מחמצת שאור – הבדלי גרסאות

הראיה ה[[ארכאולוגיה|ארכאולוגית]] המוקדמת ביותר לאפיית לחם ולשימוש במחמצת נמצאה בצפון מזרח [[ירדן]] ומתוארכת ל-1416,000 שנים [[לפני הספירהזמננו]], כלומר כ־4000כ־4,000 שנים לפני ביות[[תירבות צמחי בר|תירבות]] החיטה. <ref>{{צ-מאמר|שם=Archaeobotanical evidence reveals the origins of bread 14,400 years ago in northeastern Jordan|קישור=https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/30012614/|כתב עת=Proceedings of the National Academy of Sciences of the United States of America|שנת הוצאה=07 31, 2018|עמ=7925–7930|כרך=115|doi=10.1073/pnas.1801071115|מחבר=Amaia Arranz-Otaegui, Lara Gonzalez Carretero, Monica N. Ramsey, Dorian Q. Fuller}}</ref> הרכב הקמחיםהקמח של לחמים אלו הורכב בעיקר מחיטות פרא, כגון אמר ואיינקורן. מאז ועד פיתוח שיטת גידול ואריזה תעשייתית לשמרים בסוף [[המאה ה-18]] הייתה מחמצת שאור הייתההשאור הדרך הנפוצה ביותר להתפחת בצק, אך מאז הפופולריותתיעוש שלהאפיית הלחם ירדה תפוצתה. כיום אופים מקצועיים וחובבניים כאחד מחזיקים מחמצת הן בשל מורכבות טעמיםהטעמים שהן מוסיפות ללחמים ומאפים תפוחים אחרים והן בגלל היתרונות הבריאותיים של התססת קמח ארוכה יחסית להתפחה בשמרים, הכוללים את פירוק ה[[חומצה פיטית|חומצה הפיטית]] המקשה על ספיגת [[מינרל]]ים המצויים בחיטה, כגון [[ברזל]], [[סידן]], ו[[אבץ]]. <ref>{{צ-מאמר|מחבר=Chanakan Prom-u-thai, Longbin Huang, Raymond P Glahn, Ross M Welch, Shu Fukai and Benjavan Rerkasem|שם=ron (Fe) bioavailability and thedistribution of anti-Fe nutritionbiochemicals in the unpolished, polished grainand bran fraction of five rice genotypes|כתב עת=Journal of the Science of Food and Agriculture}}</ref>