קזבק (אוניית מעפילים) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
מאין תקציר עריכה
שורה 1:
[[תמונה:Immigration Kazbek.jpg|שמאל|ממוזער|200px|שלושה עמודים מ[[דרכון]] משפחתי ובו חותמות המתארות את מסלול הגעת מעפילים מה'''קזבק''' מ[[רומניה]] ל[[פלסטינהארץ ישראל]]: בתמונה העליונה תמונת [[אשרה (ויזה)|ויזה]] מטעם ממשלת [[המנדט הבריטי]] המקציבה כשלושה שבועות להגעה מ[[טורקיה]] לפלסטינהלארץ ישראל. בצידה השני של התמונה אישור מעבר מטעם המנדט ב[[סוריה]] בזמן המסע; בתמונה האמצעית אישור מעבר בסוריה-[[לבנון]] מטעם ממשלת [[צרפת]]; בתמונה התחתונה אישור שהייה קבועה בפלסטינהבארץ ישראל מטעם ממשלת המנדט שניתן ב[[נמל]] [[חיפה]].]]
'''קַ‏זְבּ‏ֵק''' הייתה [[אוניה|אוניית]] [[העפלה|מעפילים]] שנשאה על סיפונה כ-750 מעפילים מ[[קונסטנצה]], [[רומניה]] ל[[איסטנבול]], [[טורקיה]] בחודש [[יולי]] [[1944]].
 
הקזבק הייתה אחת מהאוניות שחצו את [[הים השחור]] בדרכן לטורקיה בעקבות החלטה סודית של ממשלת [[בריטניה]], עליה נודע לאנשי [[המוסד לעליה ב']], כי הכניסה ל[[פלסטינהארץ ישראל]] תאושר לכל [[יהודים|יהודי]] אשר יגיע לטורקיה. הסכמה נדרשה גם מהצד הרומני, בו שלטה באותה העת ממשלתו ה[[פשיזם|פשיסטית]] של המרשל [[יון אנטונסקו]]. בחודש [[מאי]] 1944, במסגרת גילוי עצמאות לאומית ולקראת סוף המלחמה, אישרה הממשלה הרומנית ל[[הסוכנות היהודית|סוכנות היהודית]] להקים משרד הגירה והצהירה כי מדיניות זו לא נועדה לסייע ל[[יהדות רומניה]] בלבד, אלא גם ליהודים מ[[מרכז אירופה]] ומדרומה. הקמת המשרד אושרה סופית בידי אנטונסקו עצמו ב-[[9 ביוני]] ובמכתב הסיכום של הפגישה ננקב בשמה של הספינה קזבק, יחד עם שלוש ספינות נוספות, ככאלו שיורשו להפליג תחת [[דגל זר]] מרומניה, ואשר ישאו על סיפונן "יתומים מ[[טרנסניסטריה]], פליטים יהודיים ממדינות אחרות שאינם יכולים להישאר עוד ברומניה, ופליטים אחרים."<ref> <div style="direction: ltr;">
Ion C. Butnaru, '''Waiting for Jerusalem: Surviving the Holocaust in Romania''', Westport, CN: Greenwood Press, 1993, pp. 83 – 84.
</div></ref>
שורה 9:
אף על פי ההגדרה רחבת הלב טיפלה סוכנות ההגירה, שנוהלה בידי שני [[יוונים]] ופעל בה נציג [[ההסתדרות הציונית העולמית|ההסתדרות הציונית]], העלייה לספינות שחצו את [[הים השחור]], וקזבק בכללן, עלתה ממון רב. '''אהרן הטסגי''', עיתונאי יהודי הונגרי שהיה ממעפילי קזבק ואשר סיפר את קורות אחרית [[יהדות הונגריה]] בספר '''קזבק''' בשנת 1945, מסר כי עלות הנסיעה הרשמית הייתה 100,000 [[לאו רומני|לאי]], אולם תשלומי שוחד שונים, שנדרשה הסוכנות לשלם על מנת לקיים את ההפלגות, העלו את המחיר לכשני מיליון לאי לכרטיס.<ref>אהרן הטסגי, '''קזבק''', הוצאת [[עם עובד]], תל אביב, 1945, עמ' 108.</ref> סכום זה היה שווה באותם הימים כ-415 [[דולר אמריקאי]], שערכם במונחי שנת [[2005]] נע בין כ- 4,000 ל- 23,000 דולר, לפי מדדים שונים.<ref>שער החליפין של ה[[לאו (מטבע)|לאו הרומני]] בדצמבר 1944 היה 4830 לאי לדולר [http://www.genealogy.ro/banat/monetaryhistory.html] אשר ערכו בשנת 2005 חושב לפי המחשבונים באתר [http://www.measuringworth.com www.measuringworth.com].</ref> בנוסף לעלות ההפלגה נדרשו הנוסעים היהודים לשלם מס של 40,000 לאי לנפש. יחד עם זאת, נוסעים אמידים רבים שילמו סכומים גבוהים פי כמה על מנת להבטיח את מקומותיהם. לעתים הועדפו בסדר העלייה לספינות, שקבע למי לא ישאר מקום על אף ששילם את מחיר הנסיעה, מי שממונם היה בידם.
 
הקזבק הייתה ספינה מטען טורקית שבגלגולה הקודם נשאה בעיקר [[מלח בישול|מלח]]. היא הוסבה לנשיאת המעפילים על ידי כך שהותקנו בה דרגשי שינה, נתווסף לה סיפון ששימש למטען האישי ומעטה המתכת שכיסה את גוף האוניה הוסר, כהגנה מפני [[מוקש|מוקשים]] [[מגנט|מגנטיים]]. הספינה יצאה לדרך ביום [[6 ביולי]], הגיעה לטורקיה ביום [[8 ביולי]] 1944, והמעפילים שעל סיפונה המשיכו לפלסטינהלארץ ישראל בדרך היבשה. על אף שהספינה נועדה לשאת כ-300 נוסעים בלבד, היא נשאה כ-750 איש, כשליש מהם ילדים. <ref> סילברסטון מציין כי על סיפון האוניה היו 725 איש. באנדרטה לזכר ההעפלה ב[[גן לונדון]] בטיילת של [[תל אביב]], וכן באתר [[עמותת חיל הים]] מצוין כי בספינה היו 735 מעפילים. רפפורט מציינת (עמ' 20) כי מספר הנוסעים היה 758, מתוכם 256 ילדים. Proudfoot גם הוא נוקב במספר 758 (עמ' 70) ואילו הטסגי מציין כי על סיפון האוניה היו 780 איש.</ref> בזמן העלייה לספינה בנמל המוצא, לאחר שהועלו כ- 500 נוסעים, הפסיקו שלטונות הנמל את העלייה לסיפון בטענה כי הספינה אינה יכולה לשאת נוסעים נוספים. העודף בנוסעים נוצר, בין השאר, מרשימות נוסעים כפולות - אלו של סוכנות הנסיעות ואלו של הסוכנות הציונית. השלכת מטען למים והתערבות של גורמים בהסתדרות הציונית הביאו לביטול הגזרה והמשך העלייה לספינה.<ref>הטסגי. עמ' 118 - 123.</ref>
 
במהלך ההפלגה הבחינו נוסעים אחדים כי הספינה מתקרבת לנמל [[בורגס]], [[בולגריה]]. קבוצה מביניהם השתלטה על צוות הספינה והקברניט הציג בפניהם פקודה גרמנית המורה על השטת הספינה לנמל. לאחר משא ומתן קצר שולם לרב החובל שוחד על מנת שישיט את הספינה ליעדה המקורי. במהלך ההפלגה נפטר נוסע אחד ונולד תינוק אחד, ואילו שלושה - נטרפה עליהם דעתם.<ref>הטסגי. עמ' 174.</ref>