טיפול בהלם – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט החלפות: הוויטמין; |
מאין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
'''טיפול בהלם''' הוא הליך [[רפואה|רפואי]] שבו נגרם למטופל [[הלם]] מסוג כלשהו, באופן מכוון ומבוקר, למטרת טיפול [[פסיכיאטריה|פסיכיאטרי]]. מטרתו של טיפול בהלם היא לעורר את מצב ההלם באופן מלאכותי ובתנאים מבוקרים, בהנחה שמצבי הלם עשויים לשפר את מצבו הנפשי של המטופל לאחר התאוששותו.
סוגים שונים של טיפול בהלם היו נהוגים עד למחצית השנייה של המאה העשרים. אולם, ספיקות שהתעוררו באשר ליעילותם של הטיפולים אלה לטווח ארוך, קשיים [[אתיקה רפואית|אתיים]] שעוררו טיפולים אלה, פיתוח תרופות פסיכיאטריות יעילות יותר וטיפולים פסיכותרפיים תומכים, הביאו לירידה רבה בשימוש בטכניקות טיפוליות בהלם. [[טיפול בנזעי חשמל]] (הלם חשמלי או "שוק חשמלי") הוא הטיפול היחיד בהלם אשר מבוצע עדיין בהיקף משמעותי אף במאה העשרים ואחת, והוא נחשב לטיפול יעיל במקרים עמידים-לתרופות, בעיקר של דיכאון ומצבים פסיכוטיים, כמו גם במצבים מסכני חיים ואובדנות. בטיפול זה ניתן זרם חשמלי קצר ומבוקר, תחת הרדמה ושיתוק שרירים, שמטרתו השראת פרכוס כללי, הנמדד בעזרת EEG ([[אלקטרואנצפאלוגרם]]). הפרכוס עצמו, הוא אשר נחשב כבעל האפקט הטיפולי.
==היסטוריה==
שורה 14:
==סוגי טיפול בהלם==
* טיפול בהלם קדחת [[מלריה]] כרוך בהחדרת תרכיב [[פרוטוזואה]] של מלריה לדם המטופל כדי לגרום לקדחת חום וחוסר הכרה, אשר אחריהן לעתים מתרחשים אף פרכוסים. שיטת טיפול זו תוארה על ידי הרופא האוסטרי [[יוליוס ואגנר-יאורג]] (1857-1940) בעשור הראשון למאה ובשנת 1927 הוענק לו על כך [[רשימת מקבלי פרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה|פרס נובל לרפואה]]. תקופת מה נעשה שימוש בטיפול זה בחולים במחלת נפש הסובלים משיתוק כללי בשלב מתקדם של מחלת ה[[עגבת]]. היום אין עוד שימוש בטיפול זה.
* טיפול בהלם [[אינסולין]] כרוך בהזרקת כמות גדולה של אינסולין לחולה, דבר הגורם לפרכוסים ול[[תרדמת]] כתוצאה מ[[היפוגליקמיה]] במוח. הטיפול התגלה על ידי הרופא והחוקר הפולני מנפרד סקל (1900-1957) בשנת 1933. הליך זה היה בשימוש עד לשנות החמישים כטיפול בדכאון ובפסיכוזה. אולם, תרדמת אינסולין עלולה להיות בלתי הפיכה ובשנת 1939 דווח על 1.3% של מקרי תמותה בעקבות תרדמת בלתי הפיכה לאחר שימוש באינסולין. <ref>Board of Control for England & Wales (1939) The Twenty-fifth Annual Report of the Board of Control 1938 (London: HMSO)</ref> * טיפול הלם ב[[מטרזול]], סם הגורם לפרכוסים במהירות רבה. הטיפול התגלה על ידי הרופא והחוקר ההונגרי לדיסלס י. מדונה (1896-1964) בשנת 1934. זמן קצר אחר כך הועדף טיפול בנזעי חשמל על פני טיפול זה כיוון שסם זה עורר תופעות לוואי רבות וקשיים בבקרת החולה. עוצמת הפרכוסים שנגרמו הייתה לעתים כה רבה עד שנגרמו לחולים שברים ב[[חוליה (אנטומיה)|חוליות עמוד השדרה]], במיוחד אצל אלה אשר סבלו כבר ממחסור ב[[ויטמין D|וויטמין D]] בגלל תזונה לקויה בבתי חולים פסיכיאטריים.<ref> McCrae, N. (2006) ‘A violent thunderstorm’: Cardiazol treatment in British mental hospitals. History of Psychiatry 17: 67–90.</ref>* טיפול בהלם פרמקולוגי הוא מונח כללי המתייחס לטיפול בהלם הנגרם על ידי הזרקת חומר כימי כלשהו (כגון אינסולין או מטרזול) לגוף המטופל. בשנות השלושים ביצעו פסיכיאטרים ניסויים בהזרקת חומרים נוספים לגוף מטופליהם, כגון קמפור, במטרה לגרום להלם.
* [[טיפול בנזעי חשמל]] הוא טיפול הגורם לפרכוסים בחולה על ידי העברת [[זרם חשמלי]] דרך [[מוח|מוחו]]. הטיפול התגלה על ידי החוקר האיטלקי אוגו סרלטי (1877-1963) ולוציו ביני (1908-1964). הליך טיפולי זה עדיין נמצא בשימוש מוגבל למקרים קשים של דכאון והפרעה דו-קוטבית, או הפרעות [[חרדה]]. במקרים כגון אלה, הטיפול נחשב לטיפול בטוח ויעיל כאשר הוא מבוצע תחת הנחיות קליניות קפדניות הכוללות ניטור החולה ב[[אלקטרואנצפלוגרם]], מתן תרופות להפחתת פעולת ה[[שריר|שרירים]] ו[[הרדמה]] כללית או טשטוש.
| |||