ראובן גרוזובסקי – הבדלי גרסאות

בפרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] התפזרה הישיבה וחלק מתלמידיה גלו ל[[קרמנצ'וג]], שם נשא את חיה שרה מרים, בתו של הרב [[ברוך בר ליבוביץ]], ראש [[ישיבת כנסת בית יצחק, גם היא בסלבודקה]]. אחראחרי נישואיו נתמנה לרל[[ר"מ]] שני בישיבתו של חותנו, והיה אחראי על הניהול הכספי עד ראשית [[מלחמת העולם השנייה]]. בשנת [[תרפ"א]] עברה הישיבה לו[[וילנה]], ובשנת [[תרפ"ו]] ל[[קמניץ]]. בשנת [[תרפ"ט]] הגיעה הישיבה למשבר כלכלי והוחלט על נסיעה לארצות הברית לשם גיוס כספים. במשך כשנה ומחצה נדדו החותן והחתן ברחבי ארצות הברית, והצליחו במידה רבה. אחר כך חזרו לקמניץ, והמשיכו בהרבצת תורה.

בפרוץלאחר פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] ו[[פלישת ברית המועצות לפולין]], גלתה הישיבה לווילנה, שהייתהשעדיין אזהייתה עדייןחלק מ[[ליטא]] עצמאיתהעצמאית. זמן קצר אחר כך נפטר חותנו הרב ברוך דוב ליבוביץ, והישיבה המשיכה בראשותו יחד עם גיסיו הרב [[משה ברנשטיין (רב)|משה ברנשטיין]] והרב [[יעקב משה ליבוביץ]]. הם עברו ל[[ראסיין]], פרוור של וילנה{{הבהרה|ראסיין העיר היא פרבר של [[קובנה]], למה הכוונה כאן?}}, ושם התקיימה הישיבה עד החורף של שנת [[תש"א]] (1940–1941). בתש"א היגר לארצות הברית{{הערה|{{הצופה||דרישות שלום מגדולי ישראל|19410220|23}}}}, ושם התמסר להצלת בני הישיבה, במסגרת [[ועד ההצלה (ארצות הברית)|ועד ההצלה]] אשר בניו יורק. כמו כן עסק במשלוח חבילות עזר וסיוע לתלמידים שהוגלו ל[[סיביר]]. אחר המלחמה נתמנה לראש [[ישיבת תורה ודעת]] בניו יורק במקומו של הרב [[שלמה היימן]] שנפטר אז, ובמקביל נתמנה לראש ישיבת [[בית מדרש עליון]] שב[[מונסי]], ניו יורק, שנוסדה ידי הרב [[שרגא פייבל מנדלוביץ]]. כן כיהן כראש מועצת גדולי התורה שעל ידי [[אגודת ישראל]] באמריקה.