אמנת ז'נבה הרביעית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 34:
עם זאת, ישראל בחרה ליישם באופן וולנטרי ביהודה ושמרון את אמנת ז'נבה הרביעית, למרות שקיימת עמדה משפטית שאין לאמנה תחולה ביהודה ושמרון. לפי גורמים בימין, התנהלות זו של ישראל מהווה "צעד של זהירות מופלגת המבטאת חוסר ביטחון וגמגום" ובפועל "הופכת את התושבים הפלסטינים ל'מוגנים', את הטרור הערבי לדבר שהעולם מסרב לגנות, ואת ההתיישבות הישראלית לבלתי-חוקית"{{הערה|1={{השילוח|[[יואב שורק]]|"הגמגום חייב להיפסק"|הגמגום-חייב-להיפסק|גיליון 2, דצמבר 2016}}}}.
בג"ץ חזר וקבע לאורך השנים<ref>ראו למשל: בג"ץ 698/80 קוואסמה נ' שר הביטחון, פ"ד לח(1) 617 (1981); בג"ץ 253/88 סג'דיה נ' שר הביטחון, פ"ד מב(3) 801, 815 (1988); בג"ץ 814/88 נסראללה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פ"ד מג(2) 265, 269-268 (1989);
מועצת הביטחון של האו"ם, ב[[החלטה 446 של מועצת הביטחון של האו"ם|החלטה 446]] (1979) התייחסה לאמנת ז'נבה הרביעית ועל בסיסה הכריזה שהקמת התנחלויות ויישוב של אזרחים ישראלים בשטחי יהודה ושומרון, כולל בירושלים המזרחית, אינם חוקיים על-פי החוק הבינלאומי. לעומת זאת, נציג ארצות הברית ב[[מועצת זכויות האדם של האו"ם]] [[מוריס אברם]] הכריז ב-[[1990]] כי "בהיותו איש הצוות האמריקני בנירברג הוא מכיר היטב את הכוונה התחיקתית מאחורי אמנת ז'נבה הרביעית, היא לא עוצבה לכיסוי מצבים כגון יישובים ישראלים בשטחים הכבושים".{{הערה|"המערכה על ירושלים", דורי גולד, בהוצאת ידיעות אחרונות-ספרי חמד, ת"א 2008, עמוד 173}}
| |||