SDDS – הבדלי גרסאות

'''SDDS''', ראשי תיבות של '''Sony Dynamic Digital Sound''' היא שיטת [[קידוד קובצי אודיו|קידוד]] [[דיגיטלי|דיגיטלית]] ל[[פסקול]] רב-ערוצי של [[סרט קולנוע|סרטי קולנוע]] שפותחה על ידי חברת [[סוני]] לשימוש בבתי הקולנוע החדישים שלה.

 

 

שיטה זו פותחה במטרה למשוך קהל לקולנוע, תוך הבטחת מערכות קול משוכללות שכמותן לא ניתן לבנות בבית (השיטות המתחרות [[DTS]] ו-[[Dolby Digital]] נמצאות בשימוש ביתי בפורמט ה-[[DVD]]). בשיטה זו הפסקול הדיגיטלי נמצא על שני פסים לאורך קצוות סרט ה[[צלולואיד]], כך שניתן להדפיס על אותו הסרט שני פסקולים במקביל: אחד בשיטת SDDS ושני בשיטת דולבי דיגיטל, שבו עושים שימוש בבתי קולנוע פחות חדישים. השיטה תומכת במספר ערוצים משתנה, עד שמונה: חמישה רמקולים קדמיים, שניים אחוריים וערוץ [[סאב וופר]]. בשיטה זו הגנות מרובות כנגד בעיות בפסקול - המידע השמור מוגן בתיקון שגיאות דיגיטלי, ושני הפסים מגבים זה את זה לחלוטין (על כל אחד שמור מלוא המידע) בהיסט מסוים כך שגם במצב שבו יש נזק פיזי ניכר לסרט, הפסקול עדיין יישמע מושלם.