הרתעה (משפטים) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
מאין תקציר עריכה |
||
שורה 4:
להרתעה מקום מרכזי ב[[משפט פלילי|משפט הפלילי]], אך יש לה מקום לא מבוטל גם ב[[משפט אזרחי|משפט האזרחי]], שבו נפסקים לעתים פיצויים עונשיים כאמצעי הרתעה, ולא רק לשם מתן פיצוי לצד הנפגע. ב[[חוק הגנת השכר]], למשל, נקבע פיצוי גבוה מאוד על [[הלנת שכר]], לא רק כדי לפצות את ה[[עובד]] על הפגיעה בו, אלא בעיקר כדי להרתיע מעסיקים מהלנת שכר.
ב[[דיני הנזיקין]], עצם החובה המוטלת על המזיק לפצות את הניזוק יש בה גורם של הרתעה, משום שבפיצוי, גם כאשר הוא בא רק כדי לפצות את הניזוק, ללא כל גורם עונשי, עלול להיות עול כספי כבד. עול זה עשוי להיות ישיר, כאשר המזיק נדרש לשלם את הפיצוי מכיסו, או עקיף, כאשר [[חברת ביטוח]] נושאת בתשלום הנזק, אך מעלה בשל כך את [[פרמיה (ביטוח)|פרמיית הביטוח]].
ביצירתה של הרתעה יעילה ישנם שני סיכונים:
* '''הרתעת יתר''': הרתעה שעקב חומרתה מרתיעה לא רק את העבריין, אלא גם את האזרח השומר חוק, הנמנע מעשיית מעשים כשרים, מחשש שמא יתפרשו ככאלה שיפעילו כנגדו צעדי ענישה.
* '''הרתעת חסר''': הרתעה שאינה משיגה את מטרתה, משום שעוצמתה נמוכה מאוד יחסית לרווח הגלום בביצוע העבירה.
{{קצרמר|חוק ומשפט}}
| |||