חוק בוסמן – הבדלי גרסאות

פסק דין בוסמן חל על שחקנים שחוזיהם תמו בלבד. אולם במחצית השנייה של [[שנות התשעים]] העמידה [[הנציבות האירופית]] בסימן שאלה את שיטת ההעברות כולה, כלומר גם את התשלומים עבור העברות של שחקנים הקשורים בחוזה. העברות כמו אלו של [[זינדין זידאן]] ו[[לואיש פיגו]], בסכומים של עשרות מיליוני [[אירו]], נחשבו בעיני הנציבות להגבלות לא ראויות על סחר - שכן רק מועדונים מעטים בארצות מעטות יכלו לשלם סכומים אלה. הסכומים עצמם לא נראו כפיצוי על [[הפרת חוזה]], אף שהוצגו כך. עם זאת הכירה הנציבות בכך שספורטאים מקצוענים הם "מקרה מיוחד", ולכן לא דרשו לקבוע חופש מעבר מוחלט, בהתראה של (בדרך כלל) [[חודש]], כפי שנהוג בחוזי העסקה רגילים.