|
המאבקים בין שני המחנות בישיבה התחדדו סביב כמה הבדלים אידאולוגיים. הרב טאו ותלמידיו עסקו יותר בהדגשת מורשת הרב צבי יהודה קוק כפי שהבינוה, ואילו הרב שפירא פחות עסק בכך. נושא לימודי אמונה הודגש יותר אצל הרב טאו ותלמידיו, ואילו הרב שפירא התמקד יותר בלימודי הגמרא, אם כי שמר על כך שלימודי האמונה בישיבה יימשכו כפי שהיו,{{הערה|{{אתר ישיבה1|1=חיים אביהוא שוורץ|3=13388|2=ראש ישיבת 'מרכז הרב' (פרק ג')}}}} שיבח לימודים אלו ואף עודד ודרבן את העיסוק בהם,<ref>{{צ-מאמר|מחבר=הרב [[יעקב אריאל]]|שם=איש ההלכה|כתב עת=ביטאון צהר לב}}</ref> וכמו כן נהג לעסוק עם התלמידים בלימוד ועיסוק אמוני במוצאי שבתות, לאחר סיום השיעור בקצות החושן{{הערה|הרב [[חיים שטיינר]], "ר' אברום היה אגדה", [[גילוי דעת (עלון שבת)|גילוי דעת]], י"ג תשרי תשפ"ג.}}. הפערים התבטאו גם בתחומים הקשורים בסוגיית ה[[ממלכתיות (ציונות דתית)|ממלכתיות]], שהרב טאו הוא אחד מנושאי דגלה ואילו הרב שפירא התייחס באופן ביקורתי הרבה יותר לממשלה.{{הערה|{{המכון הישראלי לדמוקרטיה|יאיר שלג|אחרי רבים – להטות? עמדות רבנים בישראל כלפי הדמוקרטיה|books/4975|2006}}, בעמ' 78}} הרב [[שאול ישראלי]], הרב [[משה צבי נריה]] והרב [[שלמה גורן]],{{הערה|אברמוביץ', הביקורת המשיחית על גוש אמונים, בתוך: "הציונות הדתית: היסטוריה, רעיון, חברה". עמ' 183}} וכן חלק מתלמידי הרצי"ה הוותיקים – דוגמת הרבנים [[יעקב אריאל]], [[דוב ליאור]], [[יעקב הלוי פילבר|יעקב פילבר]], [[חיים שטיינר]], [[זלמן ברוך מלמד]], [[איתן איזמן]], [[מיכאל הרשקוביץ]], [[אליקים לבנון]], [[דוד חי הכהן]], [[יהושע רוזן]] ו[[אריה שטרן]] – צידדו במחנהו של הרב שפירא.{{הערה|ריקלין, מאבקם של חוג תלמידי הרצי"ה בהתנתקות. בתוך: "הציונות הדתית: היסטוריה, רעיון, חברה". עמ' 40 - 41. מכתב רבנים בוגרי הישיבה שפורסם בעיתון [[הצופה]], י"ד חשוון תשנ"ח}}{{הערה|{{יוטיוב|QX6GFWSiQKs|שם=הלווית מו"ר הרב יהושע רוזן זצ"ל|זמן=107}}}}{{דרושה הבהרה}}
מתח זה הוביל לפיצול הישיבה בראשית שנת [[תשנ"ח]] ([[1997]]). קודם לכן, בקיץ [[תשנ"ז]] ([[1997]]), הציעה הנהלת הישיבה בפני התלמידים אפשרות ללימודי הוראה במקביל ללימודי הישיבה.<ref>"ויכוח עזבעקבות שניטשזאת, בישיבהטענו ביןהרב ראשטאו הישיבהוהרבנים הגר"אהקשורים שפיראאליו, לביןכי הגר"צ טאו מראשיהנהלת הישיבה, כשעלמתכוונת הפרקלהקים עמדהמכון סוגייתללימודי הקמתוהוראה שלאשר מכון להוראהיפעל בישיבה" (שבועון– "יוםמה השישי",שעלול "טאוהיה במדברבעיניהם בישימוןלפגוע דרך...",בחירות ז'הלימוד חשוון השתנ"ח)בה. "העילההרב למשברשפירא האחרוןהכחיש במערכתאת היחסיםהדברים,{{הערה|ידיעה ביןבעיתון שפיראהצופה, ומקורביוה' לביןחשוון מי שמכונים בישיבה קבוצת הרמיתשנ"םח. (רבניםריאיון מחנכים),עיתונאי בראשותועם שלהרב טאו,שפירא היתהשהודפס פרסוםבספר תוכניתו"מורשה" שלחלק הראשוןא'}} להקמתואת מכוןדבריו להכשרתגיבו מוריםגם במסגרת[[משרד הישיבה,החינוך]] כמוו[[משרד במרביתהתרבות]] ישיבות-ההסדר"שהודיעו (אנשילכי פפר,לא "הפילוגהייתה בישיבתכל מרכזכוונה הרב",כזו{{הערה|עיתון [[כל העירהצופה]], זה' בחשווןחשוון ה'תשנ"ח,}}. עמ'משרד 52)</ref>החינוך הרבפרסם טאוגם התנגדהכחשה לכלבכתב קשר שהוארשמי{{הערה|שם=מוסף שבת|הצופה, אפילומוסף עקיף, שיפגע לדעתו ב"לשם שמיים" של הלימוד; בעוד הרב שפירא אמנם התנגד שתוכנית הלימוד של מכון ההוראה, שמקורה במשרד בחינוך, תקבע את סדרי הלימוד בישיבה, אך חיפש נוסחה שתאפשר בכל זאת הוצאת תעודת הוראה.<ref>"קרע בלב ליבה של הציונות הדתית", מקור ראשוןשבת, ז' חשווןחשוום תשנ"ח, עמ' 2-1</ref>}}. הקבוצה פרסמה מכתב פומבי תקיף ובו התנגדות לאפשרות זו, בו כונה [[משרד החינוך]] "לכל הפחות [[עבודה זרה]] [[ייחוד השם|בשיתוף]]" שאסור לישיבה לשתף עמו פעולה.{{הערה|1=לדרך הקודש, נספח ראשון}} לקראת [[זמן אלול]] הושעו החותמים על המכתב מתפקידם בישיבה,<ref>שיחה מאת הרב צבי טאו שניתנה בתחילת זמן אלול ה'תשנ"ז, בתוך החוברת '''קובץ שיחות''' – פנימי, שהוציאה לאור ישיבת הר המור, ללא שנת דפוס, עמ' 6. </ref> ובעקבות זאת עזבו אותה בתחילת [[זמן חורף]] [[תשנ"ח]] (1997) והקימו את [[ישיבת הר המור]], בהּ מכהן הרב צבי טאו כנשיא, והרבנים מרדכי שטרנברג ועמיאל שטרנברג, כראשי הישיבה.<ref>"ההשעיה הייתהזאת אמורהלמרות להיותשהוברר בתוקףשאין עדבמרכז השבוע,הרב כשבינתייםמכון מנסיםולא גורמיםמתעתד שוניםלהיות{{הערה|שם=מוסף לפשר בין המחנותשבת}}. הרב שפירא היהותלמידיו מוכןסברו שהרמי"םשעל יחזרו,פי בתנאיההלכה שיתנצלו,אסור אבלהיה אלהלהם הודיעולהקים שיסכימוישיבה לכךבעירו רקשל אם תוכניתו להקמת המכון תיגנז.הרב שפירא, סירב"שלדעתם (אנשילהוא פפר,גם "הפילוגרבם בישיבת מרכזשל הפורשים.<ref>הרב", [[כליוסף העיר]]בדיחי, ז'''יוסף בחשוון תשנ"ח, עמלקח''' 52) "מקימי הישיבה החדשה מעוניינים לצייר את המחלוקת שהובילה לפיצול כרעיונית, ולכןירושלים נמנעו מלהציב בראש הישיבה את הרב טאו. הרב מוטי שטרנברג זכה להגדרה הזו, וטאו כנראה יקבל את תואר הכבוד, נשיא הישיבהתשע" (שםב, עמ' 55)60–61</ref> ניסיונותוהרב להגיעשפירא לפשרה,אף לפניאמר ואחריכי הפיצול,ללא לאשיחזרו צלחו.<ref>"השבוע התפלגה ישיבת מרכז הרב, לאחר חודשיים בהם נעשו נסיונות בלתי פוסקיםבתשובה על ידיהמעשה רבנים,הפ תלמידיםפסולים לשעבר ותלמידים בהווהלהוראה, ליישבכדין אתתלמיד המחלוקת"החולק ("קרע בלבעל ליבהישיבתו של הציונות הדתית", מקור ראשון", ז' חשוון תשנ"ח, עמ' 1)רבו. ""מי לא ניסה"{{הערה|הצופה, הרב חיים דרוקמן, ראש ישיבת אור-עציון, הרב יעקב אריאל, רבה של רמת גן. ובכל זאת, מסבירים שם, אין כיום אדם "שיכול להעיר לרב שפירא שהוא עושה טעות". אין, כי הרבנים האחרים עדיין רוחשים לו הערכה רבה כתלמיד חכם" (אנשיל פפר, "הפילוג בישיבת מרכז-הרב", זה' בחשוון תשנ"ח). "הרוחות שככו ובחשאי מנסים להשיג עתה הסדר של פשרה. העילה המרכזית לפילוג, הקמת מכון להכשרת מורים בישיבה, הוסרה אחרי שהגר"א שפירא ויתר על הרעיון למרות שמשרד החינוך כבר הקצה את כל התקציבים. בימים אלו קיבל המשרד הודעה שלישיבת מרכז הרב אין עוד עניין במכון ועל בסיס הודעה זאת פירסם השבוע מנכ"ל משרד החינוך בין ציון דל מכתב הממוען לרב שפירא ובו הוא קובע נחרצות כי "אין מכון להכשרת מורים בישיבת מרכז הרב ולפי מיטב ידיעתי הבדוקה, אין גם כוונה להקים מכון להכשרת מורים". הנושא הזה לא ישמש עוד, איפוא, למכשלה" (א. גנוסר, "מרכז הר(י)ב", שבועון "יום השישי", י"ד חשוון תשנ"ח, עמ' 22). "</ref>}}
קבוצת רבנים מוותיקי תלמידי הרצי"ה המשיכה ללמד בישיבה אחרי הפיצול ואחרי פטירת הרב שפירא, ביניהם: הרב [[חיים שטיינר]], הרב [[יעקב פילבר]], הרב [[יהושע רוזן]], הרב [[מיכאל הרשקוביץ]], הרב [[יצחק בן שחר]], הרב [[חיים אביהו שוורץ]]. וכן אלו בעקבות הפיצול חידשו את שיעוריהם בה - הרב [[יעקב אריאל]], הרב [[אריה שטרן]] והרב [[דוד חי הכהן]].
הפילוג פגע קשות בישיבה, אך היא הצליחה להשתקם, ונותרה אחת הישיבות הגדולות והחשובות של הציבור ה[[דתי לאומי]]. לפי בדיקה שערך עיתונאי [[מקור ראשון]] [[יהודה יפרח]] בקרב המתמנים לתפקידי [[רב]]נות ו[[דיין (הלכה)|דיינות]] בציונות הדתית הוא הסיק שמפרספקטיבה מאוחרת - הפיצול לא גרם להיחלשות הישיבה, ועודנה "בית הגידול הגדול והמשמעותי ביותר לתפקידי רבנות בציונות הדתית".{{הערה|שם=סברה1}} כן כתב ש[[ישיבות הקו]], המקבלות את הקו של ישיבת הר המור, "סיפקו למגזר את רוב בניינם ומניינם של המחנכים והמורים במשך שנות דור".<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://musaf-shabbat.com/2013/08/09/%d7%9e%d7%a6%d7%95%d7%a7%d7%aa-%d7%94%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%98-%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%94-%d7%99%d7%a4%d7%a8%d7%97/|כותרת=מצוקת הלייט {{!}} יהודה יפרח|אתר=מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות|תאריך=2013-08-09|שפה=he-IL|תאריך_וידוא=2022-11-13}}</ref>
====התייחסויות לפיצול====
עיתון הצופה, וכתבו שאול שיף, הצהירו על תמיכתם ברב שפירא.<ref>"לא אסתיר כי אני אישית ו"הצופה" מתייצבים במחלוקת שפרצה מאחורי ראש הישיבה, הגאון הרב אברהם שפירא" (שאול שיף בתשובה ל"מכתב למערכת" תחת הכותרת "ויכוח בין תלמידי חכמים", הצופה, חשוון תשנ"ח)</ref> במכתב שעליו חתמו כמה רבנים מבוגרי הישיבה לאחר הפרישה והקמת הר המור, נקראו הרבנים הפורשים ותלמידיהם לשוב לישיבה ולבקש מחילה מהרב שפירא. {{מקור}} הרב [[מרדכי אליהו]] הוסיף בתחתית המכתב דברים בשבחו של הרב שפירא ובחומרת איסור ההתפלגות מהישיבה בראשותו.{{הערה|{{כיפה|חדשות כיפה|הרב יעקב שפירא על פרישת 'הר המור': "אבי הקפיד מאוד עליהם ולא מחל"|חדשות/הרב-יעקב-שפירא-על-פרישת-הר-המור-אבי-הקפיד-מאוד-עליהם-ולא-מחל/|03 באוקטובר, 2017 18:13}}, מבוסס על גיליון "שביעי" מס' 276, עמ' 46}} מכתב נוסף פורסם בעיתון [[הצופה]] הטוען שההתפלגות מנוגדת לחינוכו של הרצי"ה לאחדות, לכבוד תלמידי חכמים ולכבוד התורה. החותמים כתבו כי "מתוך אחריות ורצון לשמור על שלמותה של הישיבה, מחזקים אנו את ידי מורנו ורבנו הגאון הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא שליט"א, המוסר נפשו למען הגדלת התורה ושלמות עמנו וארצנו" וסיימו בעידוד ללומדי הישיבה ש"סופגים מרוחם של רבותינו הגדולים". בין החותמים על מכתב זה נמצאים הרבנים [[דוב ליאור]], [[זלמן מלמד]], [[יעקב אריאל]], אמנון שוגרמן, [[גדעון פרל]], [[יהודה פליקס]], [[ישעיהו מייטליס]], [[יהושע בן מאיר]], [[שמואל יניב]], [[מנחם פליקס]], [[שבתי זליקוביץ]], [[עמנואל זרביב]], [[יוסף טולדאנו]], [[שמחה שטטנר]], [[שבתי סבתו]], [[יוסף אלנקווה]], [[חיים אביהוא שוורץ]], [[דוד חי הכהן]], ועוד. בראש החותמים הופיע הרב אליהו שלמה רענן (בנו של הרב [[שלום נתן רענן]]) ., בתואר "נכד מרן הראי"ה"{{הערה|הצופה, י"ד חשוון תשנ"ח}} ▼מיד לאחר הפיצול התייצבו לצד הישיבה החדשה מוסדות רבים בציונות הדתית, ביניהם [[ישיבת עטרת כהנים]], [[ישיבת שבי חברון]], [[ישיבת הסדר|ישיבת ההסדר]] [[מדברה כעדן]], [[מכינת בני דוד]] ב[[עלי (יישוב)|עלי]], [[מדרשת הרובע]], [[מכינת עוצם|מכינת עצמונה]], [[מכינה קדם-צבאית קשת יהודה|מכינת קשת]] ועוד.<ref>[[יואב שורק]], [https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/11/ART2/678/184.html ההתחרדות של הרב טאו תגרום לשבר דתי-לאומי?], באתר [[מקור ראשון]], 21 בפברואר 2015</ref>
עם חלוף השנים המעיטו תלמידי הרצי"ה להתבטא בנושא, אך במקרים בודדים כן נרשמה התייחסות שגררה עניין בתקשורת המגזרית. הרב [[דוד חי הכהן]] כתב שישיבת הר המור היא בעלת ערך רב אך רוב הציבור כואב את הפרישה, אשר נראית בלתי מוצדקת. הוא הודההסביר שלמרות ש"סגנון הדברים" של הרצי"ה מובלט יותר בהר המור, אך לטענתו דרכו המעשית משתמרת דווקא במרכז הרב, בין השאר בפעילות למען [[ארץ ישראל]], בעוד בתחום הלימודי לא קיים הבדל. לדבריוהוא סיים כי לפי רוב רובו של הציבור ישיבת מרכז הרב היא הממשיכה את דרכו של הרצי"ה, וגם רוב זקני תלמידיו אינם מקבלים את דרכה של הר המור. השקפההרב זו,[[שלמה לפיהאבינר]] הרצי"הנשאל נקטמדוע בעמדההתפצלו ניציתהר השונההמור מהעמדהממרכז ה[[ממלכתיותהרב (ציונותוהשיב דתית)|ממלכתית]]"האמת בהפשוטה: דגלוגם הרמי"םאז הפורשיםלא עלידעתי פילמה דבריוגם הרציהיום אינני יודע למה" ה,{{הערה|{{ערוץ זכתה7|ערוץ לעיסוק7|מדוע נרחבהר בכתביהםהמור שלהתפצלה הרמי"םממרכז במרכזהרב? לאחרהרב הפיצול.אבינר משיב|582402}}}}▼
הרב [[שלמה אבינר]] אמר בימים שלאחר הפיצול שהשבוע היה עצוב מאוד, אך ייתכן שהפיצול היה בלתי נמנע, ושאין סיבה ששתי הסיבות לא יצליחו וישגשגו.<ref>"הפילוג בישיבת מרכז הרב", [[כל העיר]], ז' חשוון תשנ"ח, עמ' 55</ref> במאמרים שפרסם כתב שאין לבקר אף אחד מהצדדים, ויעץ לא להכניס את הראש למחלוקת בין הצדדים. עוד כתב שמכיוון שחילוקי הדעות החלו עקב פתרון למצוקה כספית נוראה, חשבון הנפש שיש לעשות הוא כיצד הציבור הדתי לאומי נתן לישיבות הציוניות להגיע למצב כזה.<ref>הרב שלמה אבינר, "הנותנים עצות לרבותיהם", עיטורי כהנים 156, כסליו תשנ"ח. הרב שלמה אבינר, "לא להיכנס למחלוקת", עיוטרי כהנים 158, שבט תשנ"ח</ref>
הרב שפירא ותלמידיו סברו שעל פי ההלכה אסור היה לרמי"ם הפורשים להקים ישיבה בעירו של הרב שפירא, שלדעתם הוא גם רבם של הפורשים.<ref>הרב יוסף בדיחי, '''יוסף לקח''', ירושלים תשע"ב, עמ' 60–61</ref> והרב שפירא אף אמר כי ללא שיחזרו בתשובה על המעשה הם פסולים להוראה, כדין תלמיד החולק על ישיבתו של רבו.{{הערה|הצופה, ה' חשוון תשנ"ח}}
▲עיתון הצופה, וכתבו שאול שיף, הצהירו על תמיכתם ברב שפירא.<ref>"לא אסתיר כי אני אישית ו"הצופה" מתייצבים במחלוקת שפרצה מאחורי ראש הישיבה, הגאון הרב אברהם שפירא" (שאול שיף בתשובה ל"מכתב למערכת" תחת הכותרת "ויכוח בין תלמידי חכמים", הצופה, חשוון תשנ"ח)</ref> במכתב שעליו חתמו כמה רבנים מבוגרי הישיבה לאחר הפרישה והקמת הר המור, נקראו הרבנים הפורשים ותלמידיהם לשוב לישיבה ולבקש מחילה מהרב שפירא.{{מקור}} הרב [[מרדכי אליהו]] הוסיף בתחתית המכתב דברים בשבחו של הרב שפירא ובחומרת איסור ההתפלגות מהישיבה בראשותו.{{הערה|{{כיפה|חדשות כיפה|הרב יעקב שפירא על פרישת 'הר המור': "אבי הקפיד מאוד עליהם ולא מחל"|חדשות/הרב-יעקב-שפירא-על-פרישת-הר-המור-אבי-הקפיד-מאוד-עליהם-ולא-מחל/|03 באוקטובר, 2017 18:13}}, מבוסס על גיליון "שביעי" מס' 276, עמ' 46}} מכתב נוסף פורסם בעיתון [[הצופה]] הטוען שההתפלגות מנוגדת לחינוכו של הרצי"ה לאחדות, לכבוד תלמידי חכמים ולכבוד התורה. החותמים כתבו כי "מתוך אחריות ורצון לשמור על שלמותה של הישיבה, מחזקים אנו את ידי מורנו ורבנו הגאון הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא שליט"א, המוסר נפשו למען הגדלת התורה ושלמות עמנו וארצנו" וסיימו בעידוד ללומדי הישיבה ש"סופגים מרוחם של רבותינו הגדולים". בין החותמים על מכתב זה נמצאים הרבנים [[דוב ליאור]], [[זלמן מלמד]], [[יעקב אריאל]], אמנון שוגרמן, [[גדעון פרל]], [[יהודה פליקס]], [[ישעיהו מייטליס]], [[יהושע בן מאיר]], [[שמואל יניב]], [[מנחם פליקס]], [[שבתי זליקוביץ]], [[עמנואל זרביב]], [[יוסף טולדאנו]], [[שמחה שטטנר]], [[שבתי סבתו]], [[יוסף אלנקווה]], [[חיים אביהוא שוורץ]], [[דוד חי הכהן]], ועוד. בראש החותמים הופיע הרב אליהו שלמה רענן (בנו של הרב [[שלום נתן רענן]]).{{הערה|הצופה, י"ד חשוון תשנ"ח}}
▲הרב [[דוד חי הכהן]] כתב שישיבת הר המור היא בעלת ערך רב אך רוב הציבור כואב את הפרישה, אשר נראית בלתי מוצדקת. הוא הודה ש"סגנון הדברים" של הרצי"ה מובלט יותר בהר המור, אך לטענתו דרכו המעשית משתמרת דווקא במרכז הרב, בין השאר בפעילות למען [[ארץ ישראל]], בעוד בתחום הלימודי לא קיים הבדל. לדבריו רוב רובו של הציבור ישיבת מרכז הרב היא הממשיכה את דרכו של הרצי"ה, וגם רוב זקני תלמידיו אינם מקבלים את דרכה של הר המור. השקפה זו, לפיה הרצי"ה נקט בעמדה ניצית השונה מהעמדה ה[[ממלכתיות (ציונות דתית)|ממלכתית]] בה דגלו הרמי"ם הפורשים על פי דברי הרצי"ה, זכתה לעיסוק נרחב בכתביהם של הרמי"ם במרכז לאחר הפיצול.
===הפיגוע בישיבה===
* הרב '''[[צבי יהודה הכהן קוק]]''', ראש הישיבה בשנים תשי"ב–תשמ"ב (1952–1982).
* הרב '''[[שאול ישראלי]]''', רבו של מושב [[כפר הרא"ה]], חבר [[בית הדין הרבני הגדול|בית הדין הגדול]], וחבר [[מועצת הרבנות הראשית]] לישראל – ראש הישיבה בשנים תשמ"ב–תשנ"ה (1982–1995).
* הרב '''[[אברהם אלקנה כהנא שפירא|אברהם שפירא]]''', [[הרב הראשי לישראל]] – ראש הישיבה בשנים תשמ"ב–תשס"ח (1982–2007). (כבר מתשי"ב כונה "ראש ישיבה", תחת הרצי"ה כראש '''ה'''ישיבה{{הערה|הרב יעקב אריאל, "איש ההלכה", [[צהר (כתב עת)|צהר]] גיליון לב.{{ש}}הרב יוסף בדיחי, יוסף לקח, סיום ההקדמה.{{ש}}הרב [[חיים שטיינר]], "ר' אברום היה אגדה", [[גילוי דעת (עלון שבת)|גילוי דעת]], י"ג תשרי תשפ"ג.{{ש}}ראה גם: הרב בן ציון רוזנפלד, האשה וחינוכה, עמ' 39,49}})
* הרב '''[[יעקב אלעזר כהנא שפירא|יעקב שפירא]]''' – בנו של הרב אברהם שפירא, חבר [[מועצת הרבנות הראשית]] לישראל. מכהן מאז פטירת אביו הרב שפירא בראשית שנת תשס"ח.
|
