|
מחנה פארעה הוקם בשנת 1949 על שטח של כ-260 דונם צמוד ל[[מצודות טגארט|מצודת טגארט]] שהקימו שלטונות [[המנדט הבריטי]] בשנת 1941. מצודת טגארט זו תוכננה גם לשמש, בנוסף לתחנת משטרה, כמרכז שלטוני אזורי ומטה נפתי (Divisinal HQ). הנקודה נבחרה מאחר שחלשה על הדרך הראשית בין שכם ל[[ג'נין]].
לאחר [[1967]] תפס [[צה"ל]] את מצודתהמבנה הטגארטוהוא והיא הפכההפך למפקדה אזורית ובסיס של [[הממשל הצבאי הישראלי ביהודה ושומרון וחבל עזה|הממשל הצבאי]]. בסוף [[שנות ה-70 של המאה ה-20]] הוקם במצודהבמבנה כלא לאסירים ביטחוניים ופליליים במבנהבחלל ששימש כאורוות [[סוס]]ים בתקופת המנדט, בנוסף הוקם מתחם ובו אוהלים לאסירים נוספים. במקום נכלאו בעיקר צעירים שהואשמו בהפרות סדר. ב-[[1983]] חשףטען איש מילואים של [[המשטרה הצבאית]] שבמקום יש כ-300 אסירים בהם מתבצעים מעשי [[התעללות]] ותנאי המאסר הם ירודים{{הערה|{{דבר||איש מילואים מספר על הכאות והתעללויות במחנה המעצר פארעה|19830704|37}}}}. במאי [[1985]] הודיע צה"ל שהוא מבקש לסגור את הכלא, עקב חוסר [[תקציב]], ולהעביר את הטיפול באסירים לרשותל[[שירות בתי הסוהר.]], אך הדבר לא בוצע והכלא המשיך לפעול{{הערה| {{כותרת ראשית||בקרוב: סגירת כלא פארעה, טול־כרם|19850515|10}}}}. בשנת [[1986]] התפרסם ב"הוצאת מפרש", ספר בשם "עדות - עדויות על פגיעות בזכויות האדם בגדה המערבית", בו עשרים עדויות קשות של אסירים בכלא. בעדויות טענו האסירים שמנעו מהם [[שינה]] ומזוןו[[מזון]] וחקרו אותם במשך שעות ארוכות ללא הפסק, כשהם [[עירום|עירומים]], ידיהם קשורות באזיקיםב[[אזיקים]] מאחורי הגב, וראשיהם מכוסים בשקיםב[[שק (מארז)|שקים]]. הכו אותם, בעטו בהם וכיבו עליהם סיגריות בוערות. הפרסום עורר סערה ציבורית ובתגובה התיר צה"ל התיר לעיתונאים ולנציגי [[הצלב האדום]] לבקר בכלא, וטען שכל העדויות הן תלונות שווא{{הערה|{{כותרת ראשית|תום שגב|"אין לנו מה להסתיר"|19861022|16}}}}.
בתקופת [[האינתיפאדה הראשונה]] הוחזקו בכלא כ־450 עצורים בעיקר בתקופה הראשונה למעצרם, ומעט אסירים שהיו שפוטים לתקופות קצרות. בכלא היה מתקן חקירות באחריות צה״ל, בניגוד למתקני החקירות ברוב בתי הכלא האחרים בשטחים, שאותם ניהל השב״כה[[שירות הביטחון הכללי|שב״כ]]{{הערה|[https://www.btselem.org/sites/default/files2/dp_myd_1989_vgvst.pdf דף מידע אוגוסט 1989], [[בצלם]]}}. במחנה פארעה עצמו אירעו תקריות של הפרות סדר וירי של חיילי צה"ל{{הערה|אורן כהן, שמעון אלקבץ, פאיז עכאם
[https://www.nli.org.il/he/newspapers/hadashot/1988/10/16/01/article/43 תושב הכפר מאלק בגדה נהרג בירי, תושב קיביה מת שלשום מפצעיו], [[חדשות (עיתון)|חדשות]], 16 אוקטובר 1988}}.
בעקבות [[הסכם ואי]] שנחתם ב-[[23 באוקטובר]] [[1998]], על ידי [[ראש ממשלת ישראל]] [[בנימין נתניהו]], יושב ראש הרשות הפלסטינית [[יאסר ערפאת]], פינה צה"ל את הבסיס הצבאי והכלא שהיה במצודת טגארט,. מאז מוגדר האזור כ[[שטח A]] בשליטה מלאה של הרשות הפלסטינית. מצודת טגארט הפכה למרכז קהילתי עלועל חלק מהמתחם הוקם אצטדיון כדורגל ומתקן לייצור חשמל מ[[אנרגיה סולארית]]{{הערה|{{הארץ|גדעון לוי|אזור הדמדומים {{!}} הבריחה אל המוות|1.1181450|22 ביולי 2011}}}}.
בתקופת [[האינתיפאדה השנייה]] פעל צה"ל במחנה פעמיים רבות, לאחר שנהג להטיל עליו עוצר ולחסום את דרכי הגישה אליו{{הערה|{{הארץ|דני רובינשטיין|אפילו בכירי מערכת הביטחון נחשדים ברחוב כמשתפי פעולה|1.724208|7 באוגוסט 2001}}{{ש}}{{ynet|עלי ואקד ופליקס פריש|פלסטיני נהרג ו-9 נפצעו בעימותים עם צה"ל|2366813|10 בינואר 2003}}{{ש}}{{ynet||הפלסטינים: תושבת מחנה פליטים הסמוך לג'נין נהרגה משאיפת גז מדמיע|2909568|29 באפריל 2004}}}}.
|
