סאה בסאה

מושג בהלכות ריבית
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: היצמדות לנושאים שוליים תוך התעלמות מנושאי ליבה. וחוסר סדר.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

סְאָה בִּסְאָה היא מושג בהלכות ריבית שמשמעותו הלוואת סחורה בתורת הלוואה ולא בתורת מכירה, כאשר תשלום ההלוואה מתבצע בהשבת סחורה בכמות שווה לכמות שניתנה, בלא קשר לערך הסחורה. הלוואה כזו אינה נחשבת לאיסור ריבית מהתורה, אך נאסרה מדברי חכמים, מכיוון שקיימת אפשרות שעלות הסחורה תעלה וממילא התשלום עבור הסחורה בהשבת סחורה בכמות דומה, יהיה גבוה מהסחורה שנתקבלה כהלוואה. מסיבה זו, כאשר אדם מלווה לחבירו סחורה, עליהם לתאם את השבת הסחורה על פי שוויה שבאותו הזמן, ולא על פי הכמות.

האופנים בהם מותרעריכה

מותר ללוות סאה כנגד סאה, אם יש ללוה מהסחורה בביתו. נחלקו בגמרא, האם צריך שיהיה ללוה סאה בביתו או שמספיק שיהיה בביתו אפילו פחות להלכה כתבו הפוסקים שאין צורך שיהיה ללוה בכמות שכנגד כל ההלוואה אלא מספיק שיהיה ברשותו אפילו כלשהו, וכבר מותר ללוות סאה בסאה. היתר נוסף שנאמר הוא אם יצא השער, פירוש שיש לחפץ כבר מחיר קבוע, מה שאומר שבכל רגע נתון ניתן לקנות את החפץ כך שמתייחסים לחפץ כאילו הוא קיים ברשותו של הלווה כל הזמן מכוח זה שיכול לקנותו בכל רגע נתון.

עד שיבוא בניעריכה

במשנה נאמר: ”לא יאמר אדם לחבירו הלויני כּוֹר חטין ואני אתן לך לגורן, אבל אומר לו הלויני עד שיבא בני או עד שאמצא מפתח”[1]. המשנה קובעת, שלמרות שאסור לאדם ללוות מאדם אחר חיטין - שהם אובייקט שאינו נחשב לכסף כמובן - ולהחזיר לו אותו בפעם אחרת, דבר האסור באיסור "סאה בסאה", מותר לאדם ללוות מאדם אחר כסף כאשר הוא אינו לווה כדי להשתמש בכסף שאינו בידו באותה שעה, אלא כדי לפתור סיבה טכנית - מפתח של המחסן שבו אצורים החיטים אינו בידיו, אלא ביד בנו או שאבד ואינו יכול לפתוח זמנית את המחסן. מהמשנה אכן ניתן להסיק, כי יש לאדם באוצרו את כמות החיטים הנדרשת לו כעת ושאותה הוא לווה, אלא שמנוע הוא מלהשתמש בו מהסיבה הנזכרת. גדרי ההלכה אינם ברורים, מהו סכום המעות שמותר ללוות במקרה כזה, ורב הונא קובע את גבולות ההיתר: ”יש לו סאה לוה סאה, סאתים לוה סאתים”, כלומר - מותר לאדם ללוות חיטים בכמות של סאה אם יש לו באוצרו סאה, ויותר - בהתאם לכמות שבאוצרו. פסיקה זו מנוגדת לשיטתו של הלל הזקן החלוק על משנה זו כמוזכר בהמשך המשנה ”והלל אוסר”, ושכמותה פוסק שמואל רבו.

שיטה אחרת מקילה יותר, של רבי יצחק מקילה עוד יותר וקובעת כי "אפילו אם יש לו סאה לווה עליה כמה כורין". בתוספות הוזכרו שתי אפשרויות לפרש את דבריו: שיטת הריב"ן, שכאשר יש לאדם בביתו סחורה בכמות של סאה מותר להלוות סחורה בכמות זו פעמים רבות מפני שבכל פעם בנפרד אין להחשיב את הסחורה כהלוואה אלא כפתרון טכני, מכיוון שיש בידו של הלווה את הסחורה הנדרשת (ובשונה מכל הלוואה שהיא רק כאשר אין ללווה את סכום ההלוואה), ולפי פירוש אחר מותר גם להלוות כמות גדולה של סחורה בפעם אחת, מכיוון שלא יכול לחלוק על אף חלק מהסחורה דיני הלוואה, מכיוון שכל חלק וחלק מההלוואה בנפרד, אין להחשיב אותה כהלוואה מכיוון שיש ללווה את שוויה בבית. ההלכה נפסקת כרבי יצחק, מכיוון שכך נראה מברייתא שאותה מצטט רבי חייא, מסדר הברייתות, שציטט אותה כראיה לדברי רבי יצחק[2].

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה