ברון פום שטיין – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ חלוקה לפסקאות |
מ מיון רגיל |
||
שורה 3:
== סקירה כללית ==
פום שטיין, בן למשפחת אצולה [[פרנקוניה|פרנקונית]], נולד באחוזה משפחתית ליד העיר [[נאסאו]]. הוא למד ב[[גטינגן]] ומיד אחר כך נכנס לשירות המדינה. כבר בתחילת דרכו הציבורית ניסה ליזום שינויים אולם השמרנים הפרוסים מנעו זאת.
לאחר שנודע כי שטיין כתב דברי ביקורת כנגד [[נפוליאון]] הוא חויב להתפטר
== מציאות פוליטית והתפתחות אידאולוגית ==
שטיין היה הילד התשיעי של קארל פיליפ והנרייטה קארולין. בדומה לאביו היה אדם קשוח ומהיר חימה אולם בניגוד אליו ניחן ביכולות רטוריות ואנליטיות גם יחד. משפחתו השתייכה ל[[מסדר אבירים|מסדר האבירים]] האימפריאלי של [[הקיסרות הרומית הקדושה]] אשר היוו את מעמד הביניים בין הנסיכים השולטים לבין נתיני ה[[אימפריה]]. בבעלות המסדר היו שטחים נרחבים, הם היו כפופים באופן ישיר ל[[אימפרטור]] אולם לא היה להם כוח אלקטורלי ב[[דיאט]].
באחרית ימיו הביע שטיין את תודתו להוריו אשר העניקו לו חינוך קפדני לדת ולערכים גרמניים ואביריים גם יחד. רעיונות [[ליברליזם|ליברליים]] בריטיים השפיעו על הלך מחשבתו של שטיין הצעיר בדיוק כפי שהשפיעו על [[וולטיר]], [[ז'אן-ז'אק רוסו|רוסו]], [[טאלירן]] ורבים נוספים ב[[המאה ה-18|מאה
נראה כי שטיין לא זכה לחינוך מסודר עד [[1773]] - השנה בה החל את לימודיו באוניברסיטת גטינגן ב[[האנובר]] בעזרתו של מורה פרטי. באקדמיה התמקד בלימודי [[משפטים]], אולם במקביל השקיע את זמנו הפנוי בלימוד ה[[היסטוריה]] וה[[פוליטיקה]] האנגלית.
== הכניסה לשירות המדינה ==
כבר ביוני נשלח לראשונה כשגריר פרוסי לחצר ב[[מיינץ]] (Mainz) ובהמשך לערים נוספות, אולם עד מהרה החליט להתרחק מן ה[[דיפלומטיה]] ויצא לסיור ב[[אנגליה]] בין השנים [[1786]]-[[1787]] כדי להשלים את מחקרו אודות ה[[מסחר]] ועסקי המכרות. בנובמבר 1787 מונה לחבר בדירקטוריון לענייני מלחמה וריבונות (Kammerdirektor)
כחלק מהשינויים שהנהיג שטיין באזורים הללו היה גם פרויקט הרחבת [[נהר הרור]] שהפך זה מכבר למוצא חשוב ל[[פחם]] המקומי. הוא גם דאג לשיפור תנאי הניווט ה[[וזר]] (Weser) ולטיפוחן של הדרכים הסלולות באזור. ביוני [[1793]] נישא ל[[רוזן|רוזנת]] וילהלמינה פון-ואלמודן ( Wilhelmine von Wallmoden) בתו של גנרל-[[פלדמרשל]] הרוזן [[לודוויג פון ואלמודן-גימבורן]] (Ludwig von Wallmoden-Gimborn), מי השהיה בנו הלא חוקי של [[מלך בריטניה]] [[ג'ורג' השני]].
שורה 24:
שלא כרבים בגרמניה, אשר נסחפו אחר הרעיונות החדשניים של [[המהפכה הצרפתית]], נראה כי שטיין לא הושפע כלל ממצע רעיוני זה. הוא שלל את הלגיטימיות של המהפכה בשל מגמותיה ההרסניות כלפי הסדר הקיים וההתפתחות הטבעית בגרמניה, יחד עם זה, הוא הבחין בכוח הלאומי האדיר שנגזר מן הרפורמות הרדיקליות שהתחוללו ב[[צרפת]].
מלחמת הפרוסים עם הכוחות המהפכניים הסתיימה ב[[הסכם באזל]] באפריל [[1795]] והשלום נמשך עד [[1806]] – השנה בה נחלו הפרוסים את התבוסה הצורבת לחילות נפוליאון ב[[קרב ינה]]. באופן פרדוקסלי, לא השכילה פרוסיה להתחזק בתקופת השלום, בעיקר בשל אופיו החלש של [[פרידריך וילהלם השני]] אשר ירש את הכתר
כבר בשלב מוקדם בשירותו נאלץ למחות כנגד המדיניות הפרו-צרפתית שהנהיג השר הבכיר במשרדו - כריסטיאן גראף פון-הוגוויץ', מדיניות שלדעתו הכבידה על התנהלותה הכללית של האדמיניסטרציה הפרוסית. ברם, מחאה זו לא נשאה פרי והמדיניות הפרוסית נשארה כפי שהייתה. מאוחר יותר הציע המלך לשטיין את משרד החוץ, אולם הוא דחה זאת וטען כי אין ביכולתו לנהל את המשרד מבלי לערוך שינויים מרחיקי לכת במערכת השלטונית כולה. שטיין הציע למלך את מינויו של [[קארל אוגוסט פון-הרדנברג]] תחתיו אולם המלך סירב - לא לפני שגער והאשים את שטיין בחוסר ציות ובהעלבת המלך. לפיכך נאלץ שטיין הצעיר, חדור האמביציה, לעזוב את תפקידו בדיוק בתקופה שצבאות נפוליאון כבשו את פרוסיה.
== רפורמות בתקופת נפוליאון ==
בחפשו אחר דמות פוליטית מתאימה אשר תשכיל ליישם את הרפורמות שלו, ביקש נפוליאון למנות את שטיין לתפקיד.
עם כניסתו לתפקיד ביטל את מוסד ה[[צמיתות]] ובכך שיחרר את האיכרים, להלכה, מזרועות האציל הפיאודלי. יחד עם זאת, כחלק מביטול הצמיתות חויבו האיכרים לפצות את בעלי האחוזות ולפדות עצמם באמצעות כסף או קרקע. בנוסף, ביטל שטיין את שייכות הקרקע למעמד פרטיקולארי ובכך איפשר, לראשונה בפרוסיה, לסחור בקרקעות באופן חופשי.
שורה 37:
בנוסף, הוא חיזק את הקבינט ודחף ל[[רפורמה]] במבנה הצבאי אשר כללה, בין היתר, את הניסיון הפרוסי הראשוני ליצירת צבא עממי המורכב מפלוגות סדירות וממערך [[כוחות מילואים|מילואים]]. אולם, מלוא מרצו הוקדש לענייני ציבוריים, ומבחינה זו, הצליח לבצע מספר רפורמות במבנים המוניציפליים אשר העניקו אוטונומיה שלטונית, [[דה יורה]], לערים הפרוסיות ואף לכפרים הגדולים.
הקץ לשלטונו של שטיין הגיע זמן קצר לאחר תחילת הרפורמות - באוגוסט 1808, סוכן חרש צרפתי פתח את אחד ממכתביו של שטיין שבו נמסר כי הוא מקווה שגרמניה כולה תצמיח מרד לאומי, בדומה לזה של [[ספרד]]. כבר בספטמבר, נפוליאון החל לוחץ על פרידריך וילהלם להדיח את הרפורמטור הפרוסי ולהחרים את כל רכושו ממלכת [[וסטפליה]]. נראה כי המלך הפרוסי ניסה להתחמק מציוויו של הרודן הצרפתי אולם האחרון הצהיר, בתהלוכת ניצחון שערך עם כיבוש [[מדריד]], כי שטיין הוא אויבה של צרפת ושל קונפדרציית הריין ולפיכך ציווה להחרים את כל רכושו ב[[קונפדרציה]]. מיד הבין שטיין כי חייו בסכנה ובעזרת עמית לספסל הלימודים הצליח להימלט מברלין
== רפורמות נוספות ==
שלוש שנים חי הגולה ב[[האימפריה האוסטרית|אימפריה האוסטרית]], עד
כאשר הצבא הנפוליאוני צעד שוב לעבר פרוסיה בסוף 1812, שטיין הפציר בצאר לתקוף ולשחרר את אירופה מן העול הצרפתי. ואכן שיתוף הפעולה הרוסי-פרוסי לא אחר לבוא:
עם התגבשות הקואליציה האנטי-נפוליאונית, ועם הצטרפותן של [[אנגליה]] ו[[אוסטריה]], שטיין מונה למנהל האדמיניסטרציה של השטחים המשוחררים. לאחר [[קרב לייפציג]] שנערך בין
== העידן הפוסט-נפוליאוני ==
לאחר הסרת העול הצרפתי ביקש שטיין לעצב מחדש את החוקה הפרוסית ברוח ליברלית ולהעניק לה נופך לאומי, אולם המגמות הריאקציונריות של הנסיך האוסטרי [[מטרניך]], אשר שיכנע את שליטי המדינות הדרומיות והמרכזיות בגרמניה לאמץ את משנתו, מנעו משטיין להציג רפורמה קונסטיטוציונית כלל-גרמנית. הוא גם הביע אכזבה מה[[קאנצלר גרמניה|קאנצלר]] הפרוסי הרדנברג אשר לא השכיל לספח את [[סקסוניה]] למדינה הפרוסית.
מת ב[[קאפנברג]] שבווסטפליה
{{מיון רגיל:שטיין, היינריך פרדריק קארל}}
[[קטגוריה:מדינאים ופוליטיקאים גרמנים
[[en:Heinrich Friedrich Karl vom und zum Stein]]
|