קים קמפבל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←קריירה פוליטית פדרלית: ניסוח |
מ ←קריירה פוליטית פדרלית: קישורים פנימיים |
||
שורה 35:
בפברואר 1993 התפטר ראש הממשלה מלרוני מתפקידו, וקמפבל נבחרה למלא את מקומו ביוני 1993{{הערה|שם=חדשות}}. לאחר שהפכה למנהיגת המפלגה וראש ממשלה, החלה קמפבל לארגן מחדש את הקבינט. היא הקטינה את הרכבו מ-35 שרים ל-23 שרים; היא איחדה משרדים ויצרה שלושה משרדים חדשים: בריאות, מורשת קנדה וביטחון פנים. קמפבל ערכה קמפיין נרחב במהלך הקיץ, סיירה במדינה והשתפה באירועים שונים. באוגוסט 1993, סקר הראה כי קמפבל נהנתה מאהדה של 51 אחוזים, מה שהציב אותה כראש הממשלה הפופולרי ביותר בקנדה מזה 30 שנה.
באוקטובר 1993 התקיימו בחירות פדרליות, בהן הובסה המפלגה הפרוגרסיבית-שמרנית ו[[ז'אן קרטיין]], ראש [[המפלגה הליברלית של קנדה|המפלגה הליברלית]], נבחר לראשות הממשלה{{הערה|{{חדשות|סוכנויות הידיעות|מהפך בבחירות בקנדה|19931027|64}}}}. בחירתו ציינה את תום עידן השמרנים בשלטון, עידן שנמשך עשור. קמפבל חזרה לחיים האקדמיים וקיבלה מלגה ב[[אוניברסיטת הרווארד]]. מאוחר יותר שימשה כקונסול הכללי של קנדה ל[[לאס וגאס]]. בשנת [[2000]] מונתה כדירקטורית של [[חברת הזנק|חברת ההזנק הישראלית]] "אי-שים"{{הערה|{{גלובס|אבישי עובדיה|ראש ממשלת קנדה לשעבר, קים קמפבל, מצטרפת לדירקטוריון אי-שים|452199|21 בנובמבר 2000}}}}
== קישורים חיצוניים ==
| |||