ויקרא רבה – הבדלי גרסאות

הפתיחתא מאופיינת בלקיחת פסוק רחוק מן הפסוק הנדרש. והדרשן באמצעות היקשים, גזרות שוות ושאר מתודות פרשניות מתווה דרך השתלשלות המסתיימת בפסוק עליו המדרש דן. פתיחתא פשוטה היא פתיחתא המאופיינת בקשר מובהק התגלגל בין דרשה לדרשה. בניגוד למדרש בראשית בה, המדרש על ויקרא מכיל בנוסף לפתיחתאות הפשוטות גם פתיחתאות מורכבות. פתיחתאות אלו מורכבות מכמה חטיבות אשר נראות ללא קשר רעיוני ביניהן. אך בצירוף כולם יחדיו עולה החיבור בין הפסוק הרחוק לפסוק הנדרש{{הערה|ח.[[חננאל מאק]], '''מדרש ואגדה''', האוניברסיטה המשודרת, עמודעמ' 7977–79.|שם=מאק 79}}. דוגמה לדבר אותהניתח מנתח החוקר ח.[[חננאל מאק]] בספרו "מדרש ואגדה" היא הפתיחהבפתיחה הראשונה לספר ויקרא:

{{ציטוט|תוכן="וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה" '''רבי תנחום בר חנילאי''' פתח (תהלים קג, כ): "בָּרְכוּ ה' מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְּבָרוֹ וְגוֹ'" במה הכתוב מדבר? [...] אינו מדבר אלא בתחתונים. '''ד"א''' נקראו הנביאים מלאכים הה"ד (במדבר כ, טז): "וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים וגו'" וכי מלאך ה' היה והלא משה היה ולמה קורא אותו מלאך אלא מכאן ש'''הנביאי' נקראי' מלאכים'''. [...] "גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְּבָרוֹ" במה הכתוב מדבר א"ר יצחק '''בשומרי שביעית הכתוב מדבר''' [...] "עֹשֵׂי דְּבָרוֹ" רבי הונא בשם ר' אחא אמר '''בישראל שעמדו לפני הר סיני הכתוב מדבר''' שהקדימו עשייה לשמיעה ואמרו (שמות כד, ז): "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע". "לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ" '''א"ר תנחום בר חנילאי''' בנוהג שבעולם משוי שקשה לא' נוח לשנים ולשני' נוח לארבע או שמא משוי שקשה לס' רבוא נוח לאחד כל ישראל עומדים לפני הר סיני ואומרים (דברים ה, כב): "אם יוספים אנחנו לשמוע וגו'" ומשה שומע קול הדבור עצמו וחיה תדע לך שהוא כן שמכולן לא קרא אלא למשה לכך נאמר "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה":|מקור=ויקרא{{משרד רבה |ויקרא|א, |א.}}|אנגלית=}}

בתחילה מובאות ארבע דעות המפרשות על מי הפסוק בתהילים מדבר, כאשר כל דוגמה מנומקת באמצעות ראיות מפסוקים. רבי תנחום אומר כי הפסוק מתהילים לא מדבר על מלאכים עליונים אלא בשליחים בני אדם. דעה שנייה היא שהפסוק מדבר על נביאים. דעה שלישית היא שהפסוק מדבר על שומרי שמיטה ודעה רבעית היא שהכתוב מדבר על בני ישראל שעמדו לפני הר סיני. לכאורה אין קשר סיבתי בין הדרשות השונות וכל אחת עומדת בפני עצמה. את החוט השוזר את הפירושים השונים מביא רבי תנחום בסוף הפתיחתא. תחילה מביא רבי תנחום דבר שידוע במציאות. נשיאת משא הכבד לאחד לא יהיה קשה לנשיאה באמצעות שני אנשים, ובאותו אופן דבר הקשה לנשיאה בשניים יהיה נוח לנשיאה בארבע. ומכאן בהכללה אמור להיות דבר שקשה לאחד לשאת יהיה קל לאין ערוך לשישים ריבוא לשאת. ואף על פי כן משה יכול היה לשאת את הדיבור האלוקי שבני ישראל לא עמדו בפניו. מהדרשות שהובאו לעיל על קורא המדרש להסיק את עוצם גדולתו של משה. לפי הפסוק בתהילים בני ישראל הם מלאכי ה' "גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְּבָרוֹ", המשווים לשומרי שביעית, שמוסרים נפשם על המצוות, שמשווים לנביאים. ואף על פי כן לא יכלו לעמוד בפני הדיבור ומשה עמד. ללא הראיה הכוללת של סך הדרשות כל חלק הוא עצמאי וקטן, אך הראיה הכוללת של חיבור הדרשות זו לזו נדרשת מהקורא עצמו, ואין הוא יכול לעשות זאת ללא כל הדרשות יחדיו{{הערה|ח. מאק מדרש ואגדה, האוניברסיטה המשודרת, עמוד 77–79.|שם=מאק79}}.