מטיף – הבדלי גרסאות

[[קובץ:Jesus-SermonOnTheMount_(cropped).jpg|ממוזער| [[ישו|ישוע]]ע היה מטיף נודד [[פרובינקיה יודיאה|ביהודה]] במאה הראשונה לספירה.]]

'''מטיף''' הוא אדם הנושא [[הטפה|דרשות]] בנושאים [[דת|דתיים]]יים בפני אספת אנשים. ישנם גם מטיפים לא־דתיים, שעושים נפשות לרעיונות פוליטיים, מוסריים, חברתיים, וכו'.

מטיפים נפוצים ברוב התרבויות. למשל, [[כומר]] [[נצרות|נוצרי]] בבוקר יום ראשון עשוי להטיף בכנסייה, ו[[אימאם]] אסלאמי מטיף במסגד. באסלאם, תפקיד המטיף נקרא כללית [[דעוה|דאעי]], ומטיף שנושא דרשות ביום שישי אחר הצהריים נקרא [[חטיבח'טבה|ח'אטיב]].

בנצרות מימיה הקדומים הייתה הדרשה חלק חשוב מטקסי הדת. דרשות עודן מרכזיות גם [[נצרות קתולית|בנצרות הקתולית]] וגם [[נצרות פרוטסטנטית|בפרוטסטנטית]]. בדרך כלל מטיפים נוצרים באים משורות הכמורה, אך במסורות מסוימות, כגון בזרם ה[[מתודיזם|מתודיסטי]], ישנם גם מטיפים הדיוטות. שמו הרשמי של [[דומיניקנים|המסדר הדומיניקני]] הוא "מסדר המטפים" (בלטינית ''Ordo Praedicatorum''); נזירים ממסדר זה הוכשרו להטיף בפומבי בשפות המקומיות (להבדיל מלטינית), ו[[דומיניקוס הקדוש|דומיניק הקדוש]] ייסד את המסדר כדי להטיף ל[[קתרים|לקתרים]] של דרום צרפת בתחילת המאה השלוש עשרה. אף [[פרנציסקנים|הפרנציסקנים]] הם מסדר הטפה בולט; מטיפים נודדים, בדרך כלל נזירים, היו מאפיין חשוב של הקתוליות של סוף ימי הביניים.

ברוב זרמי הנצרות כיוםבראשית המאה ה־21, משך דרשות המטיף לא חורג מ־40 דקות, אבל הסטוריתהיסטורית מטיפים דרשו גם שעתיים ושלוש<ref>Francis, 10</ref>, ועשו שימוש בטכניקות [[רטוריקה]] ותיאטרון לשמירה על קשב קהלם. טכניקות כאלה כבר אינן מקובלות בזרמים המרכזיים בנצרות כיום.

בכנסיות פרוטסטנטיות רבות בארצות הברית, התואר "מטיף" נרדף ל"כומר", וכומר הכנסייה מכונה לעתיםלעיתים קרובות פשוט "המטיף שלנו" או "המטיף סמית'". לעומת זאת, בכנסיות סיניות מסוימות, מטיף (בסינית: 傳道) שונה מכומר (בסינית: 牧師).