פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
אין תקציר עריכה
דרך מקובלת של אוניברסיטאות להענקת כבוד לאישים שה[[אוניברסיטה]] רוצה ביקרם היא הענקת תואר '''דוקטור לשם כבוד'''. התואר הוא לאות הוקרה על הישגים בתחום ה[[מדע]], על תרומה מיוחדת לחברה או על תרומה [[כסף (אמצעי תשלום)|כספית]] נכבדה לאוניברסיטה.
 
מעט מהדינמיקה של הענקת תואר דוקטור של כבוד ניתן ללמוד ממקרהו של [[שלמה זלמן שוקן]]. בשנת [[1952]], לקראת יום הולדתו ה-75 ביקש שוקן לקבל תואר דוקטור לשם כבוד מ[[האוניברסיטה העברית]]. עד לאותה עת העניקה האוניברסיטה כבוד זה רק לשלושה אישים בולטים, [[חיים ויצמן]], [[יהודה לייב מאגנס]] ו[[אלברט איינשטיין]], והיא התנתה את הענקת התואר בכך ששוקן יתחייב לתרום לאוניברסיטה את [[ספריית שוקן|ספרייתו]] העשירה. שוקן סירב לתנאי זה, כדי שלא ייווצר הרושם שקנה את התואר ב[[כסף]]בכסף, וסבר שהוא ראוי לתואר בזכות תרומתו לאוניברסיטה כיושב ראש הוועד הפועל שלה במשך עשר שנים. בעקבות מחלוקת זו לא זכה שוקן בתואר <ref>{{הארץ|[[זהר שביט]]|כמוהו לא אראה עוד|709814|28.4.06|}}</ref>. מאז נעשו הנהלים פחות נוקשים.
 
אחד האירועים הבולטים של הענקת תואר דוקטור לשם כבוד בישראל הוא זה שבו הוענק תואר זה ל[[רמטכ"ל]] [[יצחק רבין]], עם תום [[מלחמת ששת הימים]]. במהלך הטקס נשא רבין את [[נאום הר הצופים]].