פקודת מניעת טרור – הבדלי גרסאות

 

הפקודה נחקקה על ידי [[מועצת המדינה הזמנית]] ב-[[23 בספטמבר]] [[1948]], בעקבות רציחתו ב[[ירושלים]] של המתווך מטעם ה[[או"ם]], [[הרוזן ברנדוט]] ב-[[17 בספטמבר]], שיוחסה ל[[לח"י]]. שלושה ימים לאחר הרצח הותקנו '''תקנות שעת חירום למניעת טרור, תש"ח-1948''', ולאחר שלושה ימים נוספים הן הוחלפו בפקודת מניעת טרור. בעקבות חקיקת הפקודה הוכרזו [[לח"י]] ו[[חזית המולדת]] כ[[ארגון טרור|ארגוני טרור]] ונעצרו כ-200 איש, בהם אחד משלושת ראשי הלח"י, [[נתן ילין מור]].

עד שנת [[1980]] היו כל הסמכויות על פי הפקודה נתונות לשלטונות [[צה"ל]] ול[[שר הביטחון]], ואלו שמשו כמוציאיו לפועל של החוק. בשנת [[1980]] התקבל חוק לתיקון פקודת מניעת טרור, 1980, שהעביר את הסמכויות על פי החוק ממערכת בתי הדין הצבאיים ושר הביטחון, למערכת בתי המשפט האזרחיים ול[[שר המשפטים]].