עבודה עברית – הבדלי גרסאות

'כיבוש העבודה' בא לידי ביטוי בכך שהיהודים מנעו את כניסתם של הערבים למקומות עבודה חדשים שנוצרו במושבות ובמשק היהודי. בכיבוש העבודה ניתן להבחין כיצד עבודת היחיד תורמת לכל היהודים בהגשמת הרעיון הציוני{{הערה|העבודה העברית וכִּבושה, עמ' 18-20.}}.

 

===העלייה השנייה===

אנשי העלייה השנייה הגיעו מסוף [[המאה ה-19]] ועד תחילת [[המאה ה-20]] מ[[מזרח אירופה]], על רקע קשיים כלכליים, גזירות ורדיפות. הם היו חדורי אידאולוגיה ומוטיבציה להקים המון עובד שיביא בסופו של דבר להקמת אומה ומדינה לעם היהודי בארץ ישראל. מתוך השאיפה לציונות וההתנגדות לחברה [[קולוניאליזם|קולוניאליסטית]], אנשי העלייה השנייה התנגדו להעסקת הפועל הערבי, המוכן לעבוד תמורת סכום פעוט, וקידמו העסקה של עובדים יהודים בלבד.

 

ההתיישבות הפכה למרכזית בפעולות [[ההסתדרות הציונית]] בארץ, והיה נדמה כי העלייה השלישית תפתור את סוגיית היחסים עם הערבים. אך התקווה לרוב יהודי גרמה לירידה בחשיבות כיבוש העבודה במושבות.

 

גל [[העלייה הרביעית]] בשנת [[1924]] אופיין בעליית בעלי משפחה שהיו שייכים ל[[המעמד הבינוני|מעמד הבינוני]] ה[[בורגנים|בורגני]]. [[תנועת הפועלים]] הבינה כי על מנת ליצור משק גדול ויציב, על בעלי ההון הפרטי לקחת על עצמם תפקידים למען הלאומיות, תוך ויתור על האינטרסים המעמדיים. אך המעמד הבורגני לא הראה נכונות לשאת את האחריות למשימה{{הערה|העבודה העברית וכִּבושה, עמ' 32-37.}}.

המאבק ל'עבודה עברית' היה מאבק לאומי וכן בעיה לאומית, שכן רק עבודה עברית הבטיחה קליטת [[עלייה]] בארץ ישראל. מאבק זה יצר הזדהות מעמדית עמוקה בקרב הפועלים, שנבעה מהצורך להגן על [[מעמד הפועלים]].

 

בהתאם למדיניות שנקבעה ב[[הספר הלבן הראשון|ספר הלבן הראשון]] (1922) וב[[הספר הלבן של פאספילד|ספר הלבן של פאספילד]] (1930), נקבעה מכסת העלייה היהודית לארץ ישראל על פי כושר הקליטה הכלכלי של הארץ. הגבלה זו של ההגירה היהודית אלצה את הגופים הציוניים להבטיח שכל [[מקום עבודה]] שנוצר במשק היהודי יהיה פנוי לקליטת מהגר יהודי. מאחר שהסקטור הערבי של המשק הארץ-ישראלי היה סגור בפני הפועלים היהודים (הן מטעמים כלכליים והן מטעמים פוליטיים), מדיניות "העבודה העברית" הייתה הדרך היחידה למניעת אבטלה רחבה בקרב הפועלים היהודים, שהייתה מביאה לצמצום העלייה בהתאם למדיניות ממשלת המנדט. בנוסף על כך, מאחר שהפועל היהודי היה יקר יותר משמעותית מהפועל הערבי והיהודים היו מאורגנים ברובם הגדול בהסתדרות עובדים, העדיפו המעסיקים הלא-יהודים (גם במחלקות השונות של משרדי הממשלה) את הפועלים הערבים. מצב זה גרם בשנים 1935-1932, בהן היה גידול עצום בעלייה היהודית, למאבק עיקש מצד הרשויות היהודיות, ובראשן [[ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל]], על הגשמת עקרון העבודה העברית במשק היהודי.{{הערה|[[יהושע פורת]], '''[[צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית (ספר)|ממהומות למרידה: התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1939-1929]]''', עמ' 159.}}

 

ההתנגדות הערבית להגירה היהודית לארץ ישראל הייתה מלווה בטענה נגד המדיניות הציונית של העבודה העברית. טענה זו הוחרפה כאשר משמרות הפועלים היהודים, שהתנגשו במעסיקים היהודים שניסו להתחמק מהעסקת יהודים, התנגשו גם בפועלים הערבים שעבדו אצלם. הערבים דרשו מהממשלה למנוע את מה שנראה מצדם כחרם כלכלי, כפי שפעלה נגד [[החרם הערבי]] על המשק היהודי בעקבות [[מאורעות תרפ"ט]]. המאבק בין הפועלים היהודים והערבים החריף מאוד בסתיו 1934 ולקראת סוף אותה שנה החל [[פח'רי אל-נשאשיבי]] לארגן אגודות מקצועיות של פועלים ערבים ולהציב משמרות מטעמן כנגד משמרות "העבודה העברית".{{הערה|יהושע פורת, '''ממהומות למרידה''', עמ' 160.}}

 

{{הארץ|יאיר אטינגר|הרב החרדי קנייבסקי הורה להפסיק להעסיק ערבים בישיבות|1.1312234|17.03.2008}}{{ש}}

"[http://www.kikarhashabat.co.il/הערבים-הם-רוצחים-אסור-להעסיקם.html הגר"ח קנייבסקי: "הערבים רוצחים, אסור להעסיקם"]", באתר "[[כיכר השבת (אתר אינטרנט)|כיכר השבת]]", 15.11.09{{ש}}