סובלנות – הבדלי גרסאות

מייקל וולצר כותב בספרו "על הסובלנות" שהיא תמיד יחס לא שוויוני בו הקבוצות או היחידים מושאי הסובלנות נמצאים במעמד נמוך, כך שהתייחסות סובלנית היא פעולה של כוח, וקבלתה היא השלמה עם חולשה. צריך לשאוף לאמץ במקום סובלנות כבוד הדדי בין בני אדם.{{הערה| וולצר, מייקל. (1999). "על הסובלנות". תל- אביב: משרד הביטחון. עמ' 59}}

התערבות הומניטרית פועלת בשם הסובלנות ובעזרת הסכמים בינלאומיים עבור תושבים מדוכאים כדי להביא להם רווחה גדולה יותר, לדוגמה, הסנקציות נגד דרום אפריקה. במדינות לאום הקבוצה השלטת מארגנת את החיים הציבוריים לפי תרבותה ומנציחה אותה על ידי החינוך המקנה את סמליה וטקסיה וחגיה, זו המטרה של הקמת מדינת לאום. המדינה יכולה להרשות לעצמה להיות סובלנית כלפי המיעוטים שלה. כמיעוט הם רשאים להקים אגודות וולונטריות, בתי ספר, ארגוני תרבות, אך לא אוטונומיה שלטונית. כמו בקטלוניה שבספרד.{{הערה| וולצר, מייקל. (1999). "על הסובלנות". תל- אביב: משרד הביטחון. עמ' 35}} סובלנות מתקיימת בד בבד עם אי שוויון. קבוצה אתנית או דתית שהיא גם במעמד נמוך תהווה מוקד לחוסר סובלנות קיצוני שיתבטא לא בגרוש או בטבח משום שהם מועילים לחברה בעבודה שאף אחד לא מוכן לעשות, אלא באפליה מתמדת, דחייה והשפלה -כמו מהגרים בלתי חוקיים. ההשלמה עם נוכחותם אינה סובלנות אלא התעלמות.{{הערה|1=וולצר, מייקל. (1999). "על הסובלנות". תל- אביב: משרד הביטחון. עמ' 64}}

בישראל, טוען וולצר, קשרי הקהילה חזקים עד כדי כך שהם משסעים את החברה למחנות אתניים, דתיים ואידאולוגים קשיחים שכל אחד מהן מגן על גבולותיו ועל ערכיו, ויחד עם זאת הם כלואים בו בלא שבחרו בו.{{הערה|וולצר, מייקל. (1999). "על הסובלנות". תל- אביב: משרד הביטחון. עמ' 11}}