ויקרא רבה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 1:
'''ויקרא רבה''' או '''הגדת ויקרא'''{{הערה|
==מאפיינים==
=== מבנה ותוכן ===
ויקרא רבה מחולק לשלושים ושבע פרשיות, אשר ככל הנראה היו מותאמות לסדר הקריאה הארץ ישראלי הקדום{{הערה|שם=אלבק}}, או לפחות היו ערוכות ספרותית תוך שמירה על הזיקה לבית הכנסת, גם אם לא בהתאמה מלאה לפרשיות הנקראות על סדר היום{{הערה|
כל פרשה בנויה מחטיבת פתיחתאות המהוות, בניגוד לבראשית רבה, את רוב הפרשה, מגוף הדרשה ולמעט שלוש פרשיות גם מדברי סיום. בכמחצית מן הפרשיות מופיעה המילה גופא כמילת קישור לדרשה. בדרשה עצמה חוזרים לדרוש פסוקים מתחילת הפרשה, פסוקים מפרשיה קודמת או שפותחים דיון לסוגיה אגדתית במבנה הדומה לסוגיה התלמודית{{הערה|
====מדרש דרשני====
מדרש ויקרא רבה הוא מן הסוג "מדרש דרשני", כלומר מדרש שאינו מפרש את פסוקי הפרשה הנידונה, ועיקרו נשיאת [[דרשה]] על נושא מסוים, כאשר הפסוקים מהווים רק הבסיס לדדברי הדרשן. בסוג זה הפסוקים הנדרשים בכל פרשה הם פסוקים בודדים הפותחים את הפרשה, ולרוב הם יוצאו מהקשרם על מנת להוביל לנושא הנידון. האמרות השונות לרוב יהיו בעלות לכידות תימטית ממבט העל של נושא הדרשה, אך שונים בנושא הפרטי בין אמרה לאמרה. כמו כן בין פתיחתא לפתיחתא תשמר תכונה זו. תכונה זו הביאה את [[לאופולד צונץ]] לתאר את תצרופת האמרות היוצרות יחדיו את הלכידות התימטית "כמעשה אמנות פסיפסים"{{הערה|שם=צונץ 79}}. אחד ההסברים לשימוש בשיטה זו בויקרא רבה הוא שספר ויקרא דל בנושאים אגדתיים ורובו הגדול עוסק בפרקטיקה הדתית המסועפת של עבודת הקורבנות. לכן בבואו של מחבר המדרש לחבר מדרש הצמוד לספר המקראי, אך גם שומר על מנעד נושאים רחב, נאלץ הוא להוציא את המקרא מידי פשוטו, ולהצטמצם למספר מועט ככל שניתן של פסוקים{{הערה|ענת רייזל, '''מבוא למדרשים''', מכללת הרצוג תשע"א, עמוד 128.|שם=רייזל 128}}.
====הפתיחתאות====
הפתיחתא מאופיינת בלקיחת פסוק רחוק מן הפסוק הנדרש. והדרשן באמצעות היקשים, גזרות שוות ושאר מתודות פרשניות מתווה דרך השתלשלות המסתיימת בפסוק עליו המדרש דן. פתיחתא פשוטה היא פתיחתא המאופיינת בקשר מובהק התגלגל בין דרשה לדרשה. בניגוד למדרש בראשית בה, המדרש על ויקרא מכיל בנוסף לפתיחתאות הפשוטות גם פתיחתאות מורכבות. פתיחתאות אלו מורכבות מכמה חטיבות אשר נראות ללא קשר רעיוני ביניהן. אך בצירוף כולם יחדיו עולה החיבור בין הפסוק הרחוק לפסוק הנדרש{{הערה|
{{ציטוט|תוכן="וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה" '''רבי תנחום בר חנילאי''' פתח (תהלים קג, כ): "בָּרְכוּ ה' מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְּבָרוֹ וְגוֹ'" במה הכתוב מדבר? [...] אינו מדבר אלא בתחתונים. '''ד"א''' נקראו הנביאים מלאכים הה"ד (במדבר כ, טז): "וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים וגו'" וכי מלאך ה' היה והלא משה היה ולמה קורא אותו מלאך אלא מכאן ש'''הנביאי' נקראי' מלאכים'''. [...] "גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְּבָרוֹ" במה הכתוב מדבר א"ר יצחק '''בשומרי שביעית הכתוב מדבר''' [...] "עֹשֵׂי דְּבָרוֹ" רבי הונא בשם ר' אחא אמר '''בישראל שעמדו לפני הר סיני הכתוב מדבר''' שהקדימו עשייה לשמיעה ואמרו (שמות כד, ז): "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע". "לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ" '''א"ר תנחום בר חנילאי''' בנוהג שבעולם משוי שקשה לא' נוח לשנים ולשני' נוח לארבע או שמא משוי שקשה לס' רבוא נוח לאחד כל ישראל עומדים לפני הר סיני ואומרים (דברים ה, כב): "אם יוספים אנחנו לשמוע וגו'" ומשה שומע קול הדבור עצמו וחיה תדע לך שהוא כן שמכולן לא קרא אלא למשה לכך נאמר "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה":|מקור={{משרד רבה|ויקרא|א|א}}|אנגלית=}}
בתחילה מובאות ארבע דעות המפרשות על מי הפסוק בתהילים מדבר, כאשר כל דוגמה מנומקת באמצעות ראיות מפסוקים. רבי תנחום אומר כי הפסוק מתהילים לא מדבר על מלאכים עליונים אלא בשליחים בני אדם. דעה שנייה היא שהפסוק מדבר על נביאים. דעה שלישית היא שהפסוק מדבר על שומרי שמיטה ודעה רבעית היא שהכתוב מדבר על בני ישראל שעמדו לפני הר סיני. לכאורה אין קשר סיבתי בין הדרשות השונות וכל אחת עומדת בפני עצמה. את החוט השוזר את הפירושים השונים מביא רבי תנחום בסוף הפתיחתא. תחילה מביא רבי תנחום דבר שידוע במציאות. נשיאת משא הכבד לאחד לא יהיה קשה לנשיאה באמצעות שני אנשים, ובאותו אופן דבר הקשה לנשיאה בשניים יהיה נוח לנשיאה בארבע. ומכאן בהכללה אמור להיות דבר שקשה לאחד לשאת יהיה קל לאין ערוך לשישים ריבוא לשאת. ואף על פי כן משה יכול היה לשאת את הדיבור האלוקי שבני ישראל לא עמדו בפניו. מהדרשות שהובאו לעיל על קורא המדרש להסיק את עוצם גדולתו של משה. לפי הפסוק בתהילים בני ישראל הם מלאכי ה' "גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְּבָרוֹ", המשווים לשומרי שביעית, שמוסרים נפשם על המצוות, שמשווים לנביאים. ואף על פי כן לא יכלו לעמוד בפני הדיבור ומשה עמד. ללא הראיה הכוללת של סך הדרשות כל חלק הוא עצמאי וקטן, אך הראיה הכוללת של חיבור הדרשות זו לזו נדרשת מהקורא עצמו, ואין הוא יכול לעשות זאת ללא כל הדרשות יחדיו{{הערה|שם=
=== שפה ומקום חיבורו ===
|