פתיחת התפריט הראשי

ויקרא רבה או הגדת ויקרא[1] או הגדה של ויקרא[2] הוא מדרש אגדה דרשני על ספר ויקרא, שנכתב בארץ ישראל במאה החמישית[2] או במאה השישית[3] או באמצע המאה השביעית[4], ההשערה הרווחת היא כי המונח 'רבה' ניתן לו בעת קיבוצו עם שאר ההגדות על התורה והמגילות בידי המעתיקים, כיוון שהיו אחר הספר בראשית רבה, וששמו הקדום יותר היה הגדת ויקרא[2].

תוכן עניינים

מאפייניםעריכה

מבנה ותוכןעריכה

ויקרא רבה מחולק לשלושים ושבע פרשיות, אשר ככל הנראה היו מותאמות לסדר הקריאה הארץ ישראלי הקדום[3], או לפחות היו ערוכות ספרותית תוך שמירה על הזיקה לבית הכנסת, גם אם לא בהתאמה מלאה לפרשיות הנקראות על סדר היום[5]. כל פרשה בנויה מחטיבת פתיחתאות המהוות בניגוד בראשית רבה את רוב הפרשה, מגוף הדרשה ולמעט שלוש פרשיות גם מדברי סיום. בכמחצית מן הפרשיות מופיעה המילה גופא כמילת קישור לדרשה. בדרשה עצמה חוזרים לדרוש פסוקים מתחילת הפרשה, פסוקים מפרשיה קודמת או שפותחים דיון לסוגיה אגדתית במבנה הדומה לסוגיה התלמודית[6] הדרשות מסתיימות בעשרים וחמישה מהמקרים בדברי הגאולה העתידה, בשלוש בדברי תפילה וכפרת עוונות ובשש הנותרות הסיום מתבטא בסגירת המעגל הספרותי של הנושא הנידון בפרשה[1]. תוכנו של המדרש מהווה את הבסיס לכחמישים פרשיות בתנחומא, ונמצא מקביל בשישים פרשיות לתלמוד הירושלמי[7]. הפרשיות ברוב המקרים אינן זהות וישנה מחלוקת בין החוקרים איזה מן החיבורים שאב מן השני[8]. כמו כן נמצא דמיון רב בין המדרש פסיקתא דרב כהנא לבין מדרש ויקרא רבה, ישנן חמש פרשיות שכמעט זהות וסגנון המדרשים דומה, כמו כן מקורות אשר לא היו לנגד עיניו של מחבר הפסיקתא דרב כהנא נעלמו מעיני מחבר מדרש ויקרא רבה וכמו בעיניין הירושלמי המקור הקדום מביניהם לדרשות עדיין לוט בערפל[9].

מדרש דרשניעריכה

מדרש ויקרא רב הוא מדרש דרשני דהיינו אין הוא מפרש את הפרשיה הנידונה אלא עיקרו נשיאת דרשה על נושא מסוים כאשר הפסוקים מהווים רק מסלול עליו הדרשן מניע את תוכן הדרשה. בסוגה ספרותית זו הפסוקים הנדרשים בכל פרשיה הם פסוקים בודדים הפותחים את הפרשה, לרוב הפסוקים יוצאו מהקשרם על מנת להוביל לנושא הנידון. האמרות השונות לרוב יהיו בעלות לכידות תימטית ממבט העל של נושא הדרשה, אך שונים בנושא הפרטי בין אמרה לאמרה. כמו כן בין פתיחתא לפתיחתא תשמר תכונה זו. תכונה זו הביא את החוקר י.ל. צונץ לתאר את תצרופת האמרות היוצרות יחדיו את הלכידות התימטית "כמעשה אמנות פסיפסים"[1]. אחד ההסברים לשיטה זו המתבססת על מספר מועט של פסוקים המוצאים לרוב מהקשרם הוא שספר ויקרא דל בנושאים אגדתיים ורובו הגדול עוסק בפרקטיקה הדתית המסועפת של עבודת הקורבנות. לכן בבואו של מחבר המדרש לחבר מדרש הצמוד לספר המקראי, אך גם שומר על מנעד נושאים רחב נאלץ הוא להוציא את המקרא מידי פשוטו, ולהצטמצם למספר מועט ככל שניתן של פסוקים[10].

הפתיחתאותעריכה

הפתיחתא מאופיינת בלקיחת פסוק רחוק מן הפסוק הנדרש. והדרשן באמצעות היקישים, גזרות שוות ושאר מתודות פרשניות מתווה דרך השתלשלות המסתיימת בפסוק עליו המדרש דן. פתיחתא פשוטה היא פתיחתא המאופיינת בקשר מובהק התגלגל בין דרשה לדרשה. בניגוד למדרש בראשית בה, המדרש על ויקרא מכיל בנוסף לפתיחתאות הפשוטות גם פתיחתאות מורכבות. פתיחתאות אלו מורכבות מכמה חטיבות אשר נראות ללא קשר רעיוני ביניהן. אך בצירוף כולם יחדיו עולה החיבור בין הפסוק הרחוק לפסוק הנדרש[11]. דוגמה לדבר אותה מנתח החוקר ח. מאק בספרו "מדרש ואגדה" היא הפתיחה הראשונה לספר ויקרא:

"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה" רבי תנחום בר חנילאי פתח (תהלים קג, כ): "בָּרְכוּ ה' מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְּבָרוֹ וְגוֹ'" במה הכתוב מדבר? [...] אינו מדבר אלא בתחתונים. ד"א נקראו הנביאים מלאכים הה"ד (במדבר כ, טז): "וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים וגו'" וכי מלאך ה' היה והלא משה היה ולמה קורא אותו מלאך אלא מכאן שהנביאי' נקראי' מלאכים. [...] "גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְּבָרוֹ" במה הכתוב מדבר א"ר יצחק בשומרי שביעית הכתוב מדבר [...] "עֹשֵׂי דְּבָרוֹ" רבי הונא בשם ר' אחא אמר בישראל שעמדו לפני הר סיני הכתוב מדבר שהקדימו עשייה לשמיעה ואמרו (שמות כד, ז): "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע". "לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ" א"ר תנחום בר חנילאי בנוהג שבעולם משוי שקשה לא' נוח לשנים ולשני' נוח לארבע או שמא משוי שקשה לס' רבוא נוח לאחד כל ישראל עומדים לפני הר סיני ואומרים (דברים ה, כב): "אם יוספים אנחנו לשמוע וגו'" ומשה שומע קול הדבור עצמו וחיה תדע לך שהוא כן שמכולן לא קרא אלא למשה לכך נאמר "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה":

ויקרא רבה א,א.

בתחילה מובאות ארבע דעות המפרשות על מי הפסוק בתהילים מדבר, כאשר כל דוגמה מנומקת באמצעות ראיות מפסוקים. רבי תנחום אומר כי הפסוק מתהילים לא מדבר על מלאכים עליונים אלא בשליחים בני אדם. דעה שנייה היא שהפסוק מדבר על נביאים. דעה שלישית היא שהפסוק מדבר על שומרי שמיטה ודעה רבעית היא שהכתוב מדבר על בני ישראל שעמדו לפני הר סיני. לכאורה אין קשר סיבתי בין הדרשות השונות וכל אחת עומדת בפני עצמה. את החוט השוזר את הפירושים השונים מביא רבי תנחום בסוף הפתיחתא. תחילה מביא רבי תנחום דבר שידוע במציאות. נשיאת משא הכבד לאחד לא יהיה קשה לנשיאה באמצעות שני אנשים, ובאותו אופן דבר הקשה לנשיאה בשניים יהיה נוח לנשיאה בארבע. ומכאן בהכללה אמור להיות דבר שקשה לאחד לשאת יהיה קל לאין ערוך לשישים ריבוא לשאת. ואף על פי כן משה יכול היה לשאת את הדיבור האלוקי שבני ישראל לא עמדו בפניו. מהדרשות שהובאו לעיל על קורא המדרש להסיק את עוצם גדולתו של משה. לפי הפסוק בתהילים בני ישראל הם מלאכי ה' "גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְּבָרוֹ", המשווים לשומרי שביעית, שמוסרים נפשם על המצוות, שמשווים לנביאים. ואף על פי כן לא יכלו לעמוד בפני הדיבור ומשה עמד. ללא הראיה הכוללת של סך הדרשות כל חלק הוא עצמאי וקטן, אך הראיה הכוללת של חיבור הדרשות זו לזו נדרשת מהקורא עצמו, ואין הוא יכול לעשות זאת ללא כל הדרשות יחדיו[12].

שפה ומקום חיבורועריכה

מדרש ויקרא רבה כתוב בעברית מעורבת בארמית גלילית, אך ניתן למצוא בו גם מילים יווניות. בנוסף לשפה ניתן למצוא במדרש בעיקר אמוראים ארץ ישראלים אך מופיעים גם מעט אמוראים בבליים מהדור הראשון. כמו כן מוזכרים בסיפורי החכמים גם שמות של מקומות בישראל אשר רובם מתרגזים באזור הגליל. כמו כן ישנם גם עדויות על מנהגי ארץ ישראל הנוגדים את הפסיקה הבבלית[10].

מהדורותעריכה

לספר זה חוברו מהדורות שונות. באחדות מופיעים פרשנים שונים, ואחרות ללא פירוש. המהדורות הנפוצות הן:

  • מהדורת וילנא תרל"ח, ומהדורות צילום שלה
  • מהדורת ברלין תרס"ג, ומהדורות צילום שלה
  • מדרש רבה המבואר, הרב אברהם צבי שטינברגר

מהדורות מדעיותעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • יוסף היינימן, 'פרשיות בויקרא רבה שמקוריותן מפוקפקת', תרביץ, לז, תשכ"ח, עמ' 339–354. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR דרך אתר הספרייה הלאומית, לאחר הזדהות ולאחריה כניסה לכתב עת כלשהו דרך המסך המוצג. הרישום לאתר הספרייה הוא חינם)(הקישור אינו פעיל, 8.3.2019)
  • הנ"ל, 'אמנות הקומפוזיציה במדרש ויקרא רבה', הספרות, ב, 1971, עמ' 808–825.
  • עפרה מאיר, 'מעשה העריכה בבראשית רבה ובויקרא רבה', תעודה, יא, מחקרים במדרשי האגדה, תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, תשנ"ו, עמ' 61–90.
  • מרדכי מרגליות, 'מבוא, נספחים ומפתחות למדרש ויקרא רבה', בתוך: הנ"ל, ויקרא רבה, ירושלים: תשי"ג.
  • מקס קדושין, A Conceptual Commentary on Midrash Leviticus RabbahISBN 9781586841010
  • Ch. Milikowsky and M.Schlueter, 'Vayyiqra Rabba through History', in: Jewish Studies at the Turn of the Twentieth Century, Leiden 1999, pp. 311–321.

8.R. Sarason, The Petihot in Leviticus Rabba, JJS 33, 1982), pp. 557–567.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 י.ל. צונץ הדרשות בישראל ביאליק 1974 עמוד 79.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 ע. רייזל, מבוא למדרשים ,עמוד 126, תשע"א.
  3. ^ 3.0 3.1 ח. אלבק, מדרש ויקרא רבה, בתוך:ספר היובל לכבוד לוי גינצבורג למלאות לו שבעים שנה, ניו יורק תש"ו, חלק עברי, עמוד כה-מג.
  4. ^ י.ל. צונץ הדרשות בישראל ביאליק 1974 עמוד 80.
  5. ^ ע. רייזל, מבוא למדרשים ,עמוד 129, תשע"א.
  6. ^ ע. רייזל, מבוא למדרשים ,עמוד 130, תשע"א.
  7. ^ ח. מאק מדרש ואגדה, האוניברסיטה המשודרת, עמוד 75.
  8. ^ י.ל. צונץ הדרשות בישראל ביאליק 1974 עמוד 126 הערה 2
  9. ^ ח. מאק מדרש ואגדה, האוניברסיטה המשודרת, עמוד 79–80.
  10. ^ 10.0 10.1 ע. רייזל, מבוא למדרשים ,עמוד 128, תשע"א.
  11. ^ ח. מאק מדרש ואגדה, האוניברסיטה המשודרת, עמוד 79.
  12. ^ ח. מאק מדרש ואגדה, האוניברסיטה המשודרת, עמוד 77–79.