, יפצו חוואים שחוותם נהרסה ושלא יתנו זכות בחירה לשחורים. קיצ׳נר דרש הבטחות על כך שבמקרה והדרישות של בותה יענו אז כל יחידות הקומנדו ייכנעו, בותה אשר חש שאינו יכול לתת הבטחות כאלו בשם המדינה החופשית אמר לקי׳צנרלקיצ'נר שהוא יכול להתחייב רק בשם טרנסוואל ושיש להציע את הסכם זה למנהיגי המדינה החופשית<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha A Man Apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=100-101100–101}}</ref>. לאחר הפגישה בותה וקיצ׳נר שהרשימו אחד את השני ישבו ושיחקו [[ברידג']], משחק שבו בותה הפסיד לקיצ׳נר 15 פאונד, בותה עצמו הפך לחובב ברידג' בזכות המפגש עם קיצ׳נר<ref>{{צ-ספר|מחבר=Thomas Roy Digby|שם=The Generals: Buller and Botha in the Boer War|מקום הוצאה=|מו"ל=Author House|שנת הוצאה=2012|עמ=165}}</ref>. קיצ׳נר אשר הביא בפני הממשלה הבריטית את הצעתו של בותה, תוך כדי הוא ממליץ לקבל אותה תחת הטענה שהצעה זאת זולה יותר לממשלה מאשר להמשיך את המלחמה. אבל הממשלה דחתה את ההצעה ודרשה מהבורים כניעה מוחלטת ללא תנאים. כאשר קיצ׳נר הציג את הדרישה לכניעה מוחלטת בפני בותה הוא דחה אותה במקום.
 
במרץ 1901 פיליפ, אחיו הגדול של בותה, נהרג בקרב בדורנברג בצפון מזרח המדינה החופשית. מותו של אחיו הגדול פגע בצורה קשה בבותה והוא סירב לדבר על מות אחיו. ככל הנראה מותו של אחיו גרם לבותה להאמין שהמלחמה נגד הבריטים היא חסרת תועלת ואין שום סיכוי לניצחון בה<ref>{{צ-ספר|מחבר=Johannes Meintjes|שם=General Louis Botha: A Biography|מקום הוצאה=|מו"ל=Cassell|שנת הוצאה=1970|עמ=85}}</ref>. בתחילת מאי 1901 בותה כינס מועצת מלחמה של כל הגנרלים של טרנסוואל, במועצה הוחלט לבקש רשות מקיצ׳נר לשלוח שליחים לנשיא קרוגר באירופה כדי להתחיל במשא מתן עם הבריטים על שלום. להפתעת המועצה קיצ׳נר סירב, הוא טען שקרוגר אינו הנשיא של טרנסוואל יותר והוא מוכן לדבר רק עם הגנרלים בשטח<ref name=":3">{{צ-ספר|מחבר=Johannes Meintjes|שם=General Louis Botha: A Biography|מקום הוצאה=|מו"ל=Cassell|שנת הוצאה=1970|עמ=85-86}}</ref>. נשיא המדינה החופשית סטיין זעם על כך שבותה והגנרלים מטרסנוואל היו מוכנים להתחיל במשא מתן עם הבריטים בלעדיו והתנגד לכל משא מתן<ref>{{צ-ספר|מחבר=Rayne Kruger|שם=Good-bye Dolly Gray: The Story of the Boer War|מקום הוצאה=|מו"ל=Pan Books|שנת הוצאה=1959|עמ=431-432431–432}}</ref>. לבסוף הוחלט להמשיך במלחמה ובותה הסכים שיאן סמטס יוביל פלישה לתוך מושבת הקייפ הבריטית. באותו הזמן אני, אשתו של בותה, עזבה את פרטוריה לאירופה, נושאת עמה דוחות על התקדמות המלחמה לקרוגר<ref name=":3" />.
 
הצהרתו של קיצ׳נר שכל קצין בורי שלא יכנעייכנע עד ל־15 בספטמבר יגורש לצמיתות מדרום אפריקה דחפה את בותה לתקוף ולהכות בבריטים. הוא חצה את הגבול לנטאל ביחד עם 1,000 איש, עוקף ומתחמק מן המכשולים הבריטים, ובמהלך מבריק הצליח לתמרן כוח בריטי של 16,000 איש למלכודת ב[[הקרב בלאד רביר פורט|בלאד רביר פורט]]. שם הוא הרג ופצע 44 איש, שבה 235 איש ותפס מצבור גדול של תחמושת נשק וסוסים<ref>{{צ-ספר|מחבר=Peter Trew|שם=The Boer War Generals|מקום הוצאה=|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=1999|עמ=139}}</ref>. קיצ׳נר בתגובה שלח תגבורת לנטאל, כופה על בותה לחזור לטרנסוואל לאחר שנכשל לפרוץ לו ולאנשיו דרך לממלכת הזולו. בדרך בחזרה לטרנסוואל בותה עבר דרך החווה שלו, מפתיע כוח בריטי ותופס 36 עגלות הספקה מידם<ref>{{צ-ספר|מחבר=Johannes Meintjes|שם=General Louis Botha: A Biography|מקום הוצאה=|מו"ל=Cassell|שנת הוצאה=1970|עמ=88}}</ref>. ב־25 באוקטובר בותה כמעט ונפל בשבי הבריטי לאחר שכוח של 2,000 בריטים הקיף את המחנה שלו בארמלו. הוא הצליח להימלט עם אנשיו אבל במהומה הוא שכח את ספר ה[[תנ"ך]] וספר המזמורים שלו מאחור, המפקד הבריטי שלח לו אותם בחזרה<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha A Man Apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=106}}</ref>. הקרב האחרון של בותה במלחמה היה כמה ימים מאוחר יותר, הוא וגנרל [[הנדריק גרובלר]] תקפו טור בריטי בהנהגת הקצין המוכשר ביותר של קיצ׳נר בדרום אפריקה לוטננט קולנול ג'ורג' אליוט בנסון. ב[[קרב בקנלאגה]] ב־30 באוקטובר בותה והנדריק הסתערו על קוי האספקה הבריטים, בנסון יצא במהרה בראש תגבורת לעצור את ההתקפה הבורית אבל הוא ורוב אנשיו נהרגו. בותה החליט שלא לנצל את הניצחון הזה כדי להסתער על עיקר הכוח הבריטי מחשש ש-25 המשפחות הבוריות שגרו בסביבה יענשו בידי הבריטים כמשתפי פעולה<ref>{{צ-ספר|מחבר=Peter Trew|שם=The Boer War Generals|מקום הוצאה=|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=1999|עמ=165}}</ref>. קיצ׳נר בניסיון לשכנע את בותה להיכנע, שיכנע את [[מרטינוס פרטוריוס]], הנשיא לשעבר של טרנסוואל, להיפגש עם בותה וללחוץ עליו להיכנע. כאשר בותה שמע שמרטינוס פרטוריוס עובד עם הבריטים הוא זעם עליו והודיעו לו שאין להם כוונה להיכנע ואמר לו למסור לקיצ׳נר: "שהוא שולט על מסילות הברזל ואנחנו על שאר המדינה. אנו לא מעוניינים בשלום."<ref>{{צ-ספר|מחבר=JEH Grobler|שם=The War Reporter: The Anglo Boer War Through the Eyes of the Burghers|מקום הוצאה=|מו"ל=Johnathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2004|עמ=107}}</ref> בתחילת 1902 הבריטים הזרימו כוחות רבים לדרום אפריקה, מקשים על יחידות הקומנדו הבוריות לנוע בשטח. בותה נדחק על ידי כוחות בריטים לסגת לשטחי [[סווזילנד]], שם הוא היה מסוגל לחמוק יותר בקלות מהם.
 
לבסוף הבורים נשברו תחת הלחץ הבריטי ומשא מתן לשלום התחיל ב־9 באפריל 1902 כאשר נציגים מטרנסוואל והמדינה החופשית נפגשו בהסכמת הבריטים לדון בנושא. בקרב אנשי המדינה החופשית הייתה התנגדות החזקה ביותר להסכם שלום שלא כולל עצמאות ואף על פי שבותה הצליח למשוך את הגנרל דה לה רי לצידו הנשיא סטיין ורוב הגנרלים שלו סירבו לקבל את התנאים הבריטים. רק לאחר שבותה ודה לה רי הצליחו למשוך לצידם את הגנרל דה ויט רוב נציגי המדינה החופשית הסכימו לחתום על הסכם שלום עם בריטניה אשר לא יכלול עצמאות<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha A Man Apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=116-119116–119}}</ref>. ב־31 במאי 1902 בותה, כאחד הנציגים של רפובליקת טרנסוואל, חתם על [[הסכם פרינחינג]] שסיים את המלחמה.
 
== איחוד דרום אפריקה ==
שורה 71 ⟵ 70:
 
=== תקופת השיקום ===
עם חתימת הסכם השלום בותה היה בין אחראי לפירוק הכוחות הבורים בטרנסוואל מנשקם ושחרור שבויי המלחמה הבורים. בעקבות המלחמה הוא שינה את דעתו על האימפריה הבריטית והתחיל להביע בפומבי את דעותיו החדשות, הוא הפתיע רבים מאפריקאנרים בנאום שנשא בדרבן שבו הוא אמר שהוא רואה עתיד ורוד לדרום אפריקה כחלק מן האימפריה הבריטית<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha A Man Apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=120-121120–121}}</ref>.
 
לאחר שסיים את פירוק הצבא ושחרור החיילים, בותה, דה ויט ודה לה רי, "השלישה המהוללת" כפי שהעיתונות הדרום אפריקנית כינתה אותם, הפליגו לבריטניה ואירופה כדי לנסות ולגייס כסף לשיקום דרום אפריקה אשר הייתה ברובה חרבה עקב מדיניות האדמה החרוכה של קיצ׳נר<ref>{{צ-ספר|מחבר=Harold Spender|שם=General Botha: The Man and the Career|מקום הוצאה=|מו"ל=Constable|שנת הוצאה=1916|עמ=149}}</ref>. במהלך ההפלגה הארוכה על האוניההאונייה סקון בותה ודה לה רי שיחקו [[ברידג']] בזמן שדה ויט נשאר בתאו, כותב את האוטוביוגרפיה שלו<ref>{{צ-ספר|מחבר=Johannes Meintjes|שם=General Louis Botha: A Biography|מקום הוצאה=|מו"ל=Cassell|שנת הוצאה=1970|עמ=111}}</ref>. השלישייה התקבלה בהתלהבות בבריטניה כאשר הגיעו ל[[סאות'המפטון]] ב־16 באוגוסט 1903, המונים המתינו לראותו אותם כאשר הגיעו ל[[תחנת ווטרלו]] ב[[לונדון]] בהזמנת הלורד קיצ׳נר לפגוש את המלך [[אדוארד השביעי, מלך הממלכה המאוחדת|אדוארד השביעי]]<ref name=":4">{{צ-ספר|מחבר=Neil Parsons|שם=Black and White Bioscope: Making Movies in Africa 1899 to 1925|מקום הוצאה=|מו"ל=University of Chicago Press|שנת הוצאה=2018|עמ=112-115112–115}}</ref>. השלישה התקבלה בהתלהבות גדולה יותר כאשר הגיעו להולנד, שם הם נתפסו כגיבורים עקב אווירה אנטי-בריטית שאפיינה את אירופה באותו הזמן. אבל בותה לא התלהב מקבלת הגיבורים שהוא וחבריו קיבלו באירופה ובנאום שנשא בהאג הוא אמר: "לא הגענו לכאן כדי לחגוג. אנו הנציגים של עם עצוב; ואנו עצובים כי ביצענו את חובתנו; מפני שהגנו על חירותנו ועל העצמאות שלנו."<ref name=":4" /> במהלך שהותו באירופה בותה ניסה לגייס כספים למען האלמנות והיתומים הבורים, בשלל שנאומים שנשא ברחבי אירופה הוא לא היסס להאשים את שר המושבות [[ג'וזף צ'מברלין|צ'מברלין]] בנזק שנגרם לדרום אפריקה: "בתינו, עם הריהוט, נשרפו או נהרסו, הפרדסים שלנו, כל הציוד החקלאי נהרס, טחנות קמח נהרסו, כל בהמה גורשה או נשחטה – כלום לצערנו לא נשאר לנו. האדמה היא מדבר. מלבד זאת המלחמה גבתה המוני קורבנות, הארץ מלאה בקול הבכי של אלמנות ויתומים חסרים אונים."<ref>{{צ-ספר|מחבר=Harold Spender|שם=General Botha: The Man and the Career|מקום הוצאה=|מו"ל=Constable|שנת הוצאה=1916|עמ=158}}</ref> באירופה בותה פגש שוב את אשתו ונפגש עם קרוגר אשר חיי בגלות בשווייץ לאחר שסירב להישבע אמונים למלך בריטניה. בפגישה עם שר המושבות צ'מברלין, לאחר סיבוב גיוס התרומות באירופה, בותה ניסה לבקש שבריטניה תגדיל את כספי הפיצויים שהוקדשו לשיקום דרום אפריקה אבל נענה בשלילה. בותה בתגובה פרסם מאמר באחד העיתונים הבריטים שבו טען שבריטניה צריכה לשקם את דרום אפריקה ולעזור לבורים לא רק בגלל סיבות הומניטריות אלא מפני שבריטניה תזדדק לבורים כדי לשלוט במושבות החדשות שלהם, אשר בהם הבורים הם רוב האוכלוסייה<ref>{{צ-ספר|מחבר=FV Engelenburg|שם=General Louis Botha|מקום הוצאה=|מו"ל=George G Harrap|שנת הוצאה=1929|עמ=110}}</ref>. המסר שלו נפל על אוזניים קשובות והפרלמנט הבריטי הסכים להגדיל את כספי הסיוע מ־3 מיליון פאונד ל־8 מיליון פאונד ולשלוח וועדה לדרום אפריקה כדי לראות כיצד ניתן לסייע טוב יותר לתהליך שיקום. לפני הפלגתם בחזרה לדרום אפריקה השלישייה נפגשה שוב עם אדוארד השביעי אשר הציע לשלושה תואר אצולה, הם סירבו לקבל את התואר וב־13 בדצמבר הפליגו בחזרה לדרום אפריקה<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha A Man Apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=123-124123–124}}</ref>.
 
בדרום אפריקה בותה ניסה לאחד את האפריקאנרים כדי לשקם את המדינה, בעיני רבים מקרב האפריקאנרים בטרנסוואל בותה, בן ה-40, נתפס כמנהיגם עכשיו שקרוגר היה בגלות. כאשר צ'מברלין הגיע לביקור בדרום אפריקה ב־26 בדצמבר היה זה בותה אשר עמד בראש משלחת אפריקאנרית אשר פגשה את שר המושבות. בותה ניסה לשכנע את השר להעניק שלטון עצמי נרחב יותר למושבות של טרנסוואל ונהר האורנג', אשר מאז הכניעה נוהלו על ידי מושלים בריטים בלתי נבחרים, להקצות יותר כספים לשיקום המושבות ולעצור תוכנית של המושל של טרנסוואל מילנר להביא מהגרים סינים לעבודה במכרות. צ'מברלין סירב לבקשות של בותה אבל הציע לו משרה בגוף הניהולי שניהל את המושבה, בותה סירב בטענה שהוא אינו מוכן לשבת בגוף ציבורי שלא נבחר על ידי האזרחים<ref>{{צ-ספר|מחבר=Harold Spender|שם=General Botha: The Man and the Career|מקום הוצאה=|מו"ל=Constable|שנת הוצאה=1916|עמ=163}}</ref>. בותה ביחד עם יאן סמאטס ועוד גנרלים בורים לשעבר הקימו את מפלגת "העם" (Het Volk) כדי להילחם בתוכנית הבריטית להבאת 50,000 פועלים סינים לטרנסוואל וכדי לדרוש ממשל עצמי למושבת טרנסוואל הבריטית ולמושבת נהר האורנג'. במקביל במושבת נהר האורנג', אשר הוקמה בשטחי המדינה החופשית, הוקמה מפלגת איחוד אורניה (Orangia Unie) על ידי סטיין, הנשיא לשעבר של המדינה החופשית, דה ויט ו[[ג'יימס ברי מוניק הרצוג|ג'יימס הרצוג]]. המפלגה הייתה בעלת מטרות דומות למפלגת העם אבל במהרה נוצרה יריבות בין שתי המפלגות. בזמן שבותה ראה בעיניו עתיד של שיתוף פעולה בין אפריקאנרים לאנגלים, הרצוג וחבריו שאפו להפרדה בין האפריקאנרים והאנגלים ולהחזיר את העצמאות שאבדה. כאשר קרוגר נפטר ב־14 ביולי 1904 בגלות בשווייץ היה זה בותה שדאג להבאת הגופה לקבורה בפרטוריה, ארגן את הטקס ההלוויה ועמד בראשו. עם עליית ממשלה ליברלית בבריטניה ב־1906 בותה שלח את סמטאס ללונדון בתקווה לשכנע את הממשלה החדשה לשנות את המדיניות שלה בדרום אפריקה. סמאטס הצליח והממשלה הצהירה על הכוונה להעניק ממשל עצמי למושבות בדרום אפריקה. בבחירות לפרלמנט החדש של מושבת טרנסוואל ב־1905 מפלגת "העם" זכתה במירב המושבים, והחזירה לידי הבורים את השליטה במושבה מידי האנגלים<ref>{{צ-ספר|מחבר=FV Engelenburg|שם=General Louis Botha|מקום הוצאה=|מו"ל=George G Harrap|שנת הוצאה=1929|עמ=144}}</ref>.
שורה 80 ⟵ 79:
 
=== ראש ממשלת מושבת טרנסוואל ===
ב־1907 בותה נכנס לתפקיד ראש ממשלת מושבת טרנסוואל, בתפקיד זה הוא עצר את ההגירה הסינית ועד 1910 אחרון הפועלים הסינים עזב את דרום אפריקה. בתור ראש ממשלת טרנסוואל בותה השתתף בוועידה האימפריאלית של 1907 בלונדון, מעשה זה עורר את זעמם של השמרנים הבורים אשר התחילו לראות בבותה כבוגד ברעיון הלאומי הבורי<ref>{{צ-ספר|מחבר=Johannes Meintjes|שם=General Louis Botha: A Biography|מקום הוצאה=|מו"ל=Cassell|שנת הוצאה=1970|עמ=148}}</ref>. בלונדון בותה התחבר עם ד"ר ג'מיסון אשר הוביל את הפשיטה הכושלת על פרטוריה לפני מלחמת הבורים השנייה<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha A Man Apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=144-145144–145}}</ref>. בזמן שהשתתף בוועידה בותה ניסה ונכשל לשכנע את משרד המושבות הבריטי לספח את [[סוואזילנד]] ואת [[בצ'ואנאלנד]] (כיום באצוואנה) לשטחי המושבות הבריטיות בדרום אפריקה. כאשר בותה חזר מלונדון הוא הוביל שורה של רפורמות בשירות הציבורי, אבל בשונה מהרצוג וסטיין אשר עמדו בראש מושבת נהר האורנג' הוא לא פיטר את כל הפקידים האנגלים אלא מינה אנשים לפי כשרון ללא התייחסות למוצא. כמו כן בותה הקים מחדש את מערך הקומנדו אשר המושל הבריטי ביטל, מאפשר למושבה להעמיד צבא במקרה חירום. בותה גם עודד שיכלולים בתחום החקלאות, שולח צעירים אפריקאנרים לבריטניה ואמריקה ללמוד אגרונומיה. בנוסף הוא יישב חקלאים חסרי אדמה על אדמות מדינה בניסיון למנוע היווצרות של המון מובטל בערים<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha A Man Apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=150-121121–150}}</ref>.
 
בותה היה מהתומכים באיחוד ארבע המושבות הבריטיות בדרומה של אפריקה (טרנסוואל, מושבת נהר האורנג', נטאל והקייפ) לישות אחת. בוועידה הלאומית שנערכה בדרבן שבנטאל ב־12 באוקטובר 1908 בותה וסמטאס, אשר היו בין הנציגים של טרנסוואל בוועידה, היו הרוח החיה מאחורי רעיון האיחוד. בותה היה בין אלו אשר הציעו לחלק את תפקידי הבירה בין ערי הבירה של המושבות השונות (הממשלה תשב בפרטוריה, הפרלמנט ישב בקייפטאון ובית המשפט בבלומפונטיין)<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha A Man Apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=156}}</ref>. ב־9 ובפברואר הוועדה פרסמה טיוטה של החוקה עבור איחוד כל המושבות, לאחר שטיוטת החוקה אושרה על ידי ארבעת הפרלמנטים, בותה ושאר הנציגים של הוועדה הלאומית הפליגו לבריטניה כדי להגיש את בקשת האיחוד לפרלמנט הבריטי. הפלמנטהפרלמנט הבריטי אישר את הבקשה והעביר את [[חוק דרום אפריקה 1909]] אשר איחד את ארבע המושבות למדינה אחת שקיבלה את השם איחוד דרום אפריקה.
[[קובץ:South Africa Act 1907 Cartoon.jpg|ממוזער|קריקטורה של [[פאנץ']] המבטאת הפתעה על בחירתו של בותה לראש ממשלת המושבה טרנסוואל. הכיתוב למטה : "הצל של פול קרוגר." מה! בותה ראש הממשלה? ובכן, האנגלים האלה אכן 'מזעזעים את האנושות'! "ב -1907 דרום אפריקה הוחזרה למעשה להולנדים."]]
 
=== מפלגת דרום אפריקה ===
{{הפניה לערך מורחב|המפלגה הדרום-אפריקאית (איחוד דרום אפריקה)}}
לקראת הבחירות לפרלמנט החדש של איחוד דרום אפריקה בותה התחיל להקים מפלגה חדשה מקרב אנשי מפלגת "העם", איחוד אורניה, [[אפריקאנר בונד|האפריקאנר בונד]] [[המפלגה הדרום-אפריקאית (מושבת הכף)|והמפלגה הדרום-אפריקאית]] מהקייפ. המפלגה הדרום-אפריקאית של בותה זכתה לתמיכה רחבה בקרב האוכלוסייה האפריקנארית וגם בקרב חלקים נרחבים של האוכלוסייה דוברת האנגלית, אפילו מלך הזולו וראשי שבטים נוספים הביעו תמיכה במפלגה, אף על פי שלא הייתה להם זכות בחירה, ובבחירות בספטמבר 1910 המפלגה זכתה ב־64 מושבים בפרלמנט החדש של איחוד דרום אפריקה מה שהעניק לה רוב מוחץ. בותה הרכיב את [[הקבינט הראשון של בותה|הקבינט הראשון שלו]] מראשי המנהיגים של המפלגות השונות שמהם נוצרה המפלגה הדרום-אפריקאית. מעניק לסמאטס את משרד הפנים, המכרות וההגנה להרצוג את משרד המשפטים ולעצמו, מלבד ראשות את הממשלה, את משרד החקלאות<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha A Man Apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=166-167166–167}}</ref>. בין בותה להרצוג נוצר במהרה קרע, הגורם הישיר היה הוויכוח על מעמד השפה האנגלית באיחוד דרום אפריקה. בזמן שהרצוג דחף את הפיכת האפריקאנס לשפה הרשמית של האיחוד והציע חוק לכפייתה האפריקאנס על האוכלוסייה דוברת האנגלית, בותה התנגד לכך בחריפות. הוא הכריז שלשתי השפות צריך להיות מעמד רשמי ושאסור לכפות את האפריקאנס, והטיל את כובד משקלו כנגד הצעת החוק של הרצוג<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha A Man Apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=168}}</ref>. כמו כן הוא חנן את מלך הזולו אשר נכלא במהלך [[מרידת במבתה]] ב־1906 והעניק לו קיצבה ממשלתית.
 
הקרע בין בותה להרצוג הלך והחמיר, ראש הממשלה ושר המשפטים שלו התחילו לתעב אחד את השני. הרצוג סירב לסטות מן החזון שלו מאיחוד האוכלוסייה האפריקאנרית והאנגלית בזמן שהרצוג התעקש לשימור על זהות אפריקאנרית נפרדת<ref>{{צ-ספר|מחבר=DW Kruger|שם=The Making of a Nation: A History of the Union of South Africa, 1910-1961|מקום הוצאה=|מו"ל=Macmillan|שנת הוצאה=1969|עמ=63}}</ref>. האוכלוסייה האפריקאנרית התחילה לאבד אמון בבותה לאחר שהסכים לעודד הגירה בריטית לדרום אפריקה, לממן את החזקת הצי הבריטי שעגן בנמלי איחוד דרום אפריקה ובעקבות נאום בחנוכת פסלו של ססיל רודס בקייפטאון שבו בותה הילל את רודס. לאחר שהרצוג יצר פרובוקציה כנגד האוכלוסייה דוברת האנגלית בנטאל, אשר הובילה להתפטרות אחד מהשרים בקבינט מנטאל, בותה דרש מהרצוג להתפטר מן הקבינט. לאחר שהרצוג סירב בותה פנה למושל הכללי הבריטי והודיע על כך שהוא מפזר את הממשלה. המושל מידית העניק לבותה סמכות להקים [[הקבינט השני של בותה|ממשלה חדשה]] אשר בה בותה לא כלל את הרצוג<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha A Man Apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=181-182181–182}}</ref>. בתגובה הרצוג ולאומנים אפריקאנרים נוספים עזבו את המפלגה הדרום-אפריקאית והקימו ב־1912 את המפלגה הלאומית אשר חרתה על דגלה את השאיפה לבדלנות אפריקאנרית ורפובליקניזם.
 
במקביל הממשלה של בותה פעלה להפרדת האוכלוסייה השחורה מן האוכלוסייה הלבנה במסגרת מדיניות של התפתחות נפרדת. ממשלתו של בותה העבירה את [[חוק אדמות הילידים של 1913 (איחוד דרום אפריקה)|חוק אדמות הילידים של 1913]], שבו הוקצו שטחים ייעודיים לשחורים ונאסר עליהם לרכוש קרקע באזורים אשר לא הוקצו להם למחיה<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha A Man Apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=183-185183–185}}</ref>.
 
ביולי 1913 פרצה שביתת כורים לבנים מחוץ לעיירה [[באנוני]], הכורים דרשו מן הבעלים של המכרה להכיר באיגוד המקצועי שלהם. במהרה השביתה הפכה לאלימה והמשטרה לא הצליחה להשתלט על ההמון המתפרע אשר התחיל לבזוז חנויות ביוהנסבורג. סמאטס אשר היה שר המכרות והגנה קרא ליחידות הקומנדו ודיכא בכוח את המתפרעים, כעשרים ואחד איש נהרגו וכ־47 נפצעו. עם דיכוי האלימות בותה בעצמו הגיע ביחד עם סמאטס כדי לדון עם נציגי השובתים על פתרון למשבר במלון במרכז יוהנסבורג. לאחר שנציגי הכורים עזבו לדון בהצעות של בותה ראש הממשלה ושר ההגנה עזבו ללא ליווי את בית המלון. בדרכם בעיר הם נעצרו על ידי אספסוף כורים, בותה לפי המסופר צעק עליהם: "אתם יכולים לירות; אנחנו לא חמושים. אבל תדעו לכם שאנו כאן כדי לעשות שלום עמכם. ואם תירו בנו, זה יהיה הסוף של זה."<ref>{{צ-ספר|מחבר=FV Engelenburg|שם=General Louis Botha|מקום הוצאה=|מו"ל=George G Harrap|שנת הוצאה=1929|עמ=270}}</ref> לבסוף בותה נאלץ להיכנע לדרישות הכורים "והסכם ביין" שעליו חתם בותה נחשב להשפלה לממשלתו<ref name=":5">{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha A Man Apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=186-187186–187}}</ref>. אבל כאשר פרצה שביתה כורים נוספת מספר חודשים מאוחר יותר במכרות הפחם בנטאל בותה וסמאטס היו מוכנים. הצבא נקרא מיד, יחידות הקומנדו באזורים הכפריים נשלחו להגן על תשתיות מקומיות וגנרל קוס דה לה רי, אשר מונה לגנרל בצבא החדש של האיחוד, נקרא לפרטוריה עם אנשיו למחוץ את מטה המפגינים ולאסור את ההנהגה שלהם. הפעילות הנמרצות של בותה וסמאטס מחצו את ההפגנה בראשיתה, ולמרות מחאות מצד מפלגת הלייבור בבריטניה העניין נגמר במהירות<ref name=":5" />.
 
== מלחמת העולם הראשונה ==
=== מרידת מאריץ ===
{{הפניה לערך מורחב|מרידת מאריץ}}
המשבר הגדול ביותר של ממשלתו של בותה הייתה פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]], בזמן שבותה חשב שעל איחוד דרום אפריקה לתמוך באימפריה הבריטית חלקים נכבדים באוכלוסייה האפריקאנרית התנגד לצאת למלחמה מחוץ לאפריקה למען בריטניה. עם פרוץ המלחמה בותה וממשלתו הסכימו לשחרר את הכוחות הצבאיים הבריטים באיחוד דרום אפריקה ולקחת את הגנת האיחוד על בסיס כוחות הצבא של האיחוד. אבל כאשר הבריטים ב־7 באוגוסט בקשו מבותה לפלוש ל[[דרום-מערב אפריקה הגרמנית|דרום מערב אפריקה הגרמנית]] (כיום [[נמיביה]]) הדבר גרם לוויכוח קשה בקבינט של בותה<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha A Man Apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=190}}</ref>. בותה אומנם הצליח לשכנע את הקבינט לתמוך בבקשה הבריטית אבל נאלץ להסכים שרק מתנדבים ישלחו לשדה הקרב. אבל כאשר בותה גישש לבדוק האם הפרלמנט יתמוך בבקשה הבריטית הוא נדהם לגלות שהפרלמנט לא יהיה מוכן לתמוך במלחמה כנגד גרמניה. עקב כך בותה החליט לקחת את הסיכון שהפלמנטשהפרלמנט יצביע על אי-אמון כנגד ממשלתו ולפלוש לדרום מערב אפריקה הגרמנית ללא תמיכת הפרלמנט. בותה הורה לסמאסט לפתוח בגיוס שקט ולשנע את הכוחות לגבול בלילה, הוא הסתיר את ההכנות למלחמה מן הפרלמנט, הצבא והעיתונות<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha A Man Apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=198}}</ref>. אבל כאשר בותה הודיע לרמטכ"ל, קומנטדט גנרל [[כריסטיאן פרידריך ביירס]] על החלטת הממשלה, הרמטכ"ל החליט בשקט להתנגד להחלטת הממשלה ומיהר לארגן את שאר הפיקוד הבכיר כנגד בותה. כאשר הרצוג שמע על תוכנית הפלישה של בותה הוא מיהר לארגן הפגנות כנגד בותה והמלחמה נגד גרמניה. בותה לבסוף, בניסיון להשיג תמיכה למלמהלמלחמה עם גרמניה הביא את הנושא לדיון בפרלמנט ולאחר מאמץ רב ומתיש הצליח להשיג רוב להכרזת המלחמה והפלישה לדרום מערב אפריקה הגרמנית. אבל הרמטכ"ל ומספר קצינים שבהם הגנרל דה ויט, רב-סרן [[יאן כריסטוף גריילינג קמפ|יאן קמפ]] וקולונל [[מאני מאריץ]] תכננו הפיכה צבאית כנגד בותה והממשלה בפרטוריה<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha A Man Apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=200-201200–201}}</ref>. אבל ההפיכה בוטלה על ידי הקושרים לאחר שדה לה ריי נהרג מירי שוגג של שוטרים במהלך נסיעה עם ביירס. אבל מאני מאריץ סירב לקבל את החלטתו של ביירס ופתח ב[[מרידת מאריץ|במרדמרד]] כנגד הממשלה בצפון הקייפ, באזור הגבול עם דרום [[מערב אפריקה הגרמנית]] בסיוע גרמני, גורר את שאר הקושרים עמו<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha A Man Apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=204-206204–206}}</ref>. בתגובה בותה החליט להוביל את כוחות הצבא של האיחוד בעצמו כדי לדכא את המרד, הוא סירב לקבלת סיוע מבריטניה ולקח עמו רק חיילים אפריקאנרים לשדה הקרב כדי לא ליצור את הרושם שהוא נלחם למען הבריטים ושמדובר בעניין אפריקאנרי פנימי<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha A Man Apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=210-212210–212}}</ref>. המרד שתוכנן ברישול נגמר במהירות בניצחונו של בותה, מאריץ נמלט ל[[גרמניה]], ביירס נהרג בשדה הקרב, קמפ נכנע ודה ויט נתפס. אבל למרות ניצחונו של בותה מפלגתו איבדה תמיכה אשר עברה לידי הרצוג והמפלגה הלאומית.
 
=== המערכה בדרום מערב אפריקה ===
שורה 107 ⟵ 106:
[[קובץ:General Louis Botha im Gespräch mit dem Bürgermeister von Windhuk bei Übergabe der Stadt im Mai 1915.jpg|ממוזער|הגנרל לואי בותה בשיחה עם ראש עיריית ווינדהוק עם מסירת העיר במאי 1915]]
 
משם, לאורך מסילת הברזל, בותה התקדם צפונה. כוח אחר יצא ממפרץ וולביס, התקדם משם מזרחה, וחבר אליהם. עם ההתחברות נותקו הגרמנים שבצפון המושבה מאלה שבדרומה, ולאחרונים לא נותר אלה להיכנע<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha A Man Apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=225-227}}</ref>. בהמשך, ב-12 במאי 1915, נפלה בידי הפולשים ווינדהוק הבירה. הכוחות הגרמניים נדחקו צפונה, וב-1 ביולי נוצחו בידי הצבא הפולש באוטווי (Otavi), שם בותה יישמם טקטיקת לוחמה של הזולו כדי להביס את הגרמנים<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha A Man Apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=233}}</ref>. בעומדו בפני סכנת כיתור, וכאשר כוח פשיטה דרום-אפריקני בעורפו, נכנע המושל הגרמני ויקטור פרנקה, ב-[[9 ביולי]] 1915, בקהורב (Khorab), עם 2,166 מחייליו. כמה שבועות אחר כך נפלה כל המושבה בידי הדרום-אפריקנים. הדרום-אפריקנים איבדו 113 איש במערכה והגרמנים – 1,131<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha A Man Apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=234-236234–236}}</ref>.
 
=== בחירות 1915 ===
למרות הניצחון בדרום מערב אפריקה הגרמנית המתח באוכלוסייה בדרום אפריקה רק הלך וגדל. האפריקאנרים זעמו על כך שבותה גרר אותם למלחמה עבור הבריטים אשר ביטלו את העצמאות שלהם, האנגלים חששו שבותה ינסה לפייס את האפריקאנרים על חשבונם, וההודים והשחורים על כך שבותה סירב לתת להם את זכות הבחירה ואת הגבלות ששם על רכישת קרקעות<ref>{{צ-ספר|מחבר=Sarah Gertrude Millin|שם=The South Africans|מקום הוצאה=|מו"ל=Constable & Co|שנת הוצאה=1937|עמ=151}}</ref>. המפלגה הלאומית הלכה והתחזקה ככל שבותה ניסה להבטיח את הקול האנגלי, שהשיא היה כאשר בותה לא הפעיל את המשטרה כדי לדכא מהומות אנטי-גרמניות בערים הגדולות לאחר שצוללת גרמנית הטביעה את הלוסיטניה, ספינה בריטית, לחופי אירלנד<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha A Man Apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=237}}</ref>. תדמיתו של בותה הלכה ונפלה בקרב הציבור האפריקאנרי, הוא נתפס כאחראי למותו של דה לה רי, כבוגד בזכרו של קרוגר וכמשרת האימפריאליזם הבריטי. השאלה הבוערת בבחירות של 1915 הייתה האם על איחוד דרום אפריקה להמשיך ולתמוך במאמץ המלחמה הבריטי? בזמן שבותה ומפלגתו תמכו בהמשך התמיכה בבריטניה, הרצוג והמפלגה הלאומית, בתמיכה של מפלגת הלייבור, התנגדו. בבחירות, שרק הציבור הלבן השתתף בהם, בותה הצליח לשמור על ראשות הממשלה אבל מפלגתו איבדה קולות רבים וירדה ל־54 מושבים בזמן שהמפלגה הלאומית גדלה על חשבונם<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha A Man Apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=238-239238–239}}</ref>.
 
=== המערכה במערב אפריקה ===
{{הפניה לערך מורחב|המערכה במערב אפריקה במלחמת העולם הראשונה}}
בתקופת הבחירות ממשלת בריטניה פנתה לבותה בבקשה לספק חיילים למערכה במערב אפריקה הגרמנית, בותה הסכים לבקשה, בתמיכת סמאטס, בתקווה שלאחר המלחמה האזור יפולייפול תחת השפעת איחוד דרום אפריקה<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha A Man Apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=239}}</ref>. לאחר הניצחון בבחירות בותה שלח כוח משלוח לסייע לבריטים שם אבל בשונה מן המערכה בדרום מערב אפריקה הוא לא יצא עם הכוחות, ממנה את סמאטס למפקד העליון במקומו בזמן שהוא נשאר בפרטוריה לנהל את המדינה עקב חוסר היציבות בקרב האוכלוסייה. במכתב לסמאטס הוא כתב: "''הלב והנשמה שלי עמך, ואני אעשה כל אשר ביכולתי כדי לעזור, תהיה בטוח בכך. רק תגיד לי מה לעשות... עזיבתך זוכה לתמיכה מצד כולם ואני רק יכול להתפלל לברכת אלוהים עליך''."<ref>{{צ-ספר|מחבר=WK Hancock|שם=Smuts: The Saguine Years 1879-1919|מקום הוצאה=|מו"ל=Cambridge University Press|שנת הוצאה=1962|עמ=409}}</ref>
 
=== פעילות פרלמנטרית ===
עם עזיבתו של סמאטס וכוח המשלוח הצבאי בותה התמקד בפעילות פרלמנטרית נמרצת, מנסה לייצב את המדינה ולפייס את האוכלוסייה. המשבר הראשון שעמד בפניו היה משבר השכר של החיילים. מתנדבים מהאיחוד שלחמו באפריקה קיבלו שכר של שלושה שילינג ליום בזמן שמתנדבים שלחמו באירופה עבור הצבא הבריטי, שלא במסגרת צבא האיחוד, קיבלו רק שילינג ליום. מפלגת האיחוד, אשר הייתה שותפה קואליציונית של בותה, דרשה מן הממשלה להשוות את שכר החיילים בזמן שהמפלגה הלאומית, מפלגת האופוזיציה הראשית, דרשה שממשלת בריטניה תהיה זאת שתישא בעלות ולא ממשלת האיחוד. בותה ורוב חברי מפלגתו הסכימו עם המפלגה הלאומית, אבל בותה שידע שדרישה כזו מן הממשלה הבריטית היא בעייתית ניסה ללחוץ על מפלגת האיחוד להוריד את המשבר מסדר היום, מזהיר אותם שאם הדבר יגיע להצבעה הוא יצביע עם המפלגה הלאומית. רק לאחר דיונים ארוכים בותה הצליח להגיע להסכם עם הממשלה הבריטית שהם יישאו בעלות הנוספת בתמורה לכך שאיחוד דרום אפריקה תתרום מיליון פאונד לממשלה הבריטית להוצאות מלחמה<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha A Man Apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=241-242241–242}}</ref>. במקביל ההתקפות על בותה מצד לאומנים אפריקאנרים הלכו והתגברו, דה ויט אשר השתחרר מהכלא ב־1916, על חלקו במרידת מאריץ, התעלם מהנסיונות של בותה לפייס אותו. כאשר סטיין נפטר בדצמבר 1916 בותה התקבל בחוסר התלהבות בהלוויה של הנשיא לשעבר של המדינה החופשית. ב[[יום הנדר|יום דינגאנה]], באותו השנה, רבים מקרב האפריקאנרים בחרו לא להגיע לטקס הממלכתי ולהשתתף בטקס שארגנה המפלגה הלאומית. כל הלחץ הזה הוביל לכך שבותה התחיל לשקוע בדיכאון עמוק ובמלנכוליה<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha A Man Apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=245-246245–246}}</ref>. בותה ספג זעם מקרב מגדלי הכבשים באיחוד, אשר רובם היו תומכי מפלגתו, לאחר שבותה לחץ עליהם למכור את כל התוצרת שלהם לממשלה הבריטית עבור מחיר קבוע כדי לתמוך במלחמה כאשר מיד לאחר המכירה היה זינוק עולמי במחירי הצמר. בותה המשיך למשוך אש לאחר שנכנע לבקשה בריטית לספק פועלים שחורים עבור בניית תשתיות באירופה עבור כוחות הצבא הבריטי. הלבנים התנגדו מחשש שגיוס השחורים, אפילו לתפקידי עבודה, עלול להוביל לדרישה לזכויות הצבעה ואילו בקרב המשכילים בשבטים השחורים היה זעם על כך שבני שבטם נגררים למלחמתו של האדם הלבן<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha A Man Apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=247-250247–250}}</ref>. לקראת סוף המלחמה בריאותו של בותה הידרדרה במהירות, הוא חשב לפרוש מהחיים הפוליטיים אבל עקב לחץ כבד מצד הבריטים ומפלגתו הוא בחר להמשיך בתפקידו כראש ממשלה.
 
=== ועידת ורסאי ===
{{הפניה לערך מורחב|ועידת השלום בפריז (1919)}}
בסוף המלחמה הוא הוזמן כראש ממשלת איחוד דרום אפריקה להשתתף בדיונים בורסאי על ידי הממשלה הבריטית. בותה ניסה להסיג הסכמה של המדינות המנצחות לסיפוח דרום מערב אפריקה הגרמנית לאיחוד דרום אפריקה. אבל הוא נתקל בהתנגדותו של [[וודרו וילסון]], נשיא ארצות הברית, אשר ברוח האידיאלים שלו התנגד להתרחבויות אימפריאליסטיות והסכם רק להעניק לאיחוד [[מנדט]] על האזור עד שניתן יהיה לתת לשבטיים המקומיים ממשל עצמי<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha A Man Apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=255-256255–256}}</ref>. בדיונים הוא התנגד להשפלת הגרמנים, להחלטה שהם לבדם אשמים בפרוץ המלחמה ולניסיון לדרוש את הוצאתו להורג של הקייזר ווילאם השני. הוא כתב לחבר מהדיונים בפריס: "אף אחד אינו יכול להאשים אותנו בכך שאנו בעד הגרמנים, אבל הרעיון שלנו היה להביס את הגרמנים ולתת להם שלום אשר יחזיק לנצח... להציל את העולם מאסון אשר דומה לזה שעברנו,"<ref>{{צ-ספר|מחבר=Johannes Meintjes|שם=General Louis Botha A Biography|מקום הוצאה=|מו"ל=Cassell|שנת הוצאה=1970|עמ=295}}</ref> לבותה אירעה אי נעימות בוועדה כאשר הרצוג הגיע, ללא הודעה, עם משלחת של לאומנים אפריקאנרים לבקש מווילסון לתמוך בדרישה האפריקאנרית ב[[הגדרה עצמית|זכות להגדרה עצמית]] בהתאם לארבע עשרה הנקודות שלו<ref>{{צ-ספר|מחבר=DW Kruger|שם=The Making of a Nation: A History of the Union South Africa, 1910-1961|מקום הוצאה=|מו"ל=Macmillan|שנת הוצאה=1969|עמ=108}}</ref>. בסוף הועידה, אף על פי שהוא לא הסכים עם התנאים שהוטלו על גרמניה והתנגדותו של סמאטס להסכם, בותה כראש ממשלת איחוד דרום אפריקה חתם על הסכם ורסאי.
 
=== מותו ===
מצבו הבריאותי של בותה אשר היה רע עוד מ־1916 הלך והחמיר כשהוא חזר מאירופה. כנראה הוא חלה בשפעת הספרדית, אשר השתוללה באותה התקופה, ונשלח על ידי רופא למנוחה בחוותו. שם ב־26 או ב־27 באוגוסט 1919 הוא נפטר בשנתו ללא סימן מקדים<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha A Man Apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=264}}</ref>. הוא זכה להלוויה ממלכתית כראש ממשלה אבל לא הלוויה צבאית ב־30 באוגוסט ונקבר בחלקת גדולי האומה בפרטוריה.
 
וינסטון צ'רצ'יל כתב עליו בזכרונותיו: "שלושת הגנרלים הכי מפורסמים שהכרתי בחיי לא ניצחו באף קרב גדול כנגד אויב זר. למרות זאת, שמותיהם – שכולם מתחילים באות "ב" – שגורים בפי כלכול. אלה הם הגנרל בות', הגנרל בותה, והגנרל באדן פאוול". (ב[[אנגלית]]: The three most famous generals I have known in my life won no great battles over a foreign foe. Yet their names, which all begin with a "B", are household words. They are General Booth, General Botha and General Baden-Powell{{כ}}).
[[קובץ:Boer General.JPG|ממוזער|פסלו של בותה מול בניין הממשלה בפרטוריה]]
 
שורה 134 ⟵ 133:
 
== לקריאה נוספת ==
* Barnard, CJ. ''Genl. Louis Botha op die Natals Front 1899-1900'' (AA Balkema, 1970). (באפריקאנס){{אפריקאנס}}
* Buxton, Earl. ''General Botha'' (John Murray, 1929).
* Cruise, Adam. ''Louis Botha's War: The Campaign in German South-West Africa, 1914-1915'' (Zebra Press, 2015).
שורה 143 ⟵ 142:
 
{{ראשי ממשלת דרום אפריקה}}
 
{{בקרת זהויות}}
 
{{מיון רגיל:בותה, לואי}}
[[קטגוריה:איחוד דרום אפריקה: אישים]]