סאה בסאה – הבדלי גרסאות

'''סְאָה בִּסְאָה''' היא מושג ב[[הלכה|הלכות]] [[איסור ריבית|ריבית]] שמשמעותו [[הלוואה|הלוואת]] [[סחורה]] בתורת הלוואה ולא בתורת [[מכירה]], כאשר תשלום ההלוואה מתבצע בהשבת סחורה בכמות שווה לכמות שניתנה, בלא קשר לערך הסחורה. הלוואה כזו אינה נחשבת ל[[איסור ריבית]] מהתורה, אך נאסרה מדברי חכמים, מכיוון שקיימת אפשרות שעלות הסחורה תעלה וממילא התשלום עבור הסחורה בהשבת סחורה בכמות דומה, יהיה גבוה מהסחורה שנתקבלה כהלוואה. מסיבה זו, כאשר אדם מלווה לחבירו סחורה, עליהם לתאם את השבת הסחורה על פי שוויה שבאותו הזמן, ולא על פי הכמות.

במשנה נאמר: {{ציטוטון|לא יאמר אדם לחבירו הלויני כּוֹר חטין ואני אתן לך לגורן, אבל אומר לו הלויני עד שיבא בני או עד שאמצא מפתח}}{{הערה|{{משנה|בבא מציעא|ה|ט}}.}}. המשנה קובעת, שלמרות שאסור לאדם ללוות מאדם אחר חיטין - שהם אובייקט שאינו נחשב לכסף כמובן - ולהחזיר לו אותו בפעם אחרת, דבר האסור באיסור "סאה בסאה", מותר לאדם ללוות מאדם אחר כסף כאשר הוא אינו לווה כדי להשתמש בכסף שאינו בידו באותה שעה, אלא כדי לפתור סיבה טכנית - [[מפתח (כלי)|מפתח]] של ה[[מחסן]] שבו אצורים החיטים אינו בידיו, אלא ביד בנו או שאבד ואינו יכול לפתוח זמנית את המחסן. מהמשנה אכן ניתן להסיק, כי יש לאדם באוצרו את כמות החיטים הנדרשת לו כעת ושאותה הוא לווה, אלא שמנוע הוא מלהשתמש בו מהסיבה הנזכרת. גדרי ההלכה אינם ברורים, מהו סכום המעות שמותר ללוות במקרה כזה, ורב הונא קובע את גבולות ההיתר: {{ציטוטון|יש לו סאה לוה סאה, סאתים לוה סאתים}}, כלומר - מותר לאדם ללוות חיטים בכמות של [[סאה]] אם יש לו באוצרו סאה, ויותר - בהתאם לכמות שבאוצרו. פסיקה זו מנוגדת לשיטתו של [[הלל הזקן]] החלוק על משנה זו כמוזכר בהמשך המשנה {{ציטוטון|והלל אוסר}}, ושכמותה פוסק [[שמואל (אמורא)|שמואל]] רבו.