מנשה מאירוביץ – הבדלי גרסאות

נולד בעיר ב[[מיקולאייב|ניקולייב]] בדרום [[רוסיה]]. בגיל עשר הוא עבר ל[[אודסה]], שם למד ב[[חדר מתוקן]] שייסד [[משה לייב לילינבלום]]. בגיל 19 סיים את בית הספר הריאלי והתקבל למכון לחקלאות ולייעור בעיר [[פולאווי]], אשר ליד [[לובלין]]. בגיל 22 הוסמך כאגרונום והיה לאחד משלושת האגרונומים היהודים היחידים בכל רוסיה (שניים אחרים: [[אברהם זוסמן]] ו[[יעקב רוסטובסקי]]). בןבגיל 25 היה כאשר הגיש את מחברתועבודה בנושא מושבות ה[[כרם|כרמים]] בארץ ישראל{{הערה| ("עצה ותושיה: או הצעה על דבר מטע כרמים וגדול גפנים בארץ ישראל", [[ורשה]], [[ה'תרמ"ה|תרמ"ה]]}}).

בנובמבר [[1882]] יצא ל[[קונסטנטינופול]] והיה פעיל במשרד הפוליטי של ביל"ו שהשתדל להשיג את הסכמת הממשלה העות'מאנית להתיישבות חקלאית יהודית בארץ ישראל. משנוכח שאין תקווה לכך החליט לעלות ארצה ואכן בראשיתובראשית ינואר [[1883]] הגיע ל[[יפו]], שם חיכו לו חבריו לארגון ביל"ו שהביאוהו ל[[ראשון לציון]].

מאירוביץ החל להתעסק בגידול עופות ובמחלבה. הוא היההתנגד מתנגד חריףבחריפות לשיטת האפוטרופסות של [[הברון רוטשילד]] ולשלטון הפקידות, אך בעת המרד נגד הפקיד [[יהושע אוסוביצקי]] סירב להצטרף למורדים בגלל ראייה מפוכחת של המצב. הוא נוכח לדעת שבלעדי הברון לא היה בנמצא מי שיספק למתיישבים הציונים תמיכה כלכלית נאותה וכי כיסם של "[[חובבי ציון]]" ריק והם מסוגלים רק לומר מליצות רמות על תחיית העם. מאירוביץ התריע בפני חבריו כי "אין לשפוך את הילד עם האמבט" ובמושבה הביטו בו המורדים כעל "ירא ורך-לבב", אבל הוא עמד על דעתו. בשנים 1903–1904 עמד בראש הוועד הפועל של חובבי ציון ביפו. ב-[[1906]] היה ממייסדי [[אגודת הכורמים]]. בשנת [[1913]] היה בין מייסדי [[התאחדות המושבות ביהודה]].

במכתבו ל[[פינסקר]] משנת 1885, נראה היה כי הגיע למסקנה כי ניתן להקים מושבות חקלאיות מבוססות כרמים וגפן לבעלי אמצעים מצומצמים, ואת התחשיב הראשוני להקמת מושבה כזו צירף למכתבו זה. ביסוד ההצעה עמדה תפיסה של מושבה חקלאית תעשייתית שתיושב על ידי אנשים דלי יכולת. מכל אלו ראה מאירוביץ כי הקמת מושבות כרמים "תשמש בסיס כלכלי ליישוב מעמד שלם – [[המעמד הבינוני]] היהודי, ולהבטיח את התושבים מבחינה כלכלית למן ראשית התיישבותם". על בסיס תוכניתו של מאירוביץ החלו מתגבשות אגודות להתיישבות שהיו צמאות לתוכנית כלכלית התיישבותית מסודרת אשר תביא אותם להקמת מושבות מצליחות. הן קיבלו את הדגם הכלכלי שלו ללא עוררין ואף ניסו "להוזיל עלויות" על ידי בחירת אנשים בעלי אמצעים דלים אף יותר משתכנן מאירוביץ כדי להקטין את גובה התשלומים ולהפחית את עלות ההתיישבות. למעשה, אם מאירוביץ חישב 1,200 [[רובל]] להקמת יישוב למשך חמש שנים הרי שהאגודות הפחיתו את העלות ל-582 רובל.