מכניקה אנליטית – הבדלי גרסאות

בשנת [[1918]] ניסחה ה[[מתמטיקאי]]ת [[אמי נתר]] את "[[משפט נתר (פיזיקה)|משפט נתר]]" והוכיחה אותו. המשפט קושר בין [[סימטריה|סימטריות]] של מערכת פיזיקלית ו[[חוק שימור|חוקי שימור]] שהיא מקיימת, וקובע כי עבור כל סימטריה [[רציפות|רציפה]] (ו[[גזירות (מתמטיקה)|גזירה]]) של ה[[פעולה (פיזיקה)|פעולה]], קיים גודל שמור.<ref>זהו ניסוח פשטני שבדרך כלל נמצא בשימוש בפיזיקה. הניסוח המקורי של המשפט כולל הבחנה בין חבורות סימטריה סופיות ואינסופיות. כמו כן גם הכיוון ההפוך של המשפט נכון - כל גודל שמור מתקבל מסימטריה כלשהי של הפעולה.</ref> כך למשל, [[חוק שימור האנרגיה]] נובע מסימטריה להזזה ב[[זמן]], [[חוק שימור התנע]] נובע מסימטריה להזזה מרחבית ו[[חוק שימור המטען החשמלי]] נובע מ[[סימטריית כיול]]. למשפט נתר חשיבות גדולה במכניקה אנליטית בפרט וב[[פיזיקה תאורטית]] ככלל.