|
אלעזר בן שמעון היה בן למשפחת כוהנים. לאחר פרוץ [[המרד הגדול]], השתתף אלעזר בן שמעון בהבסת צבאו של [[קסטיוס גלוס]], בשנת [[66]] והשתלט על אוצרו של המצביא הרומי המובס. לאחר הקמת "ממשלת החירות", ציפה בן שמעון לקבל מינוי בממשלה, אך הוסט הצידה לטובת אנשים מתונים כ[[חנן בן חנן]], [[יוסף בן גוריון]] ו[[יוסף בן מתתיהו]], וזאת מחשש כי בעזרת אנשיו יהיה לשליט עריץ.
לאחר אובדן ה[[גלילהגליל]] לאנשי [[אספסיאנוס]] הצליח שמעון בעזרת הכסף שבידו ובעזרת אנשיו הקנאים, להשתלט על [[ירושלים]], להדיח את [[הכהן הגדול]] מתתיהו בן תיאופילוס, ולמנות אחר במקומו. [[חנן בן חנן]] מחה על צעד זה, והחלה מלחמת אחים, במהלכה התבצרו ב[[הר הבית]] הקנאים, אלעזר בן שמעון, ועמו [[יוחנן מגוש חלב]] אשר הגיע לעיר ועמו אלפי לוחמים, פליטים מחורבן הגליל. תחת השפעת יוחנן הוזמנו לעיר ה[[אדום (עם)|אדומים]] אשר הכריעו את המלחמה לטובת הקנאים, ורצחו אלפים מן הסיעה המתונה. לאחר מכן השתלטו הקנאים על העיר. אך יוחנן מגוש חלב השתלט על התנועה הקנאית, למגינת ליבו של אלעזר בן שמעון. יחד עם אלפיים מאנשיו התבצר אלעזר ב[[בית המקדש]], ומשם ניהל את מלחמתו ביוחנן. באותם הימים הגיע לעיר אף [[שמעון בר גיורא]], מנהיג נוסף של הקנאים, כשעמו אנשים רבים, וניסה להשתלט על העיר. בעיר פעל אף פלג רביעי, קיצוני מכל אלו, שלא נשמע למשמעת איש משלושת מנהיגי הקנאים. ארבעת פלגי הקנאים ניהלו ביניהם מלחמות פנימיות, בהן נגרם נזק רב להגנת העיר ולתושביה, ואף נשרף מחסן המזון שיכל לשמש את התושבים בעת המצור הקרב.
עם בוא הפסח של שנת [[70]] פתח אלעזר את שערי בית המקדש לעם הבא להקריב קורבנות. אל המקום הגיעו אנשיו של יוחנן מגוש חלב, כשהם נושאים נשק מוסתר בבגדיהם, ולאחר הגיעם למקום שלפו את נשקם, הרגו הרג רב באנשי אלעזר, וגירשו אותם מהר הבית.
|
